לכה דודי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{שבת}}
{{שבת}}
[[תמונה:אלקבץ.jpg|left|thumb|250px|ציון רבי שלמה אלקבץ הסמוך לציון האר"י בצפת]]
[[תמונה:אלקבץ.jpg|left|thumb|250px|ציון רבי שלמה אלקבץ הסמוך לציון האר"י בצפת]]
לכה דודי הינו פזמון ל[[שבת]], שנהוג לאמרו בסדר [[קבלת שבת]], בכל תפוצות ישראל.  
'''לכה דודי''' הינו פזמון ל[[שבת]], שנהוג לאמרו בסדר [[קבלת שבת]], בכל תפוצות ישראל.  


את הנוסח שלפנינו, חיבר רבי שלמה אלקבץ רבו וגיסו של הרמ"ק.
את הנוסח שלפנינו, חיבר רבי שלמה אלקבץ רבו וגיסו של הרמ"ק.
שורה 12: שורה 12:


באמירת הקטע בואי בשלום, נוהגים להפוך את הפנים לצד מערב.<REF>ראה הטעם בשער הכונות.</REF>
באמירת הקטע בואי בשלום, נוהגים להפוך את הפנים לצד מערב.<REF>ראה הטעם בשער הכונות.</REF>


== מנהג הרבי ==
== מנהג הרבי ==

גרסה מ־07:23, 11 בנובמבר 2010

ציון רבי שלמה אלקבץ הסמוך לציון האר"י בצפת

לכה דודי הינו פזמון לשבת, שנהוג לאמרו בסדר קבלת שבת, בכל תפוצות ישראל.

את הנוסח שלפנינו, חיבר רבי שלמה אלקבץ רבו וגיסו של הרמ"ק.

המחבר התנה את ניגון השיר לכה דודי, במספר תנאים: שיעמדו בעת אמירתו. ושיאמרוהו בנגינה. אף על פי כן לא נהוג בליובאוויטש לאמרו בנגינה.

הניגון נתיסד על פי הגמרא[1] ובגמרא ובזוהר[2]נזכר רק שני פעמים בואי כלה. ובפע"ח[3]כתוב לאמר בלחש פעם ג' בואי כלה שבת מלכתא.

מנהגנו לשוח באמירת בואי כלה,[4] ובסדור רי"ע כתב בשם אביו הגאון בעל חכם צבי ז"ל: אומר באי כלה פעם ראשונה שוחה לשמאלו כנגד ימין השכינה, פעם שניה שוחה לימינו, פעם שלישית משתחוה לפניו ואומר בלחש באי כלה שבת מלכתא[5]. אבל בשער הכונות כתוב: ותאמר בואי כלה מימין, בואי כלה משמאל, בואי כלה מן האמצע, שבת מלכתא[6]

באמירת הקטע בואי בשלום, נוהגים להפוך את הפנים לצד מערב.[7]

מנהג הרבי

מנהג הרבי היה, שכשהיה מתפלל בזאל הקטן (בשנים הראשונות), היה עומד כשפניו לצפון, ובהגיע ל"ימין ושמאל" היה מסתובב לכיוון מזרח, ואח"כ ב"בואי בשלום" היה מסתובב לכיוון מערב.

ראה עוד

הערות שוליים

  1. מסכת שבת קי"ט א, ב"ק ל"ב, ב.
  2. עקב דף רע״ב ע"ב
  3. שער השבת פ"ו ופ"ח.
  4. מתוך שער הכולל עמ' נב., וכן כל הקטע.
  5. עיי״ש הטעם עפ"י הסוד
  6. עיי"ש הטעם. ומה שאומרים שני פעמים בקול רם ופעם השלישי בלחש, ושלכן בגמרא ובתקוני זוהר לא נזכרו רק השני פעמים שבקול רם.
  7. ראה הטעם בשער הכונות.