ישראל ברוך מליאזנא – הבדלי גרסאות

ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"[[ספר הזכרונות]]". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.

כפי המסופר בספר הזכרונות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נחבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לרבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ול[[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.

בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.

בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.

בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.

זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:

א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.

לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.

לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר.  

בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.

כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב.  

לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.

אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".