ימות המשיח

המונח "ימות המשיח" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ימות המשיח (פירושונים).

ציור המתאר את ימות המשיח של הצייר מיכאל שוורץ

בית המקדש השלישי העתיד להיבנות בימות המשיח

ימות המשיח הינו שם כללי לתקופה בה יבוא מלך מבית דוד, יגאל את עם ישראל והעולם כולו, יבנה את בית המקדש בירושלים, יקבץ את כל היהודים לארץ ישראל ויחזיר את מלכות דוד. המושיע נקרא מלך המשיח על שם המנהג למשוח את המלכים בשמן המשחה. במקורות מוזכרים אירועים נוספים שיקרו במקביל לימות המשיח כמו בשורת הגאולה על ידי אליהו הנביא, מלחמת גוג ומגוג ותחיית המתים. חלקם יהיו לפני ביאת המשיח חלקם לאחרי או במהלך ביאתו, אך אין ברור בדיוק מתי ואיך זה יתרחש.

הגדרת הזמן ומקורו

ימות המשיח, הוא זמן הגאולה העתידה שיהיה על ידי הגואל הנקרא בשם "משיח" בזמן זה תכלה הגלות ויתבטל השעבוד מישראל, ותחזור מלכות בית דוד ליושנה, וייבנה בית המקדש. בהלכה הוזכרו ימות המשיח לעניין הזמן בו יהיה קיום המצוות בשלימות, משום שכל הדינים שאינם נוהגים אלא בזמן שבית המקדש קיים, או בזמן שכל יושבי ארץ ישראל עליה, ובטלו בזמן הגלות, יחזרו לנהוג, (ויש שישתנו דיניהם, מלימודים מיוחדים^{[דרושה הבהרה]})

הנבואה אודות זמן זה נכתבה בתורה על גאולת ישראל וקיבוץ נדחי ישראל:

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

— דברים ל', ג'-ה'

גם אודות חזרת המלכות נמצאת הנבואה בתורה בנבואת משה רבינו בפרשת בלעם התנבא, שבעתיד יקום מלך שינהיג את עם ישראל וישלוט על כל העמים:

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת. וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל.

— במדבר כד, יז-יח

אף שימות המשיח עצמם אינם תחיית המתים. לעיתים הוזכרו בתורה ימות המשיח יחד עם תחיית המתים, כך פירשו את הכתוב: "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים", "שהוא כאדם האומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבוא משיח בן דוד". כמו כן הוזכרו לעיתים ימות המשיח בשם "עולם הבא", או שהוזכרו בניגוד לעולם הזה, או בניגוד לעולם הבא. לפעמים מכונים ימות המשיח במונח "לעתיד לבוא", ויש שנאמר תואר זה על הזמן שלאחר ימות המשיח.

שינוי הטבע בימות המשיח

האמונה בימות המשיח היא כעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם. קיימת מחלוקת בין מספר פוסקים ופרשנים בהגדרת המצב של ימות המשיח כארוע טבעי או על-טבעי. חלק מהנידון בהגדרה סובב גם פרטים מסוימים בדמותו של המשיח ושל המאורעות הסובבים את ביאתו, גם הם נתונים במחלוקת האם יהיו בדרך הטבע או בדרך נסית.

הרמב"ם סובר בספרו כי לא יהיה שינוי במנהגו של העולם, ואלו דבריו:

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן. אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.

הראב"ד השיג על הרמב"ם, מהכתוב "והשבתי חיה רעה מן הארץ" המורה על שינוי טבע העולם, ולכן לשיטתו יתקיים שינוי בטבע העולם בימות המשיח.

הרדב"ז חילק בין ארץ ישראל לשאר הארצות, מהפסוק "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ", הוא למד שבארץ יתקיים שינויבטבע העולם, אך בחו"ל לא יתקיים.

רבי מאיר גבאי כתב בספרו עבודת הקודש, שמצב העולם בימות המשיח יהיה כפי שהיה בששת ימי בראשית.

כמו"כ מתאר הרמב"ם את העולם בתקופה זו:

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'

שתי תקופות בכלל

אולם הרבי מבאר, כי לאמתו של דבר גם הסוברים כי לא יהיה שינוי בטבע העולם, גם לדעתם לא יהי זה רק בתקופה הראשונה. ואילו בתקופה השניה של ימות המשיח יהיו שינויים דרסטיים, שעיקרם הוא תחיית המתים, וכמו כן באגרת תימן כותב הרמב"ם שמשיח עושה אותות ומופתים, בהתיחסו לתקופה השניה של ימות המשיח, לאחר התקופה של "עולם כמנהגו נוהג". אולם גם בתקופה הראשונה יתקיימו מספר יעודים, כמו למשל אילני סרק שבארץ ישראל יטענו פירות.

הרבי מסביר, שהתקופה הראשונה איננה מוכרחת, והיא תלויה במעשיהם של בני ישראל: אם הם יהיו במצב של "זכו", תגיע מיד התקופה השניה.

לכן גם התקופה השניה מוכרחת שתבוא, שכן בתקופה הראשונה בני ישראל יקיימו תורה ומצוות בשלימות, ויגיעו למצב של "זכו" - ואז יזכו לתקופה השניה.

ע"פ החידוש שיש שתי תקופות בימות המשיח מתרץ הרבי הרבה גמרות ומדרשים סותרים למשל האם בית המקדש יבנה בידי אדם או בידי שמים ועוד.

אף על פי שהרמב"ם לא כתב על התקופה השניה בגלוי בספרו, הרבי מוצא לכך רמז בהלכה האחרונה, שבשתי הפרקים האחרונים מדבר הרמב"ם, על שלימות ידיעת הבורא שתהיה לעת"ל מצד האדם, אך שהעולם מצד עצמו יהיה בטל לגמרי לקב"ה, זה יהיה רק בתקופה השניה. ועל כך רומז הרמב"ם בהלכה האחרונה, שמצד העולם עצמו לא יהיה שייך רעב או מלחמה, ולכן טבע העולם הוא לדעת את ה, בגלל ש"מלאה הארץ דעה את ה כמים לים מכסים", שהעולם מתכסה ומתבטל ממציאותו על ידי גילוי האלוקות שיהיה אז.

שתי תקופות בגילוי אלקות

ערכים מורחבים – תחיית המתים, עולם הבא, דירה בתחתונים.

ישנם חילוקים בין הגלויים שיתגלו בתקופה הראשונה לבין הגילויים שבתקופה השנייה:

• בפעולת הביטול שיפעלו בעולם

ישנם ב' אופנים בגילוי האלוקות בעולם: א) העולם הוא מציאות לעצמו ללא קשר לאלוקות, אלא שביררנו מציאות זו והאלוקות מתגלה בכל העולם. אך העולם עדיין מציאות לעצמו. ב) מתגלה שהעולם אינו מציאות לעצמו כלל, וכל בריאתו לא הייתה אלא בשביל האלוקות.

וזהו החילוק בין ב' התקופות: בתקופה הראשונה יהיה בעולם רק גילוי אלוקות ולא תהיה כל מציאות המנגדת לאלוקות. אך העולם עדיין מציאות לעצמו, ועל כן יהיה "עולם כמנהגו נוהג". משא"כ בתקופה הב' יתגלה הפנימיות דהעולם, שהעולם לא נברא אלא בשביל הגילוי של ה', וממילא העולם אינו מציאות לעצמו כלל. וממילא, העולם לא יישאר כמציאות עצמאית, ייבטל ממציאותו, ויהיה "שינוי מנהגו של עולם".

• באופן תפיסת הגילויים על ידי הנבראים, וממילא בדרגת ההתאמתות של הגילויים בעולם.:

שבתקופה הא' יהיה גילוי אלוקות באופן של ראיה - אך באופן דראיית השכל. משא"כ בתקופה הב' שהגילוי יהיה בבחי' ראיה מוחשית.

והענין הוא: גם כשהגילוי הוא באופן של ראיה, אך כל עוד זה רק ראיית השכל הדבר עדיין לא מתעצם עם האדם, והראיה: אם יקשו לו קושיות על הבנה מסויימת זו - הבנה זו תיחלש אצלו. ולכן, בתקופה הא' שהגילוי יהיה בבחי' ראיית השכל, היינו הבנה שלא מתעצמת עם האדם, לא נהיית מציאותו של שלו - ממילא מציאות העולם עדיין לא תשתנה ויהיה "עולם כמנהגו נוהג".

משא"כ בתקופה הב' שזה יהיה בחי' ראיה מוחשית, וכאשר אדם רואה משהו בעיניו - שום קושיות לא ישנו אצלו את אמיתות הענין כי זה ממש התעצם עם האדם, וזה נעשה חלק ממציאות האדם. וכך, כאשר זהו רמת הגילוי שיהיה בעולם - הגילוי חודר ונעשה מציאות אחת עם העולם ופועל בעולם ומשנה את גדריו. וממילא נהיה "שינוי מנהגו של עולם".

• בדרגת הגילוי: הגילוי בתקופה הא' הוא גילוי האוא"ס שהאיר לפני הצמצום. ובתקופה הב' יתגלה גילוי חדש דהעלם העצמי שלא התגלה גם לפני הצמצום.

ימות המשיח בתורת החסידות

ערך מורחב – דירה בתחתונים

אדמו"ר הזקן כותב בספרו התניא כי ימות המשיח, אינם רק תקופה של תשלום שכר כהדעה הרווחת, אלא הם גם השלמתו של תהליך רוחני המתרחש בעולם, ולכן הם הסיבה והמטרה שלשמה נברא העולם. וכך הוא כותב:

ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלמות בריאת עולם-הזה, שלכך נברא מתחילתו

— תניא פרק ל"ו

המאמר התלמודי: "אמר רבי יוחנן לא נברא העולם אלא למשיח". יכול להוות כמקור קדום יותר לרעיון זה.

התהליך המוביל לימות המשיח, מסביר אדמו"ר הזקן, הוא הדרגתי כשהעולם שלנו, החומרי, בו שוררת חשיכה רוחנית הגורמת לחוסר הרגשתו ה'בייתית' כביכול של הבורא, יותאם להיות 'דירה' הראויה לכך שישכון בה האלוקים, כבעולם העליון-רוחני שכל המלאכים והנשמות הקיימים שם מכירים במציאות האלוקית ומתנהגים כפי רצון האלוקים, לכן שם הוא מרגיש 'בבית' כיון שאין אף אחד הפועל נגד רצונו.

חשיבות המצוות לעומת התורה בימות המשיח

בזמן הגלות נקבע בתלמוד כי לימוד התורה חשוב יותר מאשר קיום מצוה במקום שהמצוה אינה מוטלת עליו בדווקא והיא נעשית על ידי אחרים: "וכבר היו רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית-נתזה בלוד. נשאלה שאלה זו בפניהם: תלמוד [תורה] גדול או מעשה [המצוות] גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול. שנו כולם ואמרו: תלמוד גדול - שמביא לידי מעשה". כלומר: התלמוד הוא החשוב, כי בלעדיו לא נדע כיצד לקיים את המצוות.

אדמו"ר הזקן מחדש כי "כל זה הוא עכשיו דווקא. אבל לעתיד לבוא יהיה בהפך - שהמצוות יהיו גבוהים מן התורה ויהיה מעשה גדול מן התלמוד". הביאור על השינוי שיתחולל עמוק וארוך, וזו תמציתו: לימוד התורה וקיום המצוות נועדו לחבר את האדם אל הרצון והחכמה האלוקיים. כשאדם למד תורה הוא מתחבר אל הקדושה בשכלו ובכוח הבנתו, וכשאדם מקיים מצוות - התחברותו בכוח עשייתו.

כוח ההבנה הינו כוח פנימי וערכי הרבה יותר מכוח העשייה, ולכן כאשר דרכו מתחבר האדם אל הקדושה -החיבור עמוק וגבוה יותר. זו המשמעות הפנימית של הקביעה "תלמוד גדול": הלימוד פועל חיבור וקשר חשוב ונעלה יותר. אלא שלעתיד-לבוא תתגלה הדרגה הנפשית המניעה את היהודי לבצע מצוות בקבלת עול מוחלטת, דרגה שהנה פנימית יותר מאשר כוח ההבנה. כי התנועה הנפשית לציית ללא עוררין ובדקדקנות לכל צו אלוקי, גם מבלי להבין את ההיגיון שבו - נובעת מהיותה של עצם הנשמה היהודית מחוברת אל הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו ברמה ייחודית נפלאה, שאין דומה לה. כיום, אמנם, נסתרת הדבקות הזו ונעלמת - אך לעתיד לבוא היא תתגלה במלוא יפעתה, ואז תועלה על נס חשיבותו של ה"מעשה", למעלה מן ה"תלמוד".

הבנת התורה

הבנת התורה בימות המשיח תהיה תלויה גם כן ברמות. זאת מוכיח הרבי מכך שנאמר על העתיד-לבוא: "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג) מוכח, שגם אז יהיו כאלה שייקראו "קטנים" בידיעה וכאלה שייקראו "גדולים".

אלא שכמובן, ה"קטנים" ייקראו כך רק יחסית לגדולים של אז. אולם ביחס לתלמידי-החכמים של היום, גם אלה הקטנים ביותר - יהיו הם "גדולים" מאין כמותם, כי אז ינסקו גם היהודים הפשוטים ביותר לרמות ידיעה עצומות בתורה.

(דוגמה דומה לכך שהקטנות היא הגדרה יחסית, ניתן להביא ממה שמתואר במסכת שבת (ג, ב), כי אפילו ענקים בתורה יכולים להיות במצב נתון "קטנים" מלדון במסכתות מסוימות, ואז עדיף לפנות לגביהן אל רבנים שישלטו בהן טוב מהם).

אמנם יש מקום להקשות מחלקו הראשון של הפסוק הנזכר: "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו" - מה שאומר, שכולם ידעו את התורה היטב ולא יזדקקו איש לעזרת רעהו

משיב על כך הרבי, שרק "אותו" - את הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - כולם ישיגו ויכירו במידה שווה. אולם בכלל-הידיעה בתורה אכן יהיו קטנים וגדולים, והקטנים יזדקקו להיעזר בגדולים. באופן נוסף מסביר הרבי שבדרגות נמוכות בידיעת השם בימות המשיח לא יצטרכו ללימוד מאחר אך בשביל להתעלות לדרגות גבוהות יותר יעזרו בסיוע מהרב.

בעניין הסיוע והעזרה בהבנת התורה, מעניין לציין מסקנה של הרבי בקשר למחברי ספרים מקרב גדולי-ישראל, על בסיס דבריו של רבי יהונתן אייבשיץ: "רוח השם נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב, וחפץ השם בידם הצליח". דברים שעולה מהם, כי יכולות להיות דקויות-הבנה אמיתיות בחיבוריהם של גדולי-ישראל, שהמחברים עצמם לא מודעים להן, ואחרים, גדולים מהם, יחדשו להם אותן! וכמו, לדוגמה, שבתורה שבכתב ישנם עניינים שעל הבנתם אפילו משה רבינו עצמו צריך להיעזר בקדוש-ברוך-הוא. עובדה זו מקשר הרבי לכך שמשיח ילמד תורה את כל עם ישראל ומשה והאבות בכללם.

מתכונת הלימוד בימות המשיח

ערך מורחב – תורתו של משיח

מתכונת הלימוד בימות המשיח תהיה שונה מהלימוד בזמן הגלות, העיניים הגשמיות יזדככו ויקלטו את הרעיונות השכליים בראיה, כך יתקצר זמן הלימוד במידה דרסטית וכלל הלומדים מפי מלך המשיח יוכלו ללמוד בבת אחת את החומר הנלמד באחידות.

עדות ללימוד בעבר כזה סופרה על ידי האריז"ל, ארע לו בשבת אחת שבמשך זמן שינה של חצי שעה קיבל מלמעלה סודות תורה עליונים שמשך הזמן הדרוש לגלותם בדיבור או בכתב הוא שישים או שמונים שנה.

הר סיני בימות המשיח

במדרש מופיע כי "עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל לבנות בית המקדש על גביהם", כנאמר "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" - אלה שלושת ההרים הנזכרים.

למעשה הכרמל והתבור, כהר סיני, לא היו במקורם בארץ ישראל. בעת מעמד מתן תורה התנתקו הרים אלה ממקומותיהם והתקרבו להר סיני כדי ללמוד תורה וכשכר על כך, לקחם הקדוש ברוך הוא ומיקמם בקביעות בארץ הקודש. מתוך דברים אלה מסיקה הגמרא, כי גם "בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין בהן ומרביצין בהן את התורה, עתידין הם שייקבעו בארץ ישראל", כי אם "תבור וכרמל שלא באו אלא ללמוד תורה לפי שעה, נקבעו בארץ ישראל - בתי כנסיות ובתי מדרשות על אחת כמה וכמה".

על בסיס זה, אומר הרבי מלך המשיח, כי גם הר סיני יתנתק ממקומו וייקבע בארץ ישראל. כי הלוא על ההר הזה נולדה כל המציאות של התורה בעולם;

התורה הנלמדת בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות היא התורה שניתנה במעמד הר סיני אם כן ודאי ששכרו צריך להיות לפחות כשלהם, אם לא גדול ממנו.

אמנם עם סיום מעמד מתן תורה סרה כל קדושה מעל הר סיני וכיום הוא מקום חולין לכל דבר - עובדה שבאה לידי ביטוי בהתרת האיסור לעלות עליו או לנגוע בו שחל במשך כל המעמד. אך ההיגיון מחייב כי בשעה שכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות שבעולם יתקדשו ויזכו לעלות ארצה - תחזור הקדושה להר סיני וגם הוא יגיע ארצה.

ראו גם

• התפילה בימות המשיח

לקריאה נוספת

• אברהם ברוך יצחק גרליצקי, ימות המשיח בהלכה - עיונים ובירורים בסוגיות הגאולה וימות המשיח לאור ההלכה, תשס"ח.

• מנחם זיגלבוים, ‏להאמין באמת שהגאולה תתרחש היום, שבועון בית משיח, גיליון 1356 עמוד 14-18 (תשפ"ג)

קישורים חיצוניים

• רמב"ם - הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק יא הלכה א' ואילך ביאור ופרטי הלכות מלך המשיח וימות המשיח על פי הלכה.
• הרב סנדי וילשאנסקי, שתי תקופות בימות המשיח • ענינו של משיח
• כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח באתר הגאולה
• אלו ההוכחות לקיומו של המשיח ובוא הגאולה באתר הגאולה
• כל המידע על: קיבוץ גלויות באתר הגאולה
• עיון / תפקידו של מלך המשיח באתר הגאולה
• כסף על העצים? זו מציאות! באתר הגאולה
• מהפכת הגאולה: כך ישתנו חיינו לנצח באתר הגאולה
• ייעודי הגאולה - כפשוטם או משל וחידה? באתר הגאולה
• החידושים שיהיו בגאולה בתחום הצומח באתר הגאולה
• המוות - תאריך התפוגה באתר הגאולה
• האם אנחנו קרובים לביטול ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי? באתר הגאולה
• אבנים בשירות המשיח באתר הגאולה
• צוחקים ברחובות ירושלים באתר הגאולה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.