רפאל נחמן כהן – הבדלי גרסאות

נולד ב[[ה' שבט]] [[תרנ"ז]] ב[[עיירה]] [[רודניא]] ל[[ברוך שלום כהן|ר' ברוך שלום]] וסלאווא כהן. בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו - במצוות אביו - לישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[ליובאוויטש]], מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית [[הרבנית שטערנא שרה (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה]] את תמיהתה על הכוונה להותיר ילד כה קטן לבדו הרחק מהוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ל[[יחידות]]. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של [[אדמו"ר הרש"ב]] חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'[[יחידות]]' שאל אותו הרבי אם הוא ישן ב[[טלית קטן]] וב[[כיפה]] וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" - "כן", השיב הקטן. "לא תתגעגע לאמא?" - המשיך הרבי להקשות בחיוך - אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח - הביאהו הנה ללמוד!".

נהוג היה ברמת-גן אשר ב[[שמחת תורה]] מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ה[[התוועדות]] הארוכה והמרוממת, היו כולם - החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-[[פארבריינגען]]". בתי החסידים המועטים ברמת גן - מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, היה ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת [[תורה]] ו[[מצוות]], ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום [[שמחת תורה]], חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) היה ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך '[[קולע]]' באמצע הכביש הראשי - ואחריו התגלגלו ('[[קולע]]') אף חסידים נוספים. כך היה בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו הייתה [[שמחת תורה]] ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע.