חנוך הענדל הבלין: הבדלים בין גרסאות בדף
(ביטול גרסה 85512 של 69.114.216.58 (שיחה)נכון או לא?) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חנוך הענדל הבלין''' נולד לאביו הרב [[שלמה זלמן הבלין]] ב[[חברון]]. | '''חנוך הענדל הבלין''' נולד לאביו הרב [[שלמה זלמן הבלין]] ב[[חברון]]. | ||
בצעירותו למד בישיבת [[תורת אמת]]. בין השנים [[תרפ"ז]] - [[תש"ז]] שימש כנציגו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[ארץ ישראל]] בנוגע לפעילות למען טובת כלל [[יהודי]] [[רוסיה]] | בצעירותו למד בישיבת [[תורת אמת]]. בין השנים [[תרפ"ז]] - [[תש"ז]] שימש כנציגו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[ארץ ישראל]] בנוגע לפעילות למען טובת כלל [[יהודי]] [[רוסיה]]. התעסק רבות למען השגת סרטיפיקטים (- אישורי עליה לארץ בזמן הבריטים שניתנו במכסה מצומצמת) ל[[חסיד]]י [[חב"ד]] ב[[ברית המועצות]], זאת במסגרת "[[הועד להצלת יהדות רוסיה]]" שעל ידי [[אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית]]. כמו כן החסידים היו שולחים אליו סכומי כסף גדולים, בהם היה קונה כרטיסי הפלגה מברית המועצות לארץ הקודש. אולם, בגלל הקשיים שהערימו הסובייטים והבריטים, רק חסידים בודדים הצליחו להגיע לארץ הקודש וזאת גם לאחר עיכובים רבים, ועזרה רבה מאדמו"ר הריי"צ ומה[[מזכירות]]. | ||
== הנהלת ישיבת תורת אמת == | |||
את ישיבת תורת אמת הקים אדמו"ר הרש"ב, וכמנהל פועל שימש הרב [[שלמה זלמן הבלין]] (אביו של חנוך הענדל) שהישיבה נרשמה תחת שמו. כשביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] שהישיבה תהיה רשומה תחת חסידות חב"ד, סירב לכך בנו - חנוך הענדל. לאחר פטירת אביו, לקח חנוך הענדל את תפקיד מנהל הישיבה והמשיך בסירובו שהישיבה תרשם תחת חסידות חב"ד. | |||
הרבי | מצב זה נמשך גם בנשיאותו של [[הרבי]], עד שנת [[תשי"ג]], אז הוחלפה ההנהלה. | ||
במכתב משנת [[תשי"ג]] כותב הרבי לר' [[אברהם פריז]] על הצורך לבקר את הבלין ולהבהיר לו עם מי הוא מנהל סיכסוכים{{הערת שוליים|"ומוסג"פ העתק מכתבי להר"ח ... שי', אשר מטובו לבקר אותו במעמד עוד עד אחד, ולהזהירו, וגם על דעת עצמו, אז ער זאל וויסען אז ער שפילט זיך מיט פייער, כי לא עמדי מנהל הוא סכסוכים, אלא עם כ"ק מו"ח אדמו"ר" (מכתב [[אדמו"ר שליט"א]] לר"א פאריז, ט' [[אלול]] [[תשי"ג]], [[אחד היה אברהם]] עמ' 227).}} כשהכוונה היא ל[[אדמו"ר הריי"צ]]. | |||
נפטר בח' [[אלול]] [[תשכ"ח]]. | נפטר בח' [[אלול]] [[תשכ"ח]]. | ||
במשך השנים | במשך השנים העלה על הכתב [[סיפור]]ים, אמרות ועניינים ב[[חסידות]] מפי גדולי ה[[חסיד]]ים. חלק מהרשימות יצאו לאור בספר [[המשפיע (הבלין)|המשפיע]] על ידי אחיינו, החוקר שלמה זלמן הבלין. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|הבלין חנוך הענדל]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|הבלין חנוך הענדל]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|הבלין חנוך הענדל]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|הבלין חנוך הענדל]] | ||
גרסה מ־21:00, 22 באוגוסט 2010
חנוך הענדל הבלין נולד לאביו הרב שלמה זלמן הבלין בחברון.
בצעירותו למד בישיבת תורת אמת. בין השנים תרפ"ז - תש"ז שימש כנציגו של אדמו"ר הריי"צ בארץ ישראל בנוגע לפעילות למען טובת כלל יהודי רוסיה. התעסק רבות למען השגת סרטיפיקטים (- אישורי עליה לארץ בזמן הבריטים שניתנו במכסה מצומצמת) לחסידי חב"ד בברית המועצות, זאת במסגרת "הועד להצלת יהדות רוסיה" שעל ידי אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית. כמו כן החסידים היו שולחים אליו סכומי כסף גדולים, בהם היה קונה כרטיסי הפלגה מברית המועצות לארץ הקודש. אולם, בגלל הקשיים שהערימו הסובייטים והבריטים, רק חסידים בודדים הצליחו להגיע לארץ הקודש וזאת גם לאחר עיכובים רבים, ועזרה רבה מאדמו"ר הריי"צ ומהמזכירות.
הנהלת ישיבת תורת אמת
את ישיבת תורת אמת הקים אדמו"ר הרש"ב, וכמנהל פועל שימש הרב שלמה זלמן הבלין (אביו של חנוך הענדל) שהישיבה נרשמה תחת שמו. כשביקש אדמו"ר הריי"צ שהישיבה תהיה רשומה תחת חסידות חב"ד, סירב לכך בנו - חנוך הענדל. לאחר פטירת אביו, לקח חנוך הענדל את תפקיד מנהל הישיבה והמשיך בסירובו שהישיבה תרשם תחת חסידות חב"ד.
מצב זה נמשך גם בנשיאותו של הרבי, עד שנת תשי"ג, אז הוחלפה ההנהלה.
במכתב משנת תשי"ג כותב הרבי לר' אברהם פריז על הצורך לבקר את הבלין ולהבהיר לו עם מי הוא מנהל סיכסוכים[1] כשהכוונה היא לאדמו"ר הריי"צ.
במשך השנים העלה על הכתב סיפורים, אמרות ועניינים בחסידות מפי גדולי החסידים. חלק מהרשימות יצאו לאור בספר המשפיע על ידי אחיינו, החוקר שלמה זלמן הבלין.
הערות שוליים
- ↑ "ומוסג"פ העתק מכתבי להר"ח ... שי', אשר מטובו לבקר אותו במעמד עוד עד אחד, ולהזהירו, וגם על דעת עצמו, אז ער זאל וויסען אז ער שפילט זיך מיט פייער, כי לא עמדי מנהל הוא סכסוכים, אלא עם כ"ק מו"ח אדמו"ר" (מכתב אדמו"ר שליט"א לר"א פאריז, ט' אלול תשי"ג, אחד היה אברהם עמ' 227).