39,916
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק מ"ה''' שבספר התניא מבאר דרך כיצד יתעורר האדם לעסוק בתורה ובמצוות לשמן. | |||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
ה[[נשמה]] שהיא חלק אלוה ממעל, ירדה ל[[עולם הזה]] ממקום כבודה להתלבש ב[[גוף]] עכור ומגושם, שנתגשם כתוצאה מ[[משכא דחויא]], שהוא טומאת הנחש שנמשכה על גוף האדם על ידי הטומאה שהטיל ה[[נחש]] בחוה. כתוצאה מכך שרויה הנשמה במאסר כביכול, והגוף מושך אותה לעשתו מעשים שאינם טובים ונגד רצון ה', הגשמים ומאפילין אותה, ומושכים אותה ממקור החיים ב"ה למקום הטומאה. בנוסף לכך, גם אור השם שממנו נשתלשלה הנשמה, שהיא חלק אלוה ממעל ממש, שרוי במאסר זה, והרי זה בבחינת "מלך אסור ברהטים". | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
{{פרק תניא|פרק=מה|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"ה}}}} | {{פרק תניא|פרק=מה|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"ה}}}} | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
כאשר האדם יעורר רחמים על נפשו, ויתבונן במאסר הרוחני שבו היא שרויה, הוא יתעורר לעבודת השם ולעסוק בתורה ובמצוות לשמן. | |||
==צילום הפרק== | ==צילום הפרק== | ||