שריפה (מיתת בית דין): הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}") |
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שריפה''' היא אחת מ[[ארבע מיתות בית דין]], והיא המצוה לבית דין | '''שריפה''' היא אחת מ[[ארבע מיתות בית דין]], והיא המצוה לבית דין{{הערה|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) מצוה רסא (סדר דפוס ויניציה מצוה רכד).}} להיות הם שורפין באש את מי שנתחייב בבית דין עונש שריפה. | ||
== דיני המצוה == | == דיני המצוה == | ||
אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין אותו בזבל על ארכובותיו, והיו נותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורכים על צוארו, ושני עדים שהעידו עליו בבית דין החזיקו את הסודר, אחד משך את הסודר לכאן והשני משך לכאן, עד שהוא פתח את פיו, ואז זרקו לפיו בדיל או עופרת נוזל (כי היו מתיכין את זה), וזה היה יורד ושורף את בני מעיו | אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין אותו בזבל על ארכובותיו, והיו נותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורכים על צוארו, ושני עדים שהעידו עליו בבית דין החזיקו את הסודר, אחד משך את הסודר לכאן והשני משך לכאן, עד שהוא פתח את פיו, ואז זרקו לפיו בדיל או עופרת נוזל (כי היו מתיכין את זה), וזה היה יורד ושורף את בני מעיו{{הערה|סנהדרין נב, א.}}. | ||
== בחסידות == | == בחסידות == | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
והפגם הוא, הפוך מזה. שמוחו וליבו, עסוק וטרוד למלאות תאוות לבו בענייני עולם הזה. | והפגם הוא, הפוך מזה. שמוחו וליבו, עסוק וטרוד למלאות תאוות לבו בענייני עולם הזה. | ||
והעונש על זה היא שריפה. שהוא נופל בתאוות הגשמיים. אהבת אש לעניני עולם הזה, שזה שריפה רוחנית - שריפת הנפש רחמנא לצלן, באש זרה של הקליפות | והעונש על זה היא שריפה. שהוא נופל בתאוות הגשמיים. אהבת אש לעניני עולם הזה, שזה שריפה רוחנית - שריפת הנפש רחמנא לצלן, באש זרה של הקליפות{{הערה|ד"ה ביום השמיני עצרת תרס"ה, ו[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31686&st=&pgnum=47 סה"מ תש"ז ע' 169-170]. ובקיצור ב[[ספר הליקוטים - דא"ח צמח צדק|ספר הליקוטים]] [https://drive.google.com/file/d/1L5SAM49dOc6dMeYjoojianHV951ai6oU/view ערך שריפה - עמוד תמב (446)].}}. | ||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
גרסה מ־23:41, 11 בדצמבר 2024
שריפה היא אחת מארבע מיתות בית דין, והיא המצוה לבית דין[1] להיות הם שורפין באש את מי שנתחייב בבית דין עונש שריפה.
דיני המצוה
אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין אותו בזבל על ארכובותיו, והיו נותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורכים על צוארו, ושני עדים שהעידו עליו בבית דין החזיקו את הסודר, אחד משך את הסודר לכאן והשני משך לכאן, עד שהוא פתח את פיו, ואז זרקו לפיו בדיל או עופרת נוזל (כי היו מתיכין את זה), וזה היה יורד ושורף את בני מעיו[2].
בחסידות
אומרים בקריאת שמע שעל המיטה שאם פגמתי באות ה"א של שם הוי"ה על ידי ביטול מצוות תפילין, הרי אני מקבל עלי שריפה.
ענינו בעבודת השם היא, אות ה"א ענינו בינה, שבעבודת האדם ענינו התבוננות והשגה טובה בגדולת הבורא יתברך.
ענינה של מצות תפילין היא, לשעבד המוח והלב לבורא יתברך.
והפגם הוא, הפוך מזה. שמוחו וליבו, עסוק וטרוד למלאות תאוות לבו בענייני עולם הזה.
והעונש על זה היא שריפה. שהוא נופל בתאוות הגשמיים. אהבת אש לעניני עולם הזה, שזה שריפה רוחנית - שריפת הנפש רחמנא לצלן, באש זרה של הקליפות[3].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) מצוה רסא (סדר דפוס ויניציה מצוה רכד).
- ↑ סנהדרין נב, א.
- ↑ ד"ה ביום השמיני עצרת תרס"ה, וסה"מ תש"ז ע' 169-170. ובקיצור בספר הליקוטים ערך שריפה - עמוד תמב (446).