ואתה תצווה (תוכן מאמר) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 61: / שורה 61: @@
 ומה שנאמר בכתוב "כתית למאור" כי "כתית" מביא ל[[מסירות נפש]]. וזהו הביטוי החזק ביותר של ה[[אמונה]] מצד [[עצם הנשמה]].
+===סעיף ו'===
+בסעיף זה מוסבר מדוע ה"מאור" מתבטא על ידי [[מסירות נפש]]:
+ה[[אמונה]] הבאה מצד ראיית המזל, למרות ש'ראיה' מביאה לוודאות מוחלטת, הרי בכל זאת, מציאותו שלו והדבר שהוא רואה הם שני דברים. ולכן הוא לא מוכרח למסור את הנפש.
+אולם, מצד ה[[אמונה]] הנובעת מ[[עצם הנשמה]], לא קיימת כלל אפשרות אחרת. זו כל מציאותו שהוא ו[[אלוקות]] 'כולא חד'.
+לכן - [[מסירות נפש]] היא ביטוי של ההתקשרות העצמית. על ידי ש[[יהודי]] מוסר את נפשו, הוא מראה שאינו יכול להיות 'נפרד' מ[[אלוקות]].
+לפי זה מבואר עוד עניין במאמר דתרפ"ז:
+[[אדמו"ר הריי"צ]] מתחיל לבאר ש[[רועי ישראל]] ממשיכים את דרכו של [[משה]], ומסיים שהם פעלו דבר שונה מ[[משה רבינו]]. [[מש]]ה פעל שה[[אמונה]] תחדור ב[[דעת]],
+ואילו [[רועי ישראל]] שלאחריו, וכמו מרדכי בדורו, פעלו לעורר את העם ל[[מסירות נפש]].
+ולכאורה מדוע [[אדמו"ר הריי"צ]] פותח בעניין אחד ומסיים בעניין אחר?
+'''והביאור הוא:''' שעיקר פעולת [[רעיא מהימנא]] היא לרעות את ה[[אמונה]] עצמה, על ידי גילוי [[עצם הנשמה]]. ואת זה עשה [[משה]], וממשיכים לעשות כל [[רועי ישראל]] שבכל דור ודור. וזו הנקודה העיקרית.
+מה ש[[משה]] ממשיך את ה[[אמונה]] ב[[דעת]], זה תוצאה מגילוי [[עצם הנשמה]], שעל ידה [[יהודי]] יכול להתחבר ולהרגיש ענייני [[אלוקות]].
+בימי מרדכי התגלתה תוצאה נוספת שנובעת מה[[אמונה]] של [[עצם הנשמה]]. בימי מרדכי היה צורך ב[[מסירות נפש]] בפועל, ולכן המשכת ה[[אמונה]] התבטאה גם בהתעוררות של [[מסירות נפש]].
+והסיבה ש[[אדמו"ר הריי"צ]] מדגיש את התוצאה שנתגלתה בימי מרדכי היא, כי התעוררות כח ה[[מסירות נפש]] היא הביטוי העיקרי של ה[[אמונה]] וההתקשרות עצמית של [[עצם הנשמה]].