צוואה – הבדלי גרסאות
| שורה 5: | שורה 5: | ||
מבחינה הלכתית, יש קושי בצוואת הירושה למי שאינו נמנה על היורשים על פי הלכה, אך אדם יכול להעניק את נכסיו במתנה לאנשים אחרים כשהדבר לא נעשה בלשון ירושה{{הערה|בבא בתרא קלג, ב: אדם אינו יכול להפקיע דין ירושה של תורה בצוואה, להוריש למי שאינו ראוי ליורשו, או לעקור את הירושה מן היורש, אבל יכול לתת את כל נכסיו במתנה לאחרים. רמב"ם הלכות נחלות ו, א. טור שולחן ערוך חושן משפט רפא, א. וראה רשב"ם על הגמרא בבבא בתרא קכו, ב ד"ה דבריו.}}, ובתנאי שנעשה עבור כך קנין המועיל עוד בחייו של המוריש, כיון שאין דין קניין לאחר מיתה{{הערה|אלא שבזה עצמו ייתכן ויש איסור של העברת נחלה, כדלקמן, אך מתנתו קיימת.}}. | מבחינה הלכתית, יש קושי בצוואת הירושה למי שאינו נמנה על היורשים על פי הלכה, אך אדם יכול להעניק את נכסיו במתנה לאנשים אחרים כשהדבר לא נעשה בלשון ירושה{{הערה|בבא בתרא קלג, ב: אדם אינו יכול להפקיע דין ירושה של תורה בצוואה, להוריש למי שאינו ראוי ליורשו, או לעקור את הירושה מן היורש, אבל יכול לתת את כל נכסיו במתנה לאחרים. רמב"ם הלכות נחלות ו, א. טור שולחן ערוך חושן משפט רפא, א. וראה רשב"ם על הגמרא בבבא בתרא קכו, ב ד"ה דבריו.}}, ובתנאי שנעשה עבור כך קנין המועיל עוד בחייו של המוריש, כיון שאין דין קניין לאחר מיתה{{הערה|אלא שבזה עצמו ייתכן ויש איסור של העברת נחלה, כדלקמן, אך מתנתו קיימת.}}. | ||
אף במקום שחוקי הירושה של המדינה אינם כדין ירושה של תורה, כתבו ראשונים שאדם לא יכול לקבל רכוש על פי צוואה אם לא נעשתה כדין תורה, ואין אומרים בזה דינא דמלכותא דינא{{הערה|שו"ת הרשב"א ו רנד, הובא בבית יוסף חו"מ כו; רמ"א חו"מ שסט יא.}}, ומי שעושה כך - נחשב כגזלן. | אף במקום שחוקי הירושה של המדינה אינם כדין ירושה של תורה, כתבו ראשונים שאדם לא יכול לקבל רכוש על פי צוואה אם לא נעשתה כדין תורה, ואין אומרים בזה [[דינא דמלכותא דינא]]{{הערה|שו"ת הרשב"א ו רנד, הובא בבית יוסף חו"מ כו; רמ"א חו"מ שסט יא.}}, ומי שעושה כך - נחשב כגזלן. | ||
הצוואה בה אדם נותן את נכסיו במתנה לאחרים כדי שלא יפלו לפני יורשיו, נקראת בגמרא ובפוסקים בשם "עבורי אחסנתא" [= העברת נחלה]{{הערה|בבא בתרא קלג ב, כתובות נג א.}}, וחז"ל הקפידו על מי שעושה כך: "הכותב את נכסיו לאחרים, והניח את בניו, מה שעשה עשוי, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו"{{הערה|בבא בתרא שם. רמב"ם נחלות ו, יא. טור חו"מ רפב, שולחן ערוך שם.}}, כשבזה עצמו נחלקו הראשונים האם רק אין ראוי לעשות כך, אך מותר{{הערה|תשב"ץ ב קעז. שו"ת דברי מלכיאל א קג, ועוד.}}, ויש שצידדו שהדבר אסור ממש{{הערה|רשב"ם, שו"ת אור זרוע ומהר"ם פח, קיצור פסקי הרא"ש בבא בתרא ח לז, שו"ת הרמ"א עח.}}, והטעם שאין דעת חכמים נוחה הימנו הוא מכיון שעוקר נחלה של תורה הואיל והקפידה התורה על סדר הנחלות, אמרו חכמים שלא יעביר אדם את נחלתו מיורשיו לאחרים{{הערה|לבוש חו"מ רפב. רשב"ם בבא בתרא קלג ב ד"ה אין; שו"ת מהר"ם [פראג] תתקצח.}}, ויש שכתבו הטעם כדי שלא להטיל קנאה, שעל ידי כך הוא מחרחר ריב בין בניו, ובין מי שנותן להם{{הערה|ראה בית יוסף חו"מ שם בדעת הטור. ר"א פולדא לירושלמי בבא בתרא ח ו.}}. | הצוואה בה אדם נותן את נכסיו במתנה לאחרים כדי שלא יפלו לפני יורשיו, נקראת בגמרא ובפוסקים בשם "עבורי אחסנתא" [= העברת נחלה]{{הערה|בבא בתרא קלג ב, כתובות נג א.}}, וחז"ל הקפידו על מי שעושה כך: "הכותב את נכסיו לאחרים, והניח את בניו, מה שעשה עשוי, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו"{{הערה|בבא בתרא שם. רמב"ם נחלות ו, יא. טור חו"מ רפב, שולחן ערוך שם.}}, כשבזה עצמו נחלקו הראשונים האם רק אין ראוי לעשות כך, אך מותר{{הערה|תשב"ץ ב קעז. שו"ת דברי מלכיאל א קג, ועוד.}}, ויש שצידדו שהדבר אסור ממש{{הערה|רשב"ם, שו"ת אור זרוע ומהר"ם פח, קיצור פסקי הרא"ש בבא בתרא ח לז, שו"ת הרמ"א עח.}}, והטעם שאין דעת חכמים נוחה הימנו הוא מכיון שעוקר נחלה של תורה הואיל והקפידה התורה על סדר הנחלות, אמרו חכמים שלא יעביר אדם את נחלתו מיורשיו לאחרים{{הערה|לבוש חו"מ רפב. רשב"ם בבא בתרא קלג ב ד"ה אין; שו"ת מהר"ם [פראג] תתקצח.}}, ויש שכתבו הטעם כדי שלא להטיל קנאה, שעל ידי כך הוא מחרחר ריב בין בניו, ובין מי שנותן להם{{הערה|ראה בית יוסף חו"מ שם בדעת הטור. ר"א פולדא לירושלמי בבא בתרא ח ו.}}. | ||