עולא: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספות מויקיפדיה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''עולא''' היה [[אמורא]] בזמנו של [[רבה בר רב הונא]], תלמידם של [[רבי אלעזר]] ו[[רבי יוחנן]]. | '''עולא''' היה [[אמורא]] בזמנו של [[רבה בר רב הונא]], תלמידם של [[רבי אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] ו[[רבי יוחנן]]. | ||
היה צדיק גמור, ולא היה חושש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי{{הערת שוליים|1=שבת יג, ב. תוס' שם.}} {{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ט]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4599&hilite=38dccb53-1479-4945-ba1c-8a5f8adfb548&st=%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%90&pgnum=307 ח"א].}} שאינו בדרגה של [[צדיק גמור]]. | היה [[צדיק]] גמור, ולא היה חושש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי{{הערת שוליים|1=שבת יג, ב. תוס' שם.}} {{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ט]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4599&hilite=38dccb53-1479-4945-ba1c-8a5f8adfb548&st=%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%90&pgnum=307 ח"א].}} שאינו בדרגה של [[צדיק גמור]]. | ||
עולא נהג לרדת לעתים תכופות | עולא נהג לרדת לעתים תכופות ל[[בבל]]. הוא שימש כמתווך בין הישיבות הארצישראלית לישיבות הבבליות, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על ה'נחותי', שהיו קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות. הם נקראו גם "רבותינו היורדין מארץ ישראל". | ||
עולא נפטר בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות ב[[ארץ ישראל]]. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה." | עולא [[הסתלקות|נפטר]] בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות ב[[ארץ ישראל]]. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה." | ||
לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!" | לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!" | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אמוראים]] | [[קטגוריה:אמוראים]] | ||
גרסה מ־06:29, 29 ביולי 2010
עולא היה אמורא בזמנו של רבה בר רב הונא, תלמידם של רבי אלעזר ורבי יוחנן.
היה צדיק גמור, ולא היה חושש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי[1] [2] שאינו בדרגה של צדיק גמור.
עולא נהג לרדת לעתים תכופות לבבל. הוא שימש כמתווך בין הישיבות הארצישראלית לישיבות הבבליות, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על ה'נחותי', שהיו קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות. הם נקראו גם "רבותינו היורדין מארץ ישראל".
עולא נפטר בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות בארץ ישראל. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה." לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!"
הערות שוליים
- ↑ שבת יג, ב. תוס' שם.
- ↑ שיחות קודש תשכ"ט ח"א.