מסכת ברכות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=2&format=pdf מסכת ברכות] היא המסכת הראשונה מהתלמוד בבלי, והיא כוללת 9 פרקים ו62.5 דפים. תוכן המסכת הוא הלכות [[קריאת שמע]], הלכות [[תפילה]], והלכות [[ברכות]] ההנאה והשבח. | [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=2&format=pdf מסכת ברכות] היא המסכת הראשונה מהתלמוד בבלי, והיא כוללת 9 פרקים ו62.5 דפים. תוכן המסכת הוא הלכות [[קריאת שמע]], הלכות [[תפילה]], והלכות [[ברכות]] ההנאה והשבח. | ||
== אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה == | |||
במסכת מובא שאין לאדם ליפטר מחבירו אלא מדבר הלכה. הסיבה לכך היא מכיון שעל ידי משא ומתן בעסק התורה ישנה רתיחות הדמים, וכמאמר הגמרא "אוריתא הוא דקא מרתחא ליה". על אף שהחמימות באה כתוצאה מעסק התורה, אך מכיון שמדובר כצואה מהמשא ומתן של האדם וסברותיו העצמיות, יכול הדבר להגיע לאמירות של "אין לו מוח בקדקדו". מכיון שהתורה נתלבשה בשכל ונפש הבהמית, לכן כגודל הסברא הבאה מהנפש הבהמית כך גודל הישות, ולמרות שמדובר בשכל אלוקי, יכול הדבר למצב של פיטור ופירוד הכי גדול להפרד מדרך המלך מלכו של עולם, וכמובן שאם יפטר מחבירו במצב כזה יכול הדבר להגיע לידי פירוד, שהרי גאווה היא המקור לכל המידות רעות שבעולם. | |||
כך גם כאשר מדובר "ליפטר אדם מחבירו" לגבי [[אדם העליון]], כאשר אדם לומד, כידוע שצריך הוא להתחיל את לימודו מתוך תנועה של ביטול ולימוד לשמה, ואח"כ צריך הוא ליפטר ולללכת ללימוד של מתוך הבנה והשגה, אז לא יפטר לגמרי ללימוד סברותיו העצמיות, אלא יחתור לדעת את האמת ואת ההלכה הפסוקה, במצב כזה, כאשר יש לו חשש מכך שההלכה הפסוקה לא תהיה עולה בקנה אחד עם רצון העליון, יש לו הכנעה ורצון מיוחד להגיע להלכה הפסוקה, ולכן אופן הלימוד שלו הוא אחר, והוא לא ימנע מלהודות על האמת ולומר טעיתי. {{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ב]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4589&hilite=b90e9988-a244-44c9-8c45-67549d24680e&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=107 עמ' 84.].}} | |||
ענין זה לא מובא ב[[שולחן ערוך]], וכהרבה דברים שמכיון שלא נשתרשו בכלל ישראל, אין הם מובאין ל[[הלכה]] בשולחן ערוך.{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות תשמ"ד]] ח"ג [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16056&hilite=4cb3c2cb-ef83-44c9-9b72-f1c08a8ca55b&st=%D7%90%D7%9C+%D7%99%D7%A4%D7%98%D7%A8+%D7%90%D7%93%D7%9D&pgnum=659 עמ' 659.]}} | |||
== ביאורים בפרק העשירי == | == ביאורים בפרק העשירי == | ||
הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהולו למהות חדשה של מלח. | הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהולו למהות חדשה של מלח. |
גרסה מ־20:44, 15 ביוני 2010
מסכת ברכות היא המסכת הראשונה מהתלמוד בבלי, והיא כוללת 9 פרקים ו62.5 דפים. תוכן המסכת הוא הלכות קריאת שמע, הלכות תפילה, והלכות ברכות ההנאה והשבח.
אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה
במסכת מובא שאין לאדם ליפטר מחבירו אלא מדבר הלכה. הסיבה לכך היא מכיון שעל ידי משא ומתן בעסק התורה ישנה רתיחות הדמים, וכמאמר הגמרא "אוריתא הוא דקא מרתחא ליה". על אף שהחמימות באה כתוצאה מעסק התורה, אך מכיון שמדובר כצואה מהמשא ומתן של האדם וסברותיו העצמיות, יכול הדבר להגיע לאמירות של "אין לו מוח בקדקדו". מכיון שהתורה נתלבשה בשכל ונפש הבהמית, לכן כגודל הסברא הבאה מהנפש הבהמית כך גודל הישות, ולמרות שמדובר בשכל אלוקי, יכול הדבר למצב של פיטור ופירוד הכי גדול להפרד מדרך המלך מלכו של עולם, וכמובן שאם יפטר מחבירו במצב כזה יכול הדבר להגיע לידי פירוד, שהרי גאווה היא המקור לכל המידות רעות שבעולם.
כך גם כאשר מדובר "ליפטר אדם מחבירו" לגבי אדם העליון, כאשר אדם לומד, כידוע שצריך הוא להתחיל את לימודו מתוך תנועה של ביטול ולימוד לשמה, ואח"כ צריך הוא ליפטר ולללכת ללימוד של מתוך הבנה והשגה, אז לא יפטר לגמרי ללימוד סברותיו העצמיות, אלא יחתור לדעת את האמת ואת ההלכה הפסוקה, במצב כזה, כאשר יש לו חשש מכך שההלכה הפסוקה לא תהיה עולה בקנה אחד עם רצון העליון, יש לו הכנעה ורצון מיוחד להגיע להלכה הפסוקה, ולכן אופן הלימוד שלו הוא אחר, והוא לא ימנע מלהודות על האמת ולומר טעיתי. [1]
ענין זה לא מובא בשולחן ערוך, וכהרבה דברים שמכיון שלא נשתרשו בכלל ישראל, אין הם מובאין להלכה בשולחן ערוך.[2]
ביאורים בפרק העשירי
הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהולו למהות חדשה של מלח.
ברור הדבר, כי הדבר תלוי מה מהם נס גדול יותר; האם נס תמידי, שהינו קטן יותר, כלומר - הפיכה תמידית של גופה לנציב מלח הינו נס גדול יותר בכמות, שהרי הינו נס תמידי, אם כי באיכותו הנס קטן יותר, שהרי הנס לא הפך את גופה למהות אחרת של מלח, אלא הגוף נותר במהותו, וישנו דבר זמני ההופך אותו למלח. מצד שני אם הנס היה נס חד פעמי שהפך את מהות גופה למלח מוחלט, נמצא כי באיכותו הנס גדול יותר, שהרי הבשר נתהפך למלח מוחלט, אם כי בכמות הנס קטן יותר, מכיון שהינו נס חד פעמי.
הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת במסכת שבת, בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי יין לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו.
הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר בעצמותו ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת.[3]
ביאורי הרבי
- פתיחה. שם המסכתא. התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 835, (151)
- שייכות תחילת המסכת שענינה קבלת עומ"ש ועד מסירות נפש, לסופה שהוא ענינים המדברים ביציאת הנשמה מן הגוף. התוועדויות תשנ"א חלק ג' עמ' 452 (436)
- ב א. מאימתי קוראין את שמע בערבית. שיחות קודש תשל"ח ח"א עמ' מ"א (עמ' 295)
- ב א. יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.[1]
- ד א. אלא שגרם החטא. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 118 (עמ' 130)
- ו ב. זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 107 (עמ' 118)
- יג ב. אינו חוזר וגומרה. מחלוקת הראשונים אם רק פסוק ראשון דאורייתא או יותר מזה. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 153 (עמ' 156)
- יט ב. כל מילי דרבנן אסמכינחו על לאו דלא תסור. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 105 (עמ' 120)
- כב א. מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע. שערי המודעים שבועות עמ' קסט (עמ' 158)
- כד ב. העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 399 (עמ' 408)
- כו א. תפילת השחר עד חצות. לקוטי שיחות חל"ה עמ' 125 (עמ' 139)
- כו ב. תפילות כנגד תמידין תקנום. לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 23 (עמ' 38)
- כז א. הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. שיחות קודש תש"מ ח"א עמ' יז (עמ' 60)
- כח א. כל תלמיד שאיו תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. לקוטי שיחות עמ' 96 (עמ' 112)
- ל ב. מתוך כובד ראש. מנא הני מילי. ביאור המחלוקת. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 67 ( עמ' 79)
- לה א. אסור לו לאדם שיהנה כו'. לקוטי שיחות עמ' 107 (עמ' 119)
- נג ב. חטוף ובריך. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 69 (עמ' 73)
- נח א. נתקללה בבל נתקללה שכניה. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 11 (עמ' 23)
- ס א. שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 33 (עמ' 49)
- סד א. סיום על מסכתות בני"ך, ברכות נזיר יבמות כריתות. ספר השיחות תשנ"א - ב, עמ' 835 (עמ' 385).
- סד א. היוצא מבית הכנסת כו' תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'. תורת מנחם חלק כ"ג עמ' 248 (עמ' 218)
ירושלמי ריש פ"ה. הלומד מהספר לא במהרה הוא משכח. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 33 (עמ' 49)
ירושלמי פ"ט ה"ג. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 33 (עמ' 49)
- שייכותה של סיום מסכת ברכות (שהיא תחילת תורה שבע"פ), לסיום התורה שבעל פה, הן במשנה והן בגמרא. התוועדויות תשמ"ו חלק ד', עמ' 239 (עמ' 243)
ביאורי נשיאי חב"ד
הערות שוליים
- ↑ שיחות קודש תשכ"ב עמ' 84..
- ↑ התוועדויות תשמ"ד ח"ג עמ' 659.
- ↑ רשימות.