אדום (קליפה): הבדלים בין גרסאות בדף

מ. רובין (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{לשכתב|כתוב בסגנון של 'חבורה' מעלון תורני, פחות כערך אנציקלופדי}}
{{לשכתב|כתוב בסגנון של 'חבורה' מעלון תורני, פחות כערך אנציקלופדי}}
{{קליפות}}
{{קליפות}}
ה[[קליפה]] הטמאה - '''אדום''', היא בחינת [[גבורה]] קליפה, המשתלשלת מבחינת גבורה ד[[קדושה]], "[[יצחק]] - יצא ממנו [[עשיו]]".
'''אדום''' היא [[קליפה]] טמאה, בבחינת [[גבורה]] דטומאה, המשתלשלת מגבורה ד[[קדושה]], ("[[יצחק]] - יצא ממנו [[עשיו]]").
==מקור הקליפה==
==מקור הקליפה==
[[יצחק אבינו]], היה [[עבודת השם|עובד ה']] ב[[מידת הגבורה]] והיראה (פחד יצחק), ועשיו שיצא ונפל ממנו, הנה גם הוא במדת הגבורה, אבל היא בחינת פסולת גבורות דיצחק דקדושה, ועומדת ב[[סטרא אחרא]].
[[יצחק אבינו]], היה [[עבודת השם|עובד ה']] ב[[מידת הגבורה]] (-יראה) "פחד יצחק", ועשיו שיצא ממנו, גם הוא במידת הגבורה, אך לא בצד הקדושה כי-אם בצד ה[[סטרא אחרא]] - מבחינת פסולת גבורה דיצחק.


וזה מתבטא בשני פנים;
==התבטאות הקליפה במידות==
הקליפה מתבטאת בשני דברים בנפש האדם:


א) בכח המ[[תאווה]] בחמימות כרשפי [[אש]], והם גבורות קשות דרוח ה[[בהמה]] המתאוה תאוה בחמימות ותשוקה זרה, שבסיסה היא תאות עצמו ואנוכיות גדולה באומרו: הב הב (תן לי תן לי), הלעיטני וכו'.
א) בכח המ[[תאווה]], וכמ [[בהמה]] המתאוה תאוה בחמימות ותשוקה, ובסיס כח זה הוא תאות עצמו ואנוכיות גדולה.


ב) במדת ה[[רציחה]] ו[[כעס]], שעל חרבו יחיה.
ב) במדת הרציחה וה[[כעס]], (כנאמר בעשיו - "על חרבך תחיה").
===התהוות הקליפה בשבירת הכלים===
===התהוות הקליפה בשבירת הכלים===
שורש קליפה זו כמו כל הקליפות הטמאות שבעולם, נתהוו מ[[שבירת הכלים]] שהייתה ב[[עולם התוהו]], ועולם התוהו קדם ל[[עולם התיקון]] והוא למעלה ממנו, אבל מכיון שהיה שם ריבוי אורות ומיעוט כלים - שלא כפי הכונה הפנימית של ה' - לכן הייתה בהם שבירה, ונפלו [[רפ"ח ניצוצות]] הקדושה - לקליפות ו[[סטרא אחרא]]. עבודתם של בני ישראל - ששרשם מ[[שם מ"ה]] דתיקון - היא לברר את הניצוצות מתוך הקליפות ולהעלותם לקדושה.
שורש קליפה זו כמו כל הקליפות הטמאות שבעולם, נתהווה מ[[שבירת הכלים]] שהייתה ב[[עולם התוהו]], ועולם התוהו קדם ל[[עולם התיקון]] והוא למעלה ממנו, אבל מכיון שהיה שם ריבוי אורות ומיעוט כלים - שלא כפי הכונה הפנימית של ה' - לכן הייתה בהם שבירה, ונפלו [[רפ"ח ניצוצות]] הקדושה - לקליפות ו[[סטרא אחרא]]. עבודתם של בני ישראל - ששרשם מ[[שם מ"ה]] דתיקון - היא לברר את הניצוצות מתוך הקליפות ולהעלותם לקדושה.


שבירת הכלים שהייתה בעולם התוהו, הייתה רק בז' מדריגות התחתונות, שהם [[שבע מדות בתוהו]], הנקראים בשם {{ציטוטון|ז' מלכין קדמאין דתוהו}}, ורמוזים בפסוק: {{ציטוטון|וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל}}{{הערה|בראשית לו לא}}, ומהם נתהוו שבע מדות רעות ב[[נפש הבהמית]] שבלב האדם, וכן גם שבעת עממין דכנען, שהם "עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון" (כהגדרת [[הרמב"ם]] בספר המצוות). אבל בג' מדריגות הראשונות שבעולם התוהו - [[כח"ב]] ([[כתר]] [[חכמה]] ו[[בינה]]), לא הייתה שבירה, אלא ירידה בלבד בחיצוניות ואחוריים שלהם. ולכן לא נפלו ל[[טומאה]] חמורה כל כך של דברי [[איסור]], אלא לטומאת [[קליפת נוגה]]. והם החכמה וה[[בינה]] בחכמות חיצוניות - חכמת הטבע שאין בהם איסור ח"ו, אבל הם מטומאת קליפת נוגה, וכן הכתר ד[[תוהו]] בירידתו למטה, ענינו - הרצון החזק בעניני העולם הזה הגשמי.
שבירת הכלים שהייתה בעולם התוהו, הייתה רק בז' מדריגות התחתונות, שהם [[שבע מדות בתוהו]], הנקראים בשם {{ציטוטון|ז' מלכין קדמאין דתוהו}}, ורמוזים בפסוק: {{ציטוטון|וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל}}{{הערה|בראשית לו לא}}, ומהם נתהוו שבע מדות רעות ב[[נפש הבהמית]] שבלב האדם, וכן גם שבעת עממין דכנען, שהם "עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון" (כהגדרת [[הרמב"ם]] בספר המצוות). אבל בג' מדריגות הראשונות שבעולם התוהו - [[כח"ב]] ([[כתר]] [[חכמה]] ו[[בינה]]), לא הייתה שבירה, אלא ירידה בלבד בחיצוניות ואחוריים שלהם. ולכן לא נפלו ל[[טומאה]] חמורה כל כך של דברי [[איסור]], אלא לטומאת [[קליפת נוגה]]. והם החכמה וה[[בינה]] בחכמות חיצוניות - חכמת הטבע שאין בהם איסור ח"ו, אבל הם מטומאת קליפת נוגה, וכן הכתר ד[[תוהו]] בירידתו למטה, ענינו - הרצון החזק בעניני העולם הזה הגשמי.