לדלג לתוכן

מכת חושך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
מ. רובין (שיחה | תרומות)
הפניה לדף עשרת המכות#חושך
תגית: הפניה חדשה
 
ר.ז. (שיחה | תרומות)
הסרת ההפניה לדף עשרת המכות#חושך
תגיות: הסרת הפניה עריכה חזותית
שורה 1: שורה 1:
#הפניה [[עשרת המכות#חושך]]
מכת חושך הייתה אחת מעשר המכות שהכה ה' במצרים, כחלק מההכנה ליציאת מצרים. ה' היכה את מצרים בחשיכה מוחלטת.  ובעוד שהחושך היה מוחלט למצריים, לבני ישראל היה אור.
 
==תיאור המכה==
"ויט משה את ידו גו' ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם"{{הערה|פרשת בא י, כב-כג.}}, במכת חושך, הייתה חושך מוחלט ששכב על ארץ מצרים למשך ששה ימים שלמים. ולאחרי שלושה ימים הראשונים שהמצריים, לא יכלו לראות, היתה שלושה ימים נוספים שלא הייתה חושך פשוט אלא היה מצב בו לא הייתה אפשרות לראות, להתנהל או אפילו להזיז.
===בני ישראל במכה===
במקום מושב בני ישראל בארץ גושן לא היה מכת חושך, וגם בכל מקום (אפילו שלא בארץ גושן) שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, אם ישראל היה נכנס לתוך בתי­הן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואחר כך כשהיה הציווי מהקב"ה לשאול ממצרים כלי כסף ושמלות, כשבני ישראל היו שואלין להן, אם המצרי היה אומר שאין לו להשאיל, היו ישראל אומרים להן "הרי הוא במקום פלוני כלי כך וכך", באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלה רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החושך ולא היינו מרגישין שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן.
 
זה היה קידוש ה' גדול שבני ישראל היו יכולם לקחת ללא רשות המצריים, אך כמובן שלא לקחו דבר בלי לשאול{{הערה|שמות רבה פי"ד, ג. ובתנחומא פרשת בא פרשה ג.}}.
 
הרבי מסביר שיש חילוק בין פירו"ש רש"י למדרש האם האור של בני ישראל היה אור ניסי או טבעי, על פי רש"י האור היה טבעי{{הערה|לקו"ש חל"א ע' 46 ואילך.}}.
 
בתוך הזמן של מכת חושך מתו ארבעה מחמישה של בני ישראל, אלו שלא האמינו בגאולת עם ישראל ממצרים, ולא רצו לצאת מגלות מצרים{{הערה|רש"י בשלח יג, יח. לקו"ש חי"א ע' 4.}}.
 
==משך זמן של המכה==
כל שאר עשרת המכות היו שבוע. אך מכת חושך היה ששה ימים, כי היום השביעי, היה שמור ל[[שביעי של פסח]] בשבני ישראל עברו את הים סוף, ולפני [[קריעת ים סוף]] כל הלילה, היה עמוד הענן מאיר הדרך לבני ישראל, ומחשיך למצרים{{הערה|בשלח יד, כ.}}.
 
{{עשרת המכות}}{{הערות שוליים}}

גרסה מ־21:15, 26 בינואר 2025

מכת חושך הייתה אחת מעשר המכות שהכה ה' במצרים, כחלק מההכנה ליציאת מצרים. ה' היכה את מצרים בחשיכה מוחלטת. ובעוד שהחושך היה מוחלט למצריים, לבני ישראל היה אור.

תיאור המכה

"ויט משה את ידו גו' ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם"[1], במכת חושך, הייתה חושך מוחלט ששכב על ארץ מצרים למשך ששה ימים שלמים. ולאחרי שלושה ימים הראשונים שהמצריים, לא יכלו לראות, היתה שלושה ימים נוספים שלא הייתה חושך פשוט אלא היה מצב בו לא הייתה אפשרות לראות, להתנהל או אפילו להזיז.

בני ישראל במכה

במקום מושב בני ישראל בארץ גושן לא היה מכת חושך, וגם בכל מקום (אפילו שלא בארץ גושן) שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, אם ישראל היה נכנס לתוך בתי­הן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואחר כך כשהיה הציווי מהקב"ה לשאול ממצרים כלי כסף ושמלות, כשבני ישראל היו שואלין להן, אם המצרי היה אומר שאין לו להשאיל, היו ישראל אומרים להן "הרי הוא במקום פלוני כלי כך וכך", באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלה רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החושך ולא היינו מרגישין שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן.

זה היה קידוש ה' גדול שבני ישראל היו יכולם לקחת ללא רשות המצריים, אך כמובן שלא לקחו דבר בלי לשאול[2].

הרבי מסביר שיש חילוק בין פירו"ש רש"י למדרש האם האור של בני ישראל היה אור ניסי או טבעי, על פי רש"י האור היה טבעי[3].

בתוך הזמן של מכת חושך מתו ארבעה מחמישה של בני ישראל, אלו שלא האמינו בגאולת עם ישראל ממצרים, ולא רצו לצאת מגלות מצרים[4].

משך זמן של המכה

כל שאר עשרת המכות היו שבוע. אך מכת חושך היה ששה ימים, כי היום השביעי, היה שמור לשביעי של פסח בשבני ישראל עברו את הים סוף, ולפני קריעת ים סוף כל הלילה, היה עמוד הענן מאיר הדרך לבני ישראל, ומחשיך למצרים[5].


עשרת המכות
דםצפרדעכיניםערובדברשחיןברדארבהחושךבכורות

==הערות שוליים==

  1. פרשת בא י, כב-כג.
  2. שמות רבה פי"ד, ג. ובתנחומא פרשת בא פרשה ג.
  3. לקו"ש חל"א ע' 46 ואילך.
  4. רש"י בשלח יג, יח. לקו"ש חי"א ע' 4.
  5. בשלח יד, כ.