אברהם דוד לאוואוט – הבדלי גרסאות

הרב '''אברהם דוד לאוואוט''' ([[תקע"ז]] - [[י"ז אדר]] [[תר"נ]]) היה תלמידו של הרב אליהו יוסף ריבלין בפאלאצק והוסמך על ידו להוראה. והתיישב יחד עם חסידי חב״ד נוספים מפאלאצק בראמאנאווקא שבפלך חערסאן על מנת לשמש שם ברבנות. ומשנת תרי״ד כיהן בתור רב ב[[ניקולייב]] שבפלך חערסאן שב[[אוקראינה]], ומצודתו פרוסה על כל המושבות שבפלך חערסאן, ומחבר [[#ספריו|ספרים]]. סב סבו של [[הרבי]].

נולד בשנת [[תקע"ז]], לאביו הרב יהודה ליב (בן ר' יצחק, נפטר ביום שישי ערב [[שבת]] קודש ו' [[אלול]] [[תרכ"ג]]), ולאמו הרבנית פיגא (בת ה[[חסיד]] ר' אליהו, נפטרה ביום שישי ערב [[שבת]] [[ה' אייר]] [[תרי"ג]]). עוד בצעירותו נודע כפיקח, בעל שכל חד וכשרונות נעלים. עם הזמן רכש לעצמו ידיעות רחבות בגמרא, בהלכה ובחסידות.  

ֶזוגתו (בזיווג ראשון): הרבנית אסתר בת ר׳ ליב.

ֶובי״ט תמוז תר״א (בזמן נשיאות כ״ק אדמו״ר הצמח צדק) התיישב עם יהודים מפאלאצק במושבה ראמאנאווקא שבפלך חערסאן, שנתייסדה בשנה ההיא.

הרב לאוואוט החל את דרכו ברבנות כרב במושבה ראמאנאווקא. ומרוב צדקנותו וטוב לבו קנה לו אוהדים אחרים רבים בכל שכבות הציבור. ובכ״ח מרחשון תר״ו אושר מינויו הרשמי לרבנות ראמאנאווקא.

 

במשך שנות רבנותו כתב הרב לאוואט חיבור בשם קב נקי על הלכות גיטין; שערי תפלה על נוסח התפלה, ונתיב חיים  על הלכות ומנהגים הנוגעים לחיי היום יום (הגהות על ספר דרך חיים מאת הרב יעקב מליסא).

בי״ז אדר תרי״ד הודיעה קהילת [[ניקולייב]] להמושל הצבאי שבגלל מחלת הרב אפרים זלמן ראזומנע שנתמנה לרבנות ניקאלאייעוו (עבור הדרג הנמוך בצוות העובדים של נמל ניקאלאייעוו) החל משנת תקע״א, הזמין הרב ראזומנע את הרב לאוואוט לשמש במקומו ברבנות ניקאלאייעוו, ונתקבלה אישרו של המושל הצבאי.  

מייסד הקהילה היהודית בניקאלאייעוו (שהוקמה בשנת תקמ״ט על גדות הנהר באג ואי גאל) היה שלמה ישעיה רפאלוביץ, קבלן שעסק בבניית אוניות. אחרי פטירת שלמה ישעי׳ בשנת תר״ז בערך, מילא את מקומו בראשות הקהילה בנו ר' סענדער שהיה אף הוא קבלן בניית אניות.

 

 

 

 

 

כעבור כמה שנים התירה הממשלה ליהודים להתיישב בעיר והקהילה הלכה והתפתחה, עד אשר בשנת תרנ"ז התגוררו בה כעשרים אלף יהודים שהיוו כעשרים אחוז מכלל האוכלוסייה.

השלטונות הכירו בפועלו, ובשנת תרי״ח העניקו לו מעדאליע של זהב כהוקרה על חריצותו ועל עבודתו המסורה לבני קבלתו. לאחר פטירתו נכתב בעיתון 'המליץ': "בהיותו איש נאמן ובעל כשרון התמנה בשנת הארבעים לימי חייו גם לרב מטעם הממשלה בניקאלאיעוו ובארבעים קולוניות אשר סביבותיה, ובעד שרתו במשמרת הזאת כעשרים שנה נתכבד מהממשלה בשני אותות כבוד, של כסף ושל זהב, לשאת על לבו. האחד בעד עבודתו הישרה, והשני על אשר השתדל בעצמו בעברו דרך הקולוניות, לתת עזרה ולמצוא מזור ותרופה לאיזה קולוניות אשר פתאום חלו האנשים במחלה עזה אשר התפשטה, ועד אשר נודע הדבר לפקידי העיר הכין בתי חולים והביא רופאים למלט האומללים מרדת שחת. גם נקרא בשם אזרח נכבד".

במשך שבעים וחמש שנותיו, חי בתקופת נשיאותם של ארבעה אדמו"רים. הרב לאוווט נולד בשנת תקע״ז בתחילת נשיאותו של [[אדמו"ר האמצעי]]. רוב שנותיו היו בתקופת [[אדמו"ר הצמח צדק]] אליו התקשר בלב ונפש, ולאחר [[הסתלקות]]ו התקשר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]]. בשלהי שנותיו החלה תקופת [[אדמו"ר הרש"ב]], עמו עמד בקשר מכתבים מיוחד בנוגע לספריו.

 

 

 

בשנים תר"ד ותר"ה, הקים אדמו"ר ה'צמח צדק' 'כוללים' לאברכים ברחבי [[רוסיה]] הגדולה, ובשנת תרי״ד הוקם תלמוד תורה וישיבה בראמאנאווקא ובראשו עמד הרב לאוואוט.  

עם הזמן נתפרסמה הישיבה ונהרו אליה תלמידים רבים. בכדי להחזיק את הישיבה, היה צורך בגיוס כספים.  

הרבנים חיים שניאור זלמן, יהודה ליב, וישראל נח בני אדמו"ר ה'צמח צדק' כתבו המלצה בעד הישיבה והתלמוד תורה הנ״ל ״לעורר לבב אנ״ש שראוי ונכון לתמכם ולסעדם באיזה עזר וסיוע לצורך ישיבת ואסיפת התלמוד תורה שבמינם, שהוא דבר יקר ומצווה רבה להאיר עיניהם במאור התורה. והי׳ מעשה הצדקה שלום וחיים עד העולם״. והרב לאוואוט כתב בשיפולי היריעה (של מכתב הרבנים בני ה׳צמח צדק׳): ״יען שמליצה הלזה נכתבה על נייר דק ונקרעה, על כן ימחול נא על כת״ה למען מצוה רבה הלזו לחדשה מחדש בתוך הפנקס״.

המחזור הכלכלי השנתי של הישיבה עמד על סכום של כ3,000 רובל כסף, אך כסף זה ברובו הגיע מתרומות של תושבים מחוץ למושבות. רוב התלמידים היו בני שלש עשרה שנה.

כאשר עבר הרב לאוואוטמלכהן ברבנות בניקאלאיעוו, מילא את מקומו ברבנות ראמאנאווקא וראשות הישיבה חתנו הרב [[ישראל ליב יאנאווסקי]] שנולד בשנת תקצ״ה, שנשא את בתו הרבנית בילא רבקה (שנולדה בפאלאצק בשנת תקצ״ח).

הרב אברהם דוד נפטר ביום ראשון [[י"ז אדר]] [[תר"נ]]<ref>בספר שנים ראשונות (עמוד 7) מביא רישום הפטירה של הרב לוואוט, שנמצא בארכיון הממשלתי בעיר ניקולייב. על פי הרישום, תאריך פטירתו הוא י"ז אדר תר"נ. וראה שם בהרחבות עמוד 538 הערה 1.</ref> בעיר ניקאלאיעוו ושם מנוחתו כבוד. כל יהודי עירו נטלו חלק בהלוויה שהתקיימה בי״ח אדר תר״נ, וכל החנויות נסגרו בגינה. רבים מהמלווים פרצו בבכי אחר רבם האהוב שעשה רבות למען כל יהודי ויהודי בעיר ובמושבות אשר סביבותיה.

טרם פטירתו הפקיד מכתב אצל ראשי קהילת ניקולייב, בו ביקש שימנו את נכדו הרב [[מאיר שלמה יאנאווסקי]] (בן בתו ביילא רבקה וחתנו הרב ישראל לייב יאנאווסקי) לממלא מקומו כרב העיר. נכד זה גדל בביתו שנים רבות, והוא גידלו וחינכו כבן{{הערה|מעובדה זו צמחה טעות בכמה ספרים, אשר החליטו כי ה'אימוץ' בא כתוצאה מפטירת החתן הרב ישראל ליב, ורצונו של הסבא לחנך את נכדו היתום, אבל כבר הוכח כי הרב ישראל ליב נפטר כאשר בנו הרב מאיר שלמה, היה נשוי! בפועל, האבא נפטר בשנת תרמ״ד}}. ראשי הקהילה בניקאלאייעוו לא איחרו למלא אחר צוואת רבם, ור' מאיר שלמה נתמנה כרבה של ניקאלאייעוו.

בכדי להדפיס את הספר, היה זקוק לסכומי [[כסף (מתכת)|כסף]] גדולים, ומי שבא לעזרו, הוא אבי מחותנו הרב אברהם ליב קאניעווסקי מהעיר קולומאיא, אשר נדב סכום גדול, וכך יצא הספר לאור בפעם הראשונה.

*בתו (מזיווג ראשון): בילא רבקה אשת ר' [[ישראל ליב יאנאווסקי]], סב אמו של [[הרבי]] הרבנית [[חנה]].

*בנו (מזיווג ראשון): אליהו. נולד בשנת תרי״ב בראמאנאווקא. בל׳ כסלו תרל״ח נשא את היתומה בת ר׳ גדליהו ושיינדל חאריטאנאוו מניקאלאיעוו שנולדה בשנת תרט״ז (או קיץ תרט״ו).

*אשתו (בזיווג שני): פעסיא האכשטיין

*בנו (מזיווג שני): ר' מנשה. היגר למונטריאול בערך בשנת [[תרס"ה]] וייסד שם את ביהכ"נ נוסח האר"י.