ים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ים''' הוא ה[[מקום (גדר המקום)|מקום]] | '''ים''' הוא ה[[מקום (גדר המקום)|מקום]]{{הערה|ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264. </ref> של איסוף כל המים שבעולם. | ||
== היסטוריה == | == היסטוריה == | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== גדרו == | == גדרו == | ||
הים נקרא בהלכה | הים נקרא בהלכה{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ.</ref> "מים שאין להם סוף", ובחסידות הוא נשתמש לפעמים כמשל על בלי גבול<ref name=":0">למשל אור התורה במדבר כרך ג, הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם, ע' תתקפד.</ref>. וביחד עם זאת מביאים על זה שאין זה בלי גבול אמיתי<ref name=":0" />, כמו שמובא בגמרא{{הערה|מסופר שם על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, הוריות י, א.</ref> שיכולין לשאר כמה טיפות יש בים. | ||
מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה | מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה{{הערה|תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם.</ref>. | ||
== בחסידות == | == בחסידות == | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
* [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58828&pgnum=220 ספר הליקוטים להצ"צ ערך ים]{{היברו בוקס}} | * [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58828&pgnum=220 ספר הליקוטים להצ"צ ערך ים]{{היברו בוקס}}{{הערה|בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז.</ref> | ||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה מ־06:15, 18 בנובמבר 2024
ים הוא המקום{{הערה|ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264. </ref> של איסוף כל המים שבעולם.
היסטוריה
ביום השני של בריאת העולם הקב"ה אמר שכל המים "יקוו" - יתאספו למקום אחד, ושיכלו לראות את היבשה, וכך היה.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים
— בראשית א, י
גדרו
הים נקרא בהלכה{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ.</ref> "מים שאין להם סוף", ובחסידות הוא נשתמש לפעמים כמשל על בלי גבול[1]. וביחד עם זאת מביאים על זה שאין זה בלי גבול אמיתי[1], כמו שמובא בגמרא{{הערה|מסופר שם על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, הוריות י, א.</ref> שיכולין לשאר כמה טיפות יש בים.
מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה{{הערה|תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם.</ref>.
בחסידות
| ערך מורחב – עלמא דאתכסיא |
הים בחסידות הוא משל לעלמא דאתכסיא, שזה מורה על הנבראים שמרגישים את מקורם, שזה מאלקות, ולא מרגישים את עמצמם כדבר נפרד. כמו שהנבראים בים (דגים) הם לא יכולים לחיות לבד, הם צריכים להיות כל הזמן במים, וברגע שפורשים מהמים מיד הם מתים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר הליקוטים להצ"צ ערך ים
{{הערה|בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז.</ref>