שלום דובער פרידמן (שמי"ר) – הבדלי גרסאות

{{לעריכה}}

[[קובץ:שלום דוב בער פרידמן (בן מרדכי אהרן).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלום דובער פרידמן מקבל דולר מ[[הרבי]]]]

==תולדות חיים==

נולד בשנת [[תרפ"א]] ב[[קרמצ'ונג]] שב[[אוקראינה]], לרב [[מרדכי אהרן פרידמן|מרדכי אהרן]] ואסתר פרידמן.

לאחר כשנתיים של סבל שוחרר אביו ר' [[מרדכי אהרן פרידמן]] מהכלא הסובייטי.

לערך משנת [[תרצ"ה]]{{הערה|באסרו חג שבועות [[תרצ"ה]] כתב ר' [[יעקב שץ]] אל [[הרבי הריי"צ]]: "לא מכבר באו עוד ב' פועלים (תלמידים) שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן (פרידמן) מרוסטוב".}}, למדו הוא ואחיו ר' [[אברהם יוסף פרידמן|אברהם יוסף]] ב[[תומכי תמימים ברדיצ'ב|ישיבה המחתרתית]] בעיר [[ברדיטשוב]].

"אחר פסח הגעתי לקלינצי, פתחתי שם מחלקה ולשם באו התלמידים הרב [[שלום מענדל קלמנסון]], הרב [[העניך רפופורט]], הרב שלום בער פרידמן, הרב [[צבי הירש בראסלעווער]] ועוד. בקלינצי למדנו עד כ"ד כסלו [[תרח"צ]] שאז באו לאסרנו. לא הייתי באותה שעה בבית הכנסת וכך ניצלתי. וברחנו משם כולנו".

בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז ב[[ברית המועצות]] על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר [[מזון]] [[כשר]], אי-יכולת [[הנחת תפילין|להניח תפילין]] והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.

"את ה[[טלית]] והתפילין החביא אבא בדרך קבע בתנור שעמד במשרדו. מידי יום מצא את הזמן להסתגר במשרדו - משרד קצין בצבא האדום, בתוככי מחנה סודי - התעטף בטלית, הניח תפילין והתעצם בתפילתו. גם כשרות ה[[מזון]] לא הייתה בעיה כה גדולה, שכן בהיותו קצין, יכול היה להיכנס בחופשיות למטבח ולקחת ירקות ופירות ומוצרים נוספים שאין בהם בעיות כשרות".

לאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל העוסק במערכות פסטור [[חלב]]. במסגרת תפקידו היה עליו לנסוע ברחבי [[לטביה]] ולתקן מערכות מסוג זה. את עבודתו עשה בקבלנות, כך יכול היה שלא לעבוד בשבת. בכל ימות השבוע קם השכם בבוקר וסיים את עבודתו רק בשעות המאוחרות, וזאת כדי שיוכל לסיים את התוכנית השבועית שהוטלה עליו עד ליום שישי.

בהיותו בישיבה התגורר שניאור זלמן בביתו של ה[[משפיע]] הרב [[מיכאל מישולובין]]. הלימודים התקיימו מבוקר ועד ערב, בביתו ואצל מגידי השיעורים הרב [[משה ניסלביץ]] והרב [[יעקב נוטיק]]".

בשנת [[תשכ"ג]] החלטה המשפחה לנסות לצאת מברית המועצות. הם הגישו פעם אחר פעם בקשות ל'אוביר', אך נדחו בתאנה שראש המשפחה שירת בצבא בתפקידים רגישים, והוא עלול לגלות סודות למדינות זרות.

שוב ושוב ניסו לקבל אישור, עד שבשנת [[תשל"א]], קיבלו את האישור ועלו ל[[ארץ הקודש]].

לאחר תקופת מגורים קצרה ב[[כפר חב"ד]] ובמרכז קליטה ב[[שדרות]], השתקעה משפחת פרידמן בשכונת סנהדריה המורחבת ב[[ירושלים]], שרק הוקמה בימים ההם.

בימי ה'בראשית' של השכונה, סייע ר' שלום דובער רבות לכלל התושבים בעבודות חשמל בדירותיהם החדשות, למרות שמעבודתו ב'הדסה' התפרנס בכבוד ולא נזקק לזוטות שכאלו.

ר' שלום דובער פרידמן נמנה גם על מייסדי ארגון [[שמי"ר]], והיה מהפעילים הבולטים בו. במשך שנים נסע להרצות בפני ה[[עליה לארץ|עולים]] החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות הלמ"דים הראשונות להחדיר בהם יהדות ו[[חסידות]].

כאשר ארגון שמי"ר, הקים '[[כולל]]' לעולים חדשים המתקרבים ליהדות, החל למסור שם שיעורי תורה, ובזכותו התקרבו רבים ליהדות ולחסידות. במקביל לעבודתו הרוחנית, ניהל במסירות את החשבונות הכספיים של ארגון שמי"ר.

בעשור האחרון לחייו חלה וסבל ייסורים קשים. נפטר ב[[שבת]] [[פרשת ויחי]], [[י"ד טבת]] [[תשס"ו]], והלוויתו התקיימה למחרת ביום ראשון, כשרבים מחסידי חב"ד השתתפו בהלוויה.