איסור ריבית – הבדלי גרסאות

אסור<ref>ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) מצוה סח.}} לתת יד בהלוואה שיש בו ריבית בין הלווה והמלווה, זאת אומרת שאסור להיות ערב או להעיד בשבליהם או לכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת ריבית, שנאמר<ref>שמות כב, כד.}} "לא תשימון עליו נשך".  

המלוה עובר על ששה לאוין<ref>ספר החינוך מצווה שמג - שלא להלוות בריבית לישראל. שנאמר "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" (ויקרא כה, לז). נשך וריבית הינם אותו דבר, וחילקם הכתוב, ולא כתב "את כספך ואכלך לא תתן לו בנשך", כדי לעבור עליו בשני לאוין, כלומר, להרבות האזהרות עליו. }}, והלווה בשניים<ref>ספר החינוך מצוה תקעב - לא ללוות בריבית מישראל. הלווה עובר משום "לא תשיך" ומשום "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד).}}, והמתעסקין באחד.