איסור הקטרת שאור ודבש – הבדלי גרסאות

ר.ז. (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
טעם אחת: טעם זה זכר לא נקבה צריך לכתוב טעם אחד
שורה 11: שורה 11:
== מטעמי המצוה ==
== מטעמי המצוה ==


==== טעם אחת ====
==== טעם אחד ====
הטעם לאיסור הקרבת שאור ודבש קשור לתכלית הקרבנות, שהיא לעורר את מחשבת המקריב ולחנך אותו במידות טובות. כל פעולה בהקרבת הקרבנות, וההכנות לקראתם, נועדה לשמש כעזר למדרגת רוחניות ולקידום המידות הפנימיות של האדם.
הטעם לאיסור הקרבת שאור ודבש קשור לתכלית הקרבנות, שהיא לעורר את מחשבת המקריב ולחנך אותו במידות טובות. כל פעולה בהקרבת הקרבנות, וההכנות לקראתם, נועדה לשמש כעזר למדרגת רוחניות ולקידום המידות הפנימיות של האדם.


שורה 17: שורה 17:
# '''הטעם לאיסור הקרבת דבש''' – הדבש, שהוא מתוק ביותר, מסמל את הרצון למתיקות ולפינוק. על פי זה, התורה אסרה את הדבש במנחה כדי להימנע מהנטייה לפנק את עצמך יותר מדי, ולהימנע מהתפנקות בעולם הזה. יש בזה גם חינוך לילדים לבל יתמכרו אחרי המאכלים המתוקים כפי שנוהגים הזוללים והסובאים. התורה רוצה להדגיש כי על האדם להתמקד במאכלים מועילים וצרכים חיוניים לגופו, ולא לנסות ליהנות רק מהחושים, כמו טעימת המתוק שנעשית לעיתים מתוך כוונה לחוש את הנאה הגרונית בלבד. יש לחנך את האדם לכוון במזונו ובשתייתו, לא לטובת הנאה רגעית או לחפש רק את המתוק שבחיים, אלא מתוך מטרה לשמור על בריאות הגוף והנפש.
# '''הטעם לאיסור הקרבת דבש''' – הדבש, שהוא מתוק ביותר, מסמל את הרצון למתיקות ולפינוק. על פי זה, התורה אסרה את הדבש במנחה כדי להימנע מהנטייה לפנק את עצמך יותר מדי, ולהימנע מהתפנקות בעולם הזה. יש בזה גם חינוך לילדים לבל יתמכרו אחרי המאכלים המתוקים כפי שנוהגים הזוללים והסובאים. התורה רוצה להדגיש כי על האדם להתמקד במאכלים מועילים וצרכים חיוניים לגופו, ולא לנסות ליהנות רק מהחושים, כמו טעימת המתוק שנעשית לעיתים מתוך כוונה לחוש את הנאה הגרונית בלבד. יש לחנך את האדם לכוון במזונו ובשתייתו, לא לטובת הנאה רגעית או לחפש רק את המתוק שבחיים, אלא מתוך מטרה לשמור על בריאות הגוף והנפש.


==== טעם שניה ====
==== טעם שני ====
הטעם לאיסור הקרבת שאור ודבש הוא לעורר את מידת '''הענווה''' אצל המקריב.
הטעם לאיסור הקרבת שאור ודבש הוא לעורר את מידת '''הענווה''' אצל המקריב.