הוספתי בפסקה מסודרת את עניין מלח בסעודה, וכן את הנהגות הרבי לגבי השימוש במלח
הרחבה
 
שורה 10: שורה 10:


ויש אומרים כי הרבי החל בהנהגה זו כשראה בספרו של הרב הקדוש ר' שמשון מאוסטרופולי כי יש לנהוג כן.
ויש אומרים כי הרבי החל בהנהגה זו כשראה בספרו של הרב הקדוש ר' שמשון מאוסטרופולי כי יש לנהוג כן.
'''בסיום הסעודה'''
כתב אדמו"ר הזקן בשולחנו סימן קעט סעיף ח: "אחר כל אכילתך אכול מלח... אכל כל מאכל ולא אכל מלח... ידאג..." ["ועכשיו לא נהגו כלל באכילת מלח אחר הסעודה ואין ניזוקין מפני שנשתנו הטבעים"].
אמנם כפי הנראה אכן נוהג הרבי לטבול תמיד [נוסף לתחילת הסעודה] גם בסיום הסעודה. וכך מובא בהנהגות שנרשמו בליל ב' דחג הסוכות תשי"א<ref>'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' שא.</ref>: בסיום הסעודה נוהג לטבול ג' חתיכות חלה במלח ג' פעמים. כך גם בזיכרונות מתשרי תשכ"א<ref>שם עמ' שח</ref>: בסוף כל סעודה אוכל כ"ק אדמו"ר שליט"א פרוסה קטנה של פת טבול במלח.
==== בליל הסדר ====
הרבי כותב ב'הגדה עם ליקוטי טעמים ומנהגים' לגבי טבילת המצה בליל הסדר במלח: "ואינו טובל במלח מפני חיבוב מצווה, שלא יהא תערובות טעם אחר כלל (מהרי"ל, שו"ע רבינו תעה, י) וכן הוא מנהג בית הרב".  והרבי מקשה: "וצריך-עיון, שהרי כתב השל"ה שעל-פי כתבי האריז"ל יטבול במלח". וממשיך: "ולהעיר מלקוטי תורה, ביאור לדיבור-המתחיל ולא תשבית סעיף ח". [שם נאמר בין השאר: "בעניין חיוב אכילת מצה שהוא תחילת העבודה צריך להיות לחם עוני דווקא, שהוא בחינת אמונה ואתכפיא בלי שום טעם ודעת, ועל כן אין ליתן בה מלח.."].
כל זה באכילת ה'כזיתים', אך בהמשך הסעודה – "היה כ"ק אדמו"ר טובל חתיכת מצה שלוש פעמים במלח ואוכלה... כדרכו בקודש בכל השנה"<ref>אוצר מנהגי חב"ד' ניסן עמ' קפה אות קמג. 'המלך במסיבו' ב' עמ' שכא</ref>.


==בחסידות==
==בחסידות==