קריאת התורה בראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
בראש | '''קריאת התורה בראש השנה''' ויום הכיפורים יש לה חשיבות מיוחדת, ומובא בשם [[האר"י]] ז"ל שכדאי לקנות עליות בימים נוראים אלו. | ||
בראש השנה ויום הכיפורים בשעת קריאת התורה, היה [[אדמו"ר הרש"ב]] יושב על כסא, פניו צפונה לשולחן הקריאה, ואחוריו לדרום, וראשו מכוסה בהטלית, בשונה מקריאת־התורה דשבת ויום-טוב, שאז היתה הטלית על כתפיו ולראשו הכיפה)<ref>[[רשימות דברים]], ב, עמ׳ קב.</ref>. | |||
==מפטיר== | ==מפטיר== | ||
בקריאת התורה של פסוקי המפטיר, נהגו בליובאוויטש לקרוא בנגינת הטעמים הרגילה, ולא כמנהג ה[[עולם]] שקוראים גם את המפטיר בנעימת הימים הנוראים<ref>מר' [[רפאל הכהן]].</ref> | |||
בימים נוראים יש ניגון מיוחד לקריאת התורה, ובכל תפוצות ישראל, אפילו בבתי הכנסת של חב"ד, קוראין בניגון של ימים נוראים בין בספר־תורה הראשון.. ובין בספר־תורה השני, למפטיר. | |||
עם זאת, ב[[ליובאוויטש]] שבליובאוויטש, המנהג היה שבספר־תורה השני למפטיר שבקריאת ראש־השנה, וכן המפטיר של יום־הכיפורים, קראו בניגון הרגיל שבכל ימות השנה ולא בניגון של ימים נוראים. | |||
ר׳ [[מרדכי שוסטרמן]], הבעל קריאה בבית־מדרשו של [[הרבי]], שאל את רבי [[יעקב לנדא]]] ז״ל א] אם היה כך המנהג, ב] ומה טעם הדבר? ענה לו ר"י: טעם הדבר איני יודע, אבל המנהג היה ככה — אזוי!<ref>[[מז׳לאבין.. לניו־יורק]], עמ׳ 128 [הוא ספר זכרונותיו של הרה״ח ר׳ מרדכי שוסטערמאן ע״ה, שהיה הבעל־קריאה בבית־מדרשו של הרבי].</ref> | |||
==עליית נשיאי חב"ד למפטיר== | |||
לפי הסדר הנהוג בליובאוויטש מקדמת דנא, האדמו"ר עולה לתורה למפטיר והוא בעצמו הנהו הבעל־תוקע. | |||
עוד בעת קריאת ההפטרה התחיל אדמו"ר מוהרש"ב עבודתו בקודש בבכיה חרישית ובקול לחש ורועד בניגון הטעמים המיוחד להפטרה...<ref>[[התמים]] ד, עמ׳ פו.</ref> | |||
[[אדמו"ר הריי"צ]] עלה למפטיר הן ביום הראשון והן ביום השני<ref>[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ׳ 3; ספר השיחות [[תש"ה]], עמ׳ 3; [[ליובאוויטש (קובץ)]], 5 תש"ה, עמ׳ 71.</ref>. וכך נהגו גם הרש״ב והרבי מה"מ. | |||
< | |||
על אמירת המפטיר [היינו ההפטרה] של [[אדמו"ר מוהר"ש]] בראש־השנה, אמר בנו אדמו"ר מוהרש"ב: מתפעל אני מהמפטיר שלו. שבעת המפטיר נשפך מעיניו ומאפו, מכל הצינורות, וללא הכנות כלל<ref>ספר השיחות [[תורת שלום]], עמ׳ 188.</ref>. | |||
כשקראו את הרבי מה"מ לעלות לתורה — למפטיר — היה מביא עמו את שלושת השופרות ומניתם על בימת הקריאה. את ברכות התורה היה אומר בנעימה הרגילה כבכל השנה. בסיום העלייה לא נהגו לעשות לרבי ״מי שברך"{{הערת שוליים|וגם בכל שבת ומועד לא היו עושים ״מי שברך״ לרבי.}}. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{תבנית:אוצר מנהגי חב"ד}} | {{תבנית:אוצר מנהגי חב"ד}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:ראש השנה]] | ||
גרסה מ־10:54, 25 ביולי 2010
קריאת התורה בראש השנה ויום הכיפורים יש לה חשיבות מיוחדת, ומובא בשם האר"י ז"ל שכדאי לקנות עליות בימים נוראים אלו.
בראש השנה ויום הכיפורים בשעת קריאת התורה, היה אדמו"ר הרש"ב יושב על כסא, פניו צפונה לשולחן הקריאה, ואחוריו לדרום, וראשו מכוסה בהטלית, בשונה מקריאת־התורה דשבת ויום-טוב, שאז היתה הטלית על כתפיו ולראשו הכיפה)[1].
מפטיר
בקריאת התורה של פסוקי המפטיר, נהגו בליובאוויטש לקרוא בנגינת הטעמים הרגילה, ולא כמנהג העולם שקוראים גם את המפטיר בנעימת הימים הנוראים[2]
בימים נוראים יש ניגון מיוחד לקריאת התורה, ובכל תפוצות ישראל, אפילו בבתי הכנסת של חב"ד, קוראין בניגון של ימים נוראים בין בספר־תורה הראשון.. ובין בספר־תורה השני, למפטיר.
עם זאת, בליובאוויטש שבליובאוויטש, המנהג היה שבספר־תורה השני למפטיר שבקריאת ראש־השנה, וכן המפטיר של יום־הכיפורים, קראו בניגון הרגיל שבכל ימות השנה ולא בניגון של ימים נוראים.
ר׳ מרדכי שוסטרמן, הבעל קריאה בבית־מדרשו של הרבי, שאל את רבי יעקב לנדא] ז״ל א] אם היה כך המנהג, ב] ומה טעם הדבר? ענה לו ר"י: טעם הדבר איני יודע, אבל המנהג היה ככה — אזוי![3]
עליית נשיאי חב"ד למפטיר
לפי הסדר הנהוג בליובאוויטש מקדמת דנא, האדמו"ר עולה לתורה למפטיר והוא בעצמו הנהו הבעל־תוקע.
עוד בעת קריאת ההפטרה התחיל אדמו"ר מוהרש"ב עבודתו בקודש בבכיה חרישית ובקול לחש ורועד בניגון הטעמים המיוחד להפטרה...[4]
אדמו"ר הריי"צ עלה למפטיר הן ביום הראשון והן ביום השני[5]. וכך נהגו גם הרש״ב והרבי מה"מ.
על אמירת המפטיר [היינו ההפטרה] של אדמו"ר מוהר"ש בראש־השנה, אמר בנו אדמו"ר מוהרש"ב: מתפעל אני מהמפטיר שלו. שבעת המפטיר נשפך מעיניו ומאפו, מכל הצינורות, וללא הכנות כלל[6].
כשקראו את הרבי מה"מ לעלות לתורה — למפטיר — היה מביא עמו את שלושת השופרות ומניתם על בימת הקריאה. את ברכות התורה היה אומר בנעימה הרגילה כבכל השנה. בסיום העלייה לא נהגו לעשות לרבי ״מי שברך"[7].
הערות שוליים
- ↑ רשימות דברים, ב, עמ׳ קב.
- ↑ מר' רפאל הכהן.
- ↑ מז׳לאבין.. לניו־יורק, עמ׳ 128 [הוא ספר זכרונותיו של הרה״ח ר׳ מרדכי שוסטערמאן ע״ה, שהיה הבעל־קריאה בבית־מדרשו של הרבי].
- ↑ התמים ד, עמ׳ פו.
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמ׳ 3; ספר השיחות תש"ה, עמ׳ 3; ליובאוויטש (קובץ), 5 תש"ה, עמ׳ 71.
- ↑ ספר השיחות תורת שלום, עמ׳ 188.
- ↑ וגם בכל שבת ומועד לא היו עושים ״מי שברך״ לרבי.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)