אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
{{עריכה|מנוסח בלשון תורני ולא מובן}}
{{עריכה|כל הערך=כן|מנוסח בלשון תורני ולא מובן}}
'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).
'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).


שורה 12: שורה 12:


יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.
יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.
== על פי חסידות ==
== על פי חסידות ==
סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חושן משפט]]
[[קטגוריה:חושן משפט]]