כח העצמות – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – " ראה ב" ב־" ראו ב" |
מ תיקון קישור לפירושונים |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
אור אין סוף [[אור אין סוף#המשכתו מעצמות|יש לו תחילה]] והוא כאילו שקדמו העדר מציאותו וממילא אינו מציאותו מעצמותו ואין בו כח העצמות לברוא. אלא שמצד דבקותו בהעצמות שהאור הוא מעין המאור, לכן כשם שהוא [[אור אין סוף#אין סוף|אין סוף]] מצד דבקותו בעצמות על אף היותו מוגבל לכאורה מצד התחלתו כך גם על ידי דבקותו מקבל הוא מהעצמות את כח העצמות לברוא נבראים. | אור אין סוף [[אור אין סוף#המשכתו מעצמות|יש לו תחילה]] והוא כאילו שקדמו העדר מציאותו וממילא אינו מציאותו מעצמותו ואין בו כח העצמות לברוא. אלא שמצד דבקותו בהעצמות שהאור הוא מעין המאור, לכן כשם שהוא [[אור אין סוף#אין סוף|אין סוף]] מצד דבקותו בעצמות על אף היותו מוגבל לכאורה מצד התחלתו כך גם על ידי דבקותו מקבל הוא מהעצמות את כח העצמות לברוא נבראים. | ||
אף על פי שהמשכת האור הוא מדרגת ה[[מאור]] שבעצמות וכח העצמות הוא בהעצמות ממש ואם כן איך נמשך באור כח העצמות. מכיוון שבעצמות לא שייך לחלק בין המאור שבו לשאר עניינים שבו לכן בהמשכת האור מהמאור נמשך בו - באור - כל העניינים שבעצמות{{הערה|שם=זה היום}}. ובפרטיות יותר, המאור שבעצמות עניינו לא שהמאור כלול בהעצמות אלא שהעצמות הוא (גם) מאור ועניין המאור הוא חד עם העצמות עד שאינו עולה בשם מאור כלל. ומכיוון שהאור כלול במאור כפי שהוא חד עם העצמות וממנו הוא נמשך לכן מתגלה בו גם הענין של מציאותו מעצמותו - כח העצמות{{הערה|תורת מנחם, ספר המאמרים - מלוקט. [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/17/112.htm חלק ג עמוד 112 הערות 27, 28].}}. | |||
ואכן מצד זה ישנו הבדל בין תכונת ה'אין סוף' שבאור לכח העצמות שבו (אף על פי ששניהם אינם מצד האור עצמו להיותו מחודש ו"כעין קדמו העדר" כאמור) שהאין סוף שבאור הוא באור עצמו - שהוא בעצמו אין סוף והוא בו בהתגלות. משאין כן כח העצמות שבאור הרי הוא כדבר נוסף עליו והוא בו בהעלם{{הערה|שם=זה היום|מאמר דיבור המתחיל: "זה היום" תשכ"ה (תורת מנחם - התוועדויות חלק מ"א בתחילתו).}}. | ואכן מצד זה ישנו הבדל בין תכונת ה'אין סוף' שבאור לכח העצמות שבו (אף על פי ששניהם אינם מצד האור עצמו להיותו מחודש ו"כעין קדמו העדר" כאמור) שהאין סוף שבאור הוא באור עצמו - שהוא בעצמו אין סוף והוא בו בהתגלות. משאין כן כח העצמות שבאור הרי הוא כדבר נוסף עליו והוא בו בהעלם{{הערה|שם=זה היום|מאמר דיבור המתחיל: "זה היום" תשכ"ה (תורת מנחם - התוועדויות חלק מ"א בתחילתו).}}. | ||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
{{ערך מורחב|ספירת המלכות}} | {{ערך מורחב|ספירת המלכות}} | ||
{{להשלים|הקטע הזה לא כתוב מתוך 'עיון' בספרים. ומובן א"כ שאינו מכוון וברור דיו וחסר בו הרבה דיוק ופירוט.}} | {{להשלים|הקטע הזה לא כתוב מתוך 'עיון' בספרים. ומובן א"כ שאינו מכוון וברור דיו וחסר בו הרבה דיוק ופירוט.}} | ||
ספירת המלכות עניינה להוות ולברוא את העולם כמציאות נפרדת משום שבכוחות האדם הכח שמתייחס לזולת כזולת הוא כח ההתנשאות של מידת המלכות (שבשאר הכוחות גם ב[[מידות]] מציאות הזולת לא תופסת מקום ורק מלכות עניינה למלוך על אנשים זרים נפרדים ורחוקים ובזה מתהווה ומתקיימת המלוכה). לכן הבריאה שעניינה: בריאת מציאות שאינה 'המשך' למציאות שמהווה אותה, אלא שתהיה המציאות הזו כדבר זר ונפרד (שבהרגשתה קיימת מעצמה) לזה הבריאה היא בכח ספירת המלכות דווקא. | ספירת המלכות עניינה להוות ולברוא את העולם כמציאות נפרדת משום שבכוחות האדם הכח שמתייחס לזולת כזולת הוא כח ההתנשאות של מידת המלכות (שבשאר הכוחות גם ב[[מידות (ספירות)|מידות]] מציאות הזולת לא תופסת מקום ורק מלכות עניינה למלוך על אנשים זרים נפרדים ורחוקים ובזה מתהווה ומתקיימת המלוכה). לכן הבריאה שעניינה: בריאת מציאות שאינה 'המשך' למציאות שמהווה אותה, אלא שתהיה המציאות הזו כדבר זר ונפרד (שבהרגשתה קיימת מעצמה) לזה הבריאה היא בכח ספירת המלכות דווקא. | ||
כח זה לברוא יש מאין הוא דווקא בכח האין סוף - כח העצמות וכח זה נמצא בספירת המלכות יותר מכל הספירות שלכן יש בכחה לברוא את הנבראים. ועל שם זה נקראת המלכות [[עלמא דאתגליא]] על שם שדווקא בה מתגלה כח הא"ס. | כח זה לברוא יש מאין הוא דווקא בכח האין סוף - כח העצמות וכח זה נמצא בספירת המלכות יותר מכל הספירות שלכן יש בכחה לברוא את הנבראים. ועל שם זה נקראת המלכות [[עלמא דאתגליא]] על שם שדווקא בה מתגלה כח הא"ס. | ||
| שורה 99: | שורה 99: | ||
:ויוצא שעבודתו של היהודי לברר המנגד הוא מלחמה נגד מציאות אמיתית שתוקפה וחזקה ב"לנגד" נובע מצד הקב"ה שהוא נמנע הנמנעות וביכולתו לברוא מציאות אמיתית שתנגד לו. וממילא מודגש יותר גודל ה'חידוש' שבעבודה זו להפוך מנגד אמיתי לקדושה{{הערה|ראה בכל זה שיחת פרשת כי תצא תשמ"ט (תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ט חלק ד עמוד 268).}}{{הערה|בפשטות אילו לא היה מציאות אמיתית (אלא דמיון בלבד שמציאותו האמיתית היא אלוקות) לכאורה לא היה צורך בכח העצמות דווקא מפני שאז העבודה היתה בלגלות את מציאותה האמיתית של הנברא ודווקא משום שמציאותו מנגדת באמת לאלוקות ממילא הבירור בו הוא חידוש לגמרי ביחס למציאותו והוא כמציאות חדשה ממש}}. | :ויוצא שעבודתו של היהודי לברר המנגד הוא מלחמה נגד מציאות אמיתית שתוקפה וחזקה ב"לנגד" נובע מצד הקב"ה שהוא נמנע הנמנעות וביכולתו לברוא מציאות אמיתית שתנגד לו. וממילא מודגש יותר גודל ה'חידוש' שבעבודה זו להפוך מנגד אמיתי לקדושה{{הערה|ראה בכל זה שיחת פרשת כי תצא תשמ"ט (תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ט חלק ד עמוד 268).}}{{הערה|בפשטות אילו לא היה מציאות אמיתית (אלא דמיון בלבד שמציאותו האמיתית היא אלוקות) לכאורה לא היה צורך בכח העצמות דווקא מפני שאז העבודה היתה בלגלות את מציאותה האמיתית של הנברא ודווקא משום שמציאותו מנגדת באמת לאלוקות ממילא הבירור בו הוא חידוש לגמרי ביחס למציאותו והוא כמציאות חדשה ממש}}. | ||
:'''ב.''' גם זה שישראל מבררים את היש על ידי שמגלים בו את כח העצמות שבו (וכאמור לעיל בערך, שמציאותו של היש הגשמי הוא מהיש האמיתי ועבודתם של ישראל לגלות זאת) היא 'חידוש' ביש הגשמי על אף שכח העצמות הוא עיקר מציאותה. לפי שזה מה שהיש הגשמי הוא מציאות העצמות הוא בהעלם לגמרי בהיש שאינו עומד לגילוי מצד עצמו ולכן כלפי העבודה הרי זה נחשב לחידוש גמור{{הערה|ראה ספר המאמרים מלוקט חלק ג עמוד ה הערה 23 (מהדורה החדשה -[http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/6/43.htm חלק א עמוד 43]) וראה גם תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט עמוד 727 הערה 60.}}{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק יב עמוד 75 הערה 30. שמבאר שם את החידוש שבגילוי אחדותו בעולם ואולי הוא הדין בנידון זה שכח העצמות שבו אינו מצד עצם מציאותה של היש שהיא עצמה היפך מאלקות, אלא שמצד העצמות שהוא כל יכול ונושא הפכים ויכול לשאת גם מציאות שמנגדת לאלוקות. | :'''ב.''' גם זה שישראל מבררים את היש על ידי שמגלים בו את כח העצמות שבו (וכאמור לעיל בערך, שמציאותו של היש הגשמי הוא מהיש האמיתי ועבודתם של ישראל לגלות זאת) היא 'חידוש' ביש הגשמי על אף שכח העצמות הוא עיקר מציאותה. לפי שזה מה שהיש הגשמי הוא מציאות העצמות הוא בהעלם לגמרי בהיש שאינו עומד לגילוי מצד עצמו ולכן כלפי העבודה הרי זה נחשב לחידוש גמור{{הערה|ראה ספר המאמרים מלוקט חלק ג עמוד ה הערה 23 (מהדורה החדשה -[http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/6/43.htm חלק א עמוד 43]) וראה גם תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט עמוד 727 הערה 60.}}{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק יב עמוד 75 הערה 30. שמבאר שם את החידוש שבגילוי אחדותו בעולם ואולי הוא הדין בנידון זה שכח העצמות שבו אינו מצד עצם מציאותה של היש שהיא עצמה היפך מאלקות, אלא שמצד העצמות שהוא כל יכול ונושא הפכים ויכול לשאת גם מציאות שמנגדת לאלוקות. והשייכות של היש הנברא אל העצמות הוא - שממנו כל מציאותו, אבל לא בתוכנו שהרי אדרבה בתוכנו הוא ההיפך מאלוקות.}} | ||
'''ב.''' מצד גדר '''מציאות הקליפה''' עצמה: (נוסף לזה שקליפה מנגדת לקדושה ולכן עצם ההפיכה מחושך הקליפה לקדושה הוא 'חידוש')מציאות הקליפה היא 'העדר'{{הבהרה|יש להבהיר זאת על פי 'תורת שלום' המובא בהערה בחלק ו שם.}} וא"כ מציאות העולם כפי שהיא מצד הקליפה היא מציאות של העדר ועל ידי העבודה שמהפכים את המציאות לקדושה 'מחדשים' את מציאותה{{הערה|שם=לקו"ש ו 73|לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 73.}}. | '''ב.''' מצד גדר '''מציאות הקליפה''' עצמה: (נוסף לזה שקליפה מנגדת לקדושה ולכן עצם ההפיכה מחושך הקליפה לקדושה הוא 'חידוש')מציאות הקליפה היא 'העדר'{{הבהרה|יש להבהיר זאת על פי 'תורת שלום' המובא בהערה בחלק ו שם.}} וא"כ מציאות העולם כפי שהיא מצד הקליפה היא מציאות של העדר ועל ידי העבודה שמהפכים את המציאות לקדושה 'מחדשים' את מציאותה{{הערה|שם=לקו"ש ו 73|לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 73.}}. | ||
| שורה 109: | שורה 109: | ||
*בבירור בדרך התלבשות דווקא ולא באופן של המשכת אור מלמעלה למטה. שבירור זה הוא בעיקר בנשמות שעבודתם באופן של [[עבד פשוט]] שמציאות גופם ונפשם הבהמית וכל הדברים הגשמיים אצלם הם חומריים וגסים ולכן בעבודתם דווקא יש התחדשות ולכן דווקא בהם מתגלה כח העצמות{{הערה|שם=תרסו}}. | *בבירור בדרך התלבשות דווקא ולא באופן של המשכת אור מלמעלה למטה. שבירור זה הוא בעיקר בנשמות שעבודתם באופן של [[עבד פשוט]] שמציאות גופם ונפשם הבהמית וכל הדברים הגשמיים אצלם הם חומריים וגסים ולכן בעבודתם דווקא יש התחדשות ולכן דווקא בהם מתגלה כח העצמות{{הערה|שם=תרסו}}. | ||
*ולכן גם עיקר ה'חידוש' הוא בעבודה באותם המקומות והעניינים שהם "מלאים קליפה וסטרא אחרא" משאין כן מקומות שאינם תחתונים ממש כמשכן ומקדש אינם התחדשות גמורה{{הערה|לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 74.}}. | *ולכן גם עיקר ה'חידוש' הוא בעבודה באותם המקומות והעניינים שהם "מלאים קליפה וסטרא אחרא" משאין כן מקומות שאינם תחתונים ממש כמשכן ומקדש אינם התחדשות גמורה{{הערה|לקוטי שיחות חלק ו עמוד 23 הערה 74.}}. | ||
*מבין כל הנבראים עיקר פעולת החידוש הוא בגופו ונפשו הבהמית של ה[[אדם]] להיות שרק הוא ביכולתו להיותו נגד ה' ממש לפי ששאר בעלי החיים והנבראים אף שמציאותם מהקליפה אינם עוברים על רצון ה' "ופקדתו יתברך שמרה רוחם" ולכן כאשר האדם מהפך את את גוף האדם שהוא עפר מין "האדמה" שיהיה על שם "אדמה לעליון"{{הערה|ישעיהו יד, יד. וראה ספר עשרה מאמרות מאמר אכ"ח פרק ל"ג, של"ה חלק תורה שבכתב סוף הדרוש צאן יוסף.}} הרי זה חידוש{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 79. (וראה לקוטי שיחות חלק טו עמוד 247 הערה 38 וצ"ע)}}. | *מבין כל הנבראים עיקר פעולת החידוש הוא בגופו ונפשו הבהמית של ה[[אדם (מין)|אדם]] להיות שרק הוא ביכולתו להיותו נגד ה' ממש לפי ששאר בעלי החיים והנבראים אף שמציאותם מהקליפה אינם עוברים על רצון ה' "ופקדתו יתברך שמרה רוחם" ולכן כאשר האדם מהפך את את גוף האדם שהוא עפר מין "האדמה" שיהיה על שם "אדמה לעליון"{{הערה|ישעיהו יד, יד. וראה ספר עשרה מאמרות מאמר אכ"ח פרק ל"ג, של"ה חלק תורה שבכתב סוף הדרוש צאן יוסף.}} הרי זה חידוש{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 79. (וראה לקוטי שיחות חלק טו עמוד 247 הערה 38 וצ"ע)}}. | ||
===שרשה === | ===שרשה === | ||
| שורה 116: | שורה 116: | ||
ובזה כח העצמות שבהם נעלה מכח העצמות שביש הנברא מפני ששיכות הנברא לכח העצמות הוא רק בהתהוות - שכל התהוותו (באופן של חידוש) הוא מהעצמות, אולם הוא עצמו אינו העצמות ואינו שייך להעצמות. משאין כן נשמות ישראל זה שיש בהם כח העצמות הוא לפי שהם דבר אחד עם העצמות (ולכן יש בנשמות עניינים עצמיים באמת כהעצמות, שהם אינם אמצעיים לשום דבר, ויכולים להרגיש את תענוג '''הבורא'''{{הערה|1=ראה לקוטי שיחות חלק ה [http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\sihot\05\B0000246.tif&ilIF=G&ilSC=30 מעמוד 246]}}.) | ובזה כח העצמות שבהם נעלה מכח העצמות שביש הנברא מפני ששיכות הנברא לכח העצמות הוא רק בהתהוות - שכל התהוותו (באופן של חידוש) הוא מהעצמות, אולם הוא עצמו אינו העצמות ואינו שייך להעצמות. משאין כן נשמות ישראל זה שיש בהם כח העצמות הוא לפי שהם דבר אחד עם העצמות (ולכן יש בנשמות עניינים עצמיים באמת כהעצמות, שהם אינם אמצעיים לשום דבר, ויכולים להרגיש את תענוג '''הבורא'''{{הערה|1=ראה לקוטי שיחות חלק ה [http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\sihot\05\B0000246.tif&ilIF=G&ilSC=30 מעמוד 246]}}.) | ||
ומטעם זה עיקר הכוונה של [[דירה בתחתונים]] הוא בנשמות ישראל דווקא. שזה שעבודתם של ישראל הוא לגלות את מציאותו של היש הנברא שהוא בכח העצמות | ומטעם זה עיקר הכוונה של [[דירה בתחתונים]] הוא בנשמות ישראל דווקא. שזה שעבודתם של ישראל הוא לגלות את מציאותו של היש הנברא שהוא בכח העצמות על ידי עבודה זו גופא מתגלה כח העצמות שבהם עצמם, שביכולתם לברר חושך העולם ולחדש בו בכח העצמות ומתגלה בהם העצמות ונשלם הכוונה שהדירה היא בהם עצמם{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק טז עמוד 478.}}. | ||
===התגלותו=== | ===התגלותו=== | ||
| שורה 144: | שורה 144: | ||
ועל פי זה גם מובן מאמר חז"ל המבאר את סיבת איחור כתיבת דין האדם בתורה לאחרי חייה ועוף{{הערה|רש"י תחילת תזריע ממדרש רבה שם.}} "כשם שיצירתו של אדם לאחר חיה ועוף כך תורתו התפרשה אחר חיה ועוף"{{הערה|שהלכות חיה ועוף התפרש בפרשת שמיני (ויקרא יא ואילך) ואילו הלכות בקשר ללידת האדם בפרשה לאחריה פרשת תזריע (ויקרא יב).}} שבסיבת איחור יצירת האדם מבואר לשלילה שלהיותו פחות מכל החיות והבהמות בזה שהם אינם מתאווים למרות את ציווי ה'. משאין כן גופו של האדם מתאווה גם לאיסורים שהם נגד רצון ה'. שלכן אמרו חז"ל{{הערה|מדרש הנ"ל, תלמוד בבלי סנהדרין לח, א.}}: שבשעה שאדם חוטא אומרים לו "יתוש קדמך"{{הערה|ראה תניא פרק כט (דף לו תחילת עמוד ב).}}. | ועל פי זה גם מובן מאמר חז"ל המבאר את סיבת איחור כתיבת דין האדם בתורה לאחרי חייה ועוף{{הערה|רש"י תחילת תזריע ממדרש רבה שם.}} "כשם שיצירתו של אדם לאחר חיה ועוף כך תורתו התפרשה אחר חיה ועוף"{{הערה|שהלכות חיה ועוף התפרש בפרשת שמיני (ויקרא יא ואילך) ואילו הלכות בקשר ללידת האדם בפרשה לאחריה פרשת תזריע (ויקרא יב).}} שבסיבת איחור יצירת האדם מבואר לשלילה שלהיותו פחות מכל החיות והבהמות בזה שהם אינם מתאווים למרות את ציווי ה'. משאין כן גופו של האדם מתאווה גם לאיסורים שהם נגד רצון ה'. שלכן אמרו חז"ל{{הערה|מדרש הנ"ל, תלמוד בבלי סנהדרין לח, א.}}: שבשעה שאדם חוטא אומרים לו "יתוש קדמך"{{הערה|ראה תניא פרק כט (דף לו תחילת עמוד ב).}}. | ||
אולם לאמתו של דבר באיחור כתיבת תורתו בתורה נרמז גם מעלתו. שלהיות שגופו פחות יותר מגופם של שאר הנבראים, שלכן עבודת בירור גוף החיות והבהמות קלה יותר מבירור גוף ה[[אדם]] לפי שהם אינם עוברים על רצון ה' משאין כן גופו של יהודי שהיא יכולה למרוד בה'. וממילא בהפיכת גופם אין חידוש כל כך. משאין כן ידי הפיכת גופו שבא מהאדמה להיות על שם "אדמה לעליון" הרי זה 'חידוש' ממש ומתגלה בו כח העצמות וזה הטעם האמיתי לכתיבת תורתו בסוף אחרי חיה ובהמות לפי שבעבודה זו דווקא מתגלה כח העצמות (לפי שתכלית הכוונה בא דווקא בסוף המעשה - "[[נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן|סוף מעשה עלה במחשבה תחילה]]"){{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 74 ואילך.}}. | אולם לאמתו של דבר באיחור כתיבת תורתו בתורה נרמז גם מעלתו. שלהיות שגופו פחות יותר מגופם של שאר הנבראים, שלכן עבודת בירור גוף החיות והבהמות קלה יותר מבירור גוף ה[[אדם (מין)|אדם]] לפי שהם אינם עוברים על רצון ה' משאין כן גופו של יהודי שהיא יכולה למרוד בה'. וממילא בהפיכת גופם אין חידוש כל כך. משאין כן ידי הפיכת גופו שבא מהאדמה להיות על שם "אדמה לעליון" הרי זה 'חידוש' ממש ומתגלה בו כח העצמות וזה הטעם האמיתי לכתיבת תורתו בסוף אחרי חיה ובהמות לפי שבעבודה זו דווקא מתגלה כח העצמות (לפי שתכלית הכוונה בא דווקא בסוף המעשה - "[[נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן|סוף מעשה עלה במחשבה תחילה]]"){{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 74 ואילך.}}. | ||
====גדולים מעשה צדיקים==== | ====גדולים מעשה צדיקים==== | ||