משתה ושמחה (פורים) – הבדלי גרסאות

Mdafula (שיחה | תרומות)
Mdafula (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
 
שורה 72: שורה 72:
פעמים רבות הורה הרבי ב[[התוועדות]] זו לומר לחיים ולצאת מההגבלות לקיים "עד דלא ידע", והביע את חוסר שביעות רצונו מכך שהקהל שרוי עדיין בהגבלות... כמו כן בדרך כלל הורה שמאן דהוא מהקהל יתנדב להוציא את הציבור ידי חובת השכרות "עד דלא ידע"{{הערה|1=שיחות פורים [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/5/3/45&search=עד+דלא+ידע תשי"ב] (ושם הורה שהבחורים יצאו ידי חובה בכלים קטנים, אך יש למחות בשאר הקהל שאינם מתבסמים). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/13/32/328&search=עד+דלא+ידע תשט"ו] (ושם, [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/13/32/328&search=עד+דלא+ידע בהמשך השיחה], דיבר בלהט על כך שצריכים לשכוח על כל הענינים והחשבונות הגשמיים וגם הרוחניים, ולהגיע ל"עד דלא ידע"). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/16/13/145&search=עד+דלא+ידע תשט"ז] (ושם פנה לכמה מהמשתתפים שיתנדבו לכך, ואחר כך פנה לרבים והורה להם לומר עוד ועוד 'לחיים', ובכוסות גדולים). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/22/11/158&search=עד+דלא+ידע תשח"י] (ושם פנה לרבים ותבע מהם לקיים "עד דלא ידע", וכן בעצמו אמר לחיים פעמים רבות, והתבטא: "אולי הייתי אוחז כבר ב"עד דלא ידע", אבל אתם מעכבים אותי"...). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/10/106&search=עד+דלא+ידע תשי"ט]. [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/27/27/448 תש"כ] (ושם סיים ה[[התוועדות]] באמירתו: "אלו שנתחייבו בברכה אחרונה – יברכו ברכה אחרונה. אלו שרוצים להמשיך ההתוועדות – תבוא עליהם ברכה. אלו שהם במעמד ומצב ד"עד דלא ידע" – ימשיכו... עד כי יבוא משיח, בעגלא דידן"). ועוד.}}, אך הבהיר{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1LMblRGsWi2e1iABw7nzutZZB_9eLxZsN/view מכתב שנדפס בפתיחה לקובץ 'הערות וביאורים בתורת כ"ק אדמו"ר שליט"א' פורים תשפ"א].}} שמדובר רק במקום שבלתי אפשרי לקיים זאת כפשוטו ולכתחילה החיוב הוא שהאדם ישתה בעצמו.
פעמים רבות הורה הרבי ב[[התוועדות]] זו לומר לחיים ולצאת מההגבלות לקיים "עד דלא ידע", והביע את חוסר שביעות רצונו מכך שהקהל שרוי עדיין בהגבלות... כמו כן בדרך כלל הורה שמאן דהוא מהקהל יתנדב להוציא את הציבור ידי חובת השכרות "עד דלא ידע"{{הערה|1=שיחות פורים [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/5/3/45&search=עד+דלא+ידע תשי"ב] (ושם הורה שהבחורים יצאו ידי חובה בכלים קטנים, אך יש למחות בשאר הקהל שאינם מתבסמים). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/13/32/328&search=עד+דלא+ידע תשט"ו] (ושם, [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/13/32/328&search=עד+דלא+ידע בהמשך השיחה], דיבר בלהט על כך שצריכים לשכוח על כל הענינים והחשבונות הגשמיים וגם הרוחניים, ולהגיע ל"עד דלא ידע"). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/16/13/145&search=עד+דלא+ידע תשט"ז] (ושם פנה לכמה מהמשתתפים שיתנדבו לכך, ואחר כך פנה לרבים והורה להם לומר עוד ועוד 'לחיים', ובכוסות גדולים). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/22/11/158&search=עד+דלא+ידע תשח"י] (ושם פנה לרבים ותבע מהם לקיים "עד דלא ידע", וכן בעצמו אמר לחיים פעמים רבות, והתבטא: "אולי הייתי אוחז כבר ב"עד דלא ידע", אבל אתם מעכבים אותי"...). [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/10/106&search=עד+דלא+ידע תשי"ט]. [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/27/27/448 תש"כ] (ושם סיים ה[[התוועדות]] באמירתו: "אלו שנתחייבו בברכה אחרונה – יברכו ברכה אחרונה. אלו שרוצים להמשיך ההתוועדות – תבוא עליהם ברכה. אלו שהם במעמד ומצב ד"עד דלא ידע" – ימשיכו... עד כי יבוא משיח, בעגלא דידן"). ועוד.}}, אך הבהיר{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1LMblRGsWi2e1iABw7nzutZZB_9eLxZsN/view מכתב שנדפס בפתיחה לקובץ 'הערות וביאורים בתורת כ"ק אדמו"ר שליט"א' פורים תשפ"א].}} שמדובר רק במקום שבלתי אפשרי לקיים זאת כפשוטו ולכתחילה החיוב הוא שהאדם ישתה בעצמו.


בשנת [[תשי"ח|תשח"י]] הייתה התוועדות הפורים ביום חמישי, המוזג לרבי היה ר' [[מרדכי מנטליק]] שמזג לרבי בלי הגבלות (וכשהרבנים ניסו לעצור אותו הרגיש בכך הרבי והגיב "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"), וזאת בנוסף לכמה כוסות משקה גדולות שלקח הרבי עוד בביתו לפני ההתוועדות (כך ספרה מאוחר יותר הרבנית). במאמר שבהתוועדות הסביר הרבי עניין עמוק מאד (את עניין הרצון שיש בו טעם) באופן הפוך מכל המקומות האחרים שמוסבר עניין זה בחסידות. בשבת אחרי התפילה קרא הרבי לחדרו את ר' [[שלום דובער שם טוב|בערל שם טוב]] ור' [[יואל כהן|יואל כהאן]] וביקש מהם לחזור על המאמר, והיה ניכר שחלק מהדברים הרבי לא זכר כלל, ועד שעל עניין מסויים חזר ושאל כמה פעמים אם הם בטוחים שכך הוא אמר (ומשענו בחיוב הגיב שאם כן צריך לחפש על זה מקור). כשר' יואל כהאן סיפר זאת, הסביר שזהו עד דלא ידע כפשוטו: שהרבי ביטל לא רק את גופו וכח המעשה שלו (היינו, ביטול דמרכבה) אלא גם את כח השכל שלו, שזהו ביטול נעלה עוד יותר מאשר ביטול אברי הגוף לנשמה: כי זה שאברי הגוף בטלים היינו '''שאין''' להם מציאות כלל, אבל כאן הרבי הרי הבין והעמיק בעניין עמוק מאד - היינו, שמצד אחד הייתה אצלו מציאות השכל בתוקף הכי גדול ומצד שני מציאות זו גופא הייתה בביטול מוחלט עד שכביכול לא הוא הבין אלא התגלתה אצלו ההבנה האלוקית. וזהו "עד דלא ידע" כפי שמוסבר בחסידות: שמציאות העולם נרגשת אצל האדם לא מצד שכלו ומציאותו הוא אלא "במשקפים של הקב"ה" כביכול{{בערה|בדרכי החסידים/ ר' יואל כהאן.}}.
בשנת [[תשי"ח|תשח"י]] הייתה התוועדות הפורים ביום חמישי, המוזג לרבי היה ר' [[מרדכי מנטליק]] שמזג לרבי בלי הגבלות (וכשהרבנים ניסו לעצור אותו הרגיש בכך הרבי והגיב "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"), וזאת בנוסף לכמה כוסות משקה גדולות שלקח הרבי עוד בביתו לפני ההתוועדות (כך ספרה מאוחר יותר הרבנית). במאמר שבהתוועדות הסביר הרבי עניין עמוק מאד (את עניין הרצון שיש בו טעם) באופן הפוך מכל המקומות האחרים שמוסבר עניין זה בחסידות. בשבת אחרי התפילה קרא הרבי לחדרו את ר' [[שלום דובער שם טוב|בערל שם טוב]] ור' [[יואל כהן|יואל כהאן]] וביקש מהם לחזור על המאמר, והיה ניכר שחלק מהדברים הרבי לא זכר כלל, ועד שעל עניין מסויים חזר ושאל כמה פעמים אם הם בטוחים שכך הוא אמר (ומשענו בחיוב הגיב שאם כן צריך לחפש על זה מקור). כשר' יואל כהאן סיפר זאת, הסביר שזהו עד דלא ידע כפשוטו: שהרבי ביטל לא רק את גופו וכח המעשה שלו (היינו, ביטול דמרכבה) אלא גם את כח השכל שלו, שזהו ביטול נעלה עוד יותר מאשר ביטול אברי הגוף לנשמה: כי זה שאברי הגוף בטלים היינו '''שאין''' להם מציאות כלל, אבל כאן הרבי הרי הבין והעמיק בעניין עמוק מאד - היינו, שמצד אחד הייתה אצלו מציאות השכל בתוקף הכי גדול ומצד שני מציאות זו גופא הייתה בביטול מוחלט עד שכביכול לא הוא הבין אלא התגלתה אצלו ההבנה האלוקית. וזהו "עד דלא ידע" כפי שמוסבר בחסידות: שמציאות העולם נרגשת אצל האדם לא מצד שכלו ומציאותו הוא אלא "במשקפים של הקב"ה" כביכול{{הערה|בדרכי החסידים/ ר' יואל כהאן.}}.


בשנת [[תשמ"ב]] כתב לאחר ההתוועדות אחד הרבנים שהשתתפו בה מכתב לרבי, בו הוא מביא מקור ב[[ראשונים]] לאפשרות שאחד יוציא את הרבים ידי חובת "לבסומי עד דלא ידע". הרבי השיב לו באגרת בה הוא דן בנושא, ומבאר שאף שמלכתחילה החיוב "לבסומי" הוא על כל אחד ואחד, בכל אופן יש תועלת כלשהי גם באחד המוציא את הרבים{{הערה|1=לקוטי שיחות חלק כ"א בהוספות, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15998&st=&pgnum=499&hilite= ע' 492].}}.
בשנת [[תשמ"ב]] כתב לאחר ההתוועדות אחד הרבנים שהשתתפו בה מכתב לרבי, בו הוא מביא מקור ב[[ראשונים]] לאפשרות שאחד יוציא את הרבים ידי חובת "לבסומי עד דלא ידע". הרבי השיב לו באגרת בה הוא דן בנושא, ומבאר שאף שמלכתחילה החיוב "לבסומי" הוא על כל אחד ואחד, בכל אופן יש תועלת כלשהי גם באחד המוציא את הרבים{{הערה|1=לקוטי שיחות חלק כ"א בהוספות, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15998&st=&pgnum=499&hilite= ע' 492].}}.