איסור הקרבת בעל מום – הבדלי גרסאות
יצירת דף עם התוכן "איסור הקרבת בעל מום כקרבן לה' מתבאר בכתוב בתורה: "לא תזבח ליי אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום..." (דברים י"ז, א'). האיסור כולל גם מום קבוע וגם מום עובר בבעל החיים, ואפילו אם מדובר במום זמני, המניעה מהקרבה קיימת. הכוונה היא להימנע מלהביא לפני ה' קרבן חסר שלם. ==מדיני..." |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
ההבנה הפנימית לאיסור הקרבת בעל מום כקרבן לה' טמונה בקשר העמוק בין גוף האדם, נשמתו, והקדושה שבקרבנות. בחסידות, כל נשמות ישראל נתפסות כגוף אחד של נשמת אדם הראשון. כל אחד מישראל הוא כאבר פרטי בגוף הכללי של נשמת אדם הראשון, כמו שנאמר בספר הגלגולים (פ"א, ב'). על פי תפיסה זו, כל אבר בגוף, גם אם הוא נראה נפרד, הוא חלק אינטגרלי ומחובר לכל יתר האיברים. עקרון זה נובע מהתכללות נפשית ורוחנית בין כל איברי הגוף ובין כל נשמות ישראל. | ההבנה הפנימית לאיסור הקרבת בעל מום כקרבן לה' טמונה בקשר העמוק בין גוף האדם, נשמתו, והקדושה שבקרבנות. בחסידות, כל נשמות ישראל נתפסות כגוף אחד של נשמת אדם הראשון. כל אחד מישראל הוא כאבר פרטי בגוף הכללי של נשמת אדם הראשון, כמו שנאמר בספר הגלגולים (פ"א, ב'). על פי תפיסה זו, כל אבר בגוף, גם אם הוא נראה נפרד, הוא חלק אינטגרלי ומחובר לכל יתר האיברים. עקרון זה נובע מהתכללות נפשית ורוחנית בין כל איברי הגוף ובין כל נשמות ישראל. | ||
היסוד העמוק כאן הוא שהאדם נחשב "אדם אדמה לעליון" – כלומר, הוא כלול ממהות עליונה שמגיע ממדרגת "אדם | היסוד העמוק כאן הוא שהאדם נחשב "אדם אדמה לעליון" – כלומר, הוא כלול ממהות עליונה שמגיע ממדרגת "[[אדם העליון]]". נשמות ישראל, כפי שנמסר בחסידות, הן בעצם כמות אחת של גוף שלם, שכולל את כל האיברים של נשמת [[אדם הראשון]]. כל נשמה ונשמה משויכת לאבר מסוים בגוף הכללי הזה. ובדיוק כפי שהגוף שלנו מרגיש את כאבו של כל אבר – גם כאשר יש מכה ב[[אצבע]] או פציעה ב[[ציפורניים|ציפורן]] – כך כל איבר נשמתי מרגיש את הפגמים או החסרים בנשמות אחרות, כיוון שכל נשמה כלולה מתוך כלל נשמות ישראל. | ||
על פי רעיון זה, כל אדם בישראל מחויב לאהוב את רעהו ולהתייחס אליו כחלק בלתי נפרד ממנו. אם אדם שונא את רעהו או דוחה אותו בלבו, הוא בעצם מפריד בין חלקי נשמתו ומסלק מהם את החלק של זולתו. המעשה הזה גורם למום בנפשו של אותו אדם, כי הוא פוגע בהתכללות הרוחנית שבין כל חלקי הנשמה, וזה יוצר חיסרון פנימי. מצב זה משדר את חוסר השלמות בנפשו, ובכך הוא הופך לבעל מום, לא רק ברמה הגשמית, אלא גם ברמה הרוחנית והנפשית. | על פי רעיון זה, כל אדם בישראל מחויב לאהוב את רעהו ולהתייחס אליו כחלק בלתי נפרד ממנו. אם אדם שונא את רעהו או דוחה אותו בלבו, הוא בעצם מפריד בין חלקי נשמתו ומסלק מהם את החלק של זולתו. המעשה הזה גורם למום בנפשו של אותו אדם, כי הוא פוגע בהתכללות הרוחנית שבין כל חלקי הנשמה, וזה יוצר חיסרון פנימי. מצב זה משדר את חוסר השלמות בנפשו, ובכך הוא הופך לבעל מום, לא רק ברמה הגשמית, אלא גם ברמה הרוחנית והנפשית. | ||
===== הקשר לאיסור הקרבת בעלי מומים ===== | ===== הקשר לאיסור הקרבת בעלי מומים ===== | ||
הקרבת קרבן המום לה' מבטאת את אותו עיקרון רוחני – כאשר קרבן מום מוקרב, הוא לא יכול להיות מוקרב לפני ה' בצורה שלמה וראויה, משום שהוא אינו תמים. קרבן תמים מייצג את השלמות וההתכללות של כל הרמ"ח איברים של גוף נשמת ישראל, כמו שלמותו של גוף האדם שבו כל אבר שלם. כאשר קרבן פגום או בעל מום מוקרב, הוא איננו מייצג את השלמות האלוקית, ולא ניתן להקריבו לפני ה' כיוון שאין בו את ההתכללות האלוקית המוחלטת והשלמה. | הקרבת [[קרבנות|קרבן]] המום לה' מבטאת את אותו עיקרון רוחני – כאשר קרבן [[מום]] מוקרב, הוא לא יכול להיות מוקרב לפני ה' בצורה שלמה וראויה, משום שהוא אינו תמים. קרבן תמים מייצג את השלמות וההתכללות של כל הרמ"ח איברים של גוף נשמת ישראל, כמו שלמותו של גוף האדם שבו כל אבר שלם. כאשר קרבן פגום או בעל מום מוקרב, הוא איננו מייצג את השלמות האלוקית, ולא ניתן להקריבו לפני ה' כיוון שאין בו את ההתכללות האלוקית המוחלטת והשלמה. | ||
בדיוק כפי שבקרבן תמים יש חיבור ושילוב של כל הכוחות האלוקיים שבנפשו של המקריב ושל היקום, כך גם בחיים הרוחניים של האדם, התכללות האהבה והשלמות בנפש הוא שהופך אותו לראוי לעמוד לפני ה'. כל מום בנפש, כל פירוד בין האדם לבין רעהו, פוגע בהקרבה הזו ומונע מהאדם להיות שלם ומתוקן רוחנית. | בדיוק כפי שבקרבן תמים יש חיבור ושילוב של כל הכוחות האלוקיים שבנפשו של המקריב ושל היקום, כך גם בחיים הרוחניים של האדם, התכללות האהבה והשלמות בנפש הוא שהופך אותו לראוי לעמוד לפני ה'. כל מום בנפש, כל פירוד בין האדם לבין רעהו, פוגע בהקרבה הזו ומונע מהאדם להיות שלם ומתוקן רוחנית. | ||