תורת הקבלה

תרשים של עשר הספירות, ממושגי היסוד בקבלה

הקַבָּלָה היא חלק הסוד שבתורה, ומכונה גם תורת הסוד, תורת הנסתר או פנימיות התורה. תורת הקבלה עוסקת ביחס שבין הקב"ה לעולם, בסדר השתלשלות העולמות הרוחניים, הספירות והמלאכים, וכן מפרשת את משמעותם הפנימית של פסוקי התורה ושל המצוות. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים. בין היתר ניכרת השפעת הקבלה בהלכות, מנהגים ובנוסח התפילה של רוב חוגי היהדות, וכן על תנועת ותורת החסידות, ספרות המוסר ועוד.

לאורך הדורות תורת הקבלה נלמדה על ידי בודדים, ורוב ציבור לומדי התורה לא עסק בה. ישנן הסתייגויות רבות, הן בהלכה והן בתורת הקבלה עצמה, על לימוד תורה זו לאלו שבדרגתם הרוחנית אינם ראויים לכך. העיסוק בקבלה הפך לנפוץ יותר בתקופת האר"י, שכתב: "דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה".

תורת החסידות שהתגלתה על ידי הבעל שם טוב כוללת בתוכה יסודות רבים מתורת הקבלה, וקטעים רבים במאמרי החסידות מבארים ענינים קבליים. עם זאת, נשיאי החסידות לא עודדו לימוד שיטתי של הקבלה לרבים, אלא הסבירו שבלימוד החסידות יוצאים גם ידי חובת לימוד הקבלה, ואדרבה, לימוד זה הוא המבטיח שלא יטעה הלומד בהבנת מושגי הקבלה.

תולדות תורת הקבלה

במשך הדורות עברה תורת הקבלה, כשמה, בקבלה איש מפי איש. רבים מגדולי ישראל ידעו אותה, אם כי לא על כולם ידוע לנו, שכן העיסוק בענינים אלו נשמר בחשאי. הספר הראשון הידוע לנו בתורת הקבלה הוא ספר יצירה, המיוחס לאברהם אבינו (אם כי ייתכן שהועלה על הכתב בדורות מאוחרים יותר). בין הנביאים ישנן נבואות המתארות את כבוד ה' ושייכות לחלק הסוד שבתורה, בספרי הנביאים ישעיה ויחזקאל, ונקראות בשם מעשה מרכבה. חז"ל הטילו הגבלות חמורות על העיסוק בסודות אלו, וגם בין התנאים והאמוראים לא כולם עסקו בהם.

בתקופת התנאים

היו כמה תנאים שנודעו בעיסוק בתורת הסוד. ביניהם רבי נחוניא בן הקנה, שלו מיוחסים מספר חיבורים בתורת הסוד: ספר הקנה, ספר הבהיר, ספר הפליאה וספר התמונה; וכן רבי ישמעאל ורבי עקיבא, שלהם מיוחסים פרקי היכלות ועוד. המרכזי מבין התנאים שעסקו בתורת הסוד הוא רבי שמעון בר יוחאי, שיחד עם בנו רבי אלעזר ושאר התנאים מחבורתו חיבר את ספר הזוהר. ספר זה היה גנוז במשך למעלה מאלף שנה (אם כי ייתכן שחלק מהגאונים והראשונים הכירו אותו), והתגלה במאה הראשונה לאלף השישי על ידי המקובל רבי משה די ליאון. מאז פירסומו הפך הספר לספר יסוד של תורת הקבלה, ורבים מכתבי הקבלה מבוססים עליו.

בתקופת הראשונים

בסוף תקופת הגאונים ידוע על רבי אהרון בן שמואל הנשיא, מחכמי בבל שהיגר לאיטליה, והעביר את תורת הסוד לאיטליה. רבי משה בן קלונימוס קיבל ממנו את סודות הקבלה, ולאחר שמשפחתו, משפחת קלונימוס, עברה מאיטליה לאשכנז - נוצרה מסורת של העברת תורת הסוד בין חכמי אשכנז, עד לרבי שמואל החסיד ובנו יהודה החסיד, וכן רבי אלעזר מגרמייזא בעל "הרוקח", שהקימו חוג "חסידים" שעסקו בתורה זו (מכונים כיום "חסידי אשכנז").

חוג נוסף של מקובלים בתקופת הראשונים היה בפרובנס. ביניהם מפורסם רבי אברהם בן דוד מפושקירה (הראב"ד בעל ההשגות), שהעביר את תורה זו לבנו המקובל רבי יצחק סגי נהור. דרך רבי יצחק, שעבר לספרד, עברה תורת הקבלה גם לשם, ורבים מגדולי ספרד עסקו בחכמה זו. המפורסם שבהם היה הרמב"ן, וכן רבינו בחיי בן אשר, רבי פרץ הכהן מחבר "מערכת האלקות", הרשב"א ועוד.

אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב באחד מהשיעורים שלמד עמו במורה נבוכים, שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו הבעל שם טוב, שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת (אפילו ברמז, כמו רש"י), הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמז.

מקובלי צפת

קברותיהם של גדולי המקובלים בבית העלמין בצפת: האר"י הקדוש רבי יצחק לוריא, רבי שלמה אלקבץ, רבי משה קורדובירו ורבי יוסף מטארני 'המבי"ט'

תורת הקבלה זכתה לעיסוק נרחב בין חכמי צפת בתקופת המאה הרביעית של האלף השישי (ה'ש). בין המפורסמים שבהם היו רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ והרדב"ז. באותה תקופה חי ופעל רבי משה קורדובירו, הרמ"ק, שלימד תלמידים רבים את תורת הקבלה. בספרו הגדול פרדס רמונים סידר את שיטות המקובלים קודם זמנו, סיכם והכריע ביניהם, ופרש את שיטתו בקבלה.

ההשפעה הגדולה ביותר על השתלשלות הקבלה הייתה לרבי יצחק לוריא, האר"י, שעלה ממצרים לצפת בשנת ה'ש"ל ובמשך השנתיים שעד הסתלקותו בשנת ה'של"ב העמיד חבורת תלמידים (שנקראו "גורי האר"י") להם העביר את סודותיו. אחרי הסתלקותו ערך וסידר את תורתו גדול תלמידיו, רבי חיים ויטאל, שהוא הכותב העיקרי של כתבי האריז"ל. שיטת האר"י בקבלה התפשטה בכל תפוצות ישראל והפכה לשיטה המרכזית בקבלה עד היום, הן בין המקובלים הספרדים, הן הליטאים והן החסידים.

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך". בתורת החסידות הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות דתהו (בעניני תהו בתיקון גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו.

לימוד הקבלה

שער הספר 'פרי עץ חיים' מכתבי האר"י, דובראוונא, תקס"ד

שונה הוא לימוד תורת הקבלה מלימוד תורת הנגלה, שכן בלימוד הנגלה הלימוד הוא באופן שהאדם מבין את מהותם של הדברים שלומד, אך בלימוד הקבלה הוא יודע רק על מציאותם של הענינים הנלמדים, אך אינו מבין את מהותם. מסיבה זו דומה לימוד הקבלה ללימוד מקרא, שגם בו ניתן ללמוד מבלי הבנה.

אך להלכה נפסק שלימוד הקבלה נחשב כחלק מלימוד הגמרא, כלומר, לימוד הכולל הבנה והשגה מושלמת. הסיבה לכך היא שישנם שני אופנים בלימוד הקבלה: כאשר לומד רק את נקודות הענינים בתמציתיות, או כאשר לומד את הענינים בהרחבה ובביאור. הלימוד באופן הראשון דומה ללימוד המקרא, והשני ללימוד הגמרא.

הגבלות על לימוד הקבלה

בדברי חז"ל ישנן הגבלות על לימוד פנימיות התורה, והגבלות אלו נפסקו להלכה ברמב"ם - שאין מלמדים את סודות התורה אלא למי שכבר למד הרבה בנגלה, ויש בו מספיק חכמה לקלוט את הסודות. עם זאת, הגבלות אלו אין כוונתן לומר שחלק הסוד שבתורה הוא עצמו חלק שאסור ללימוד; האיסור הוא רק על אנשים שמפני קוצר דעתם אינם יכולים ללמדו. אך חלק זה מצד עצמו הוא אחד מחלקי התורה ומצווים ללמדו בדיוק כמו כל חלק אחר.

זהירות נוספת בלימוד הקבלה היא שלא ללמדה באופן עצמאי, לנסות להבין את הדברים לפי ההגיון האנושי, אלא אך ורק בקבלה איש מפי איש המוסמך לכך, או אלו שזוכים לקבל את הדברים ישירות בגילוי אליהו וכדומה.

זהירות נוספת היא שלא לעסוק בקבלה מעשית, אדמוה"ז התבטא כנגד אלו העוסקים בהשבעת מלאכים בשביל כוח על טבעי, מכיוון שאין בזה תועלת לעבודת ה', אדמוה"ז אף העיד שלא ראה אנשים העוסקים בזה ולא ראה ספרים על זה, אלא רק שמע שבדורות הראשונים היו נוהגים להשביע מלאכים.

הקבלה והחסידות

תורת החסידות, שהתגלתה על ידי הבעל שם טוב, כוללת בתוכה יסודות רבים מתורת הקבלה. רבים ממנהגי החסידות מבוססים על הקבלה, וכן נוסח התפילה החסידי הוא עפ"י נוסח האריז"ל.

במאמריו של הבעש"ט מובא רבות מקבלה ובפרט מכתבי האריז"ל.

מאמריו של אדמו"ר הזקן בנויים ברובם על דרך הפשט, ומעט מתורת הקבלה (מתוך תורת הקבלה המצוייה בספרים), המעט המופיע במאמריו הם דברים המובנים למי שלמד קצת בספרי הקבלה, ומטרת הבאתם במאמרים היא כדי להוסיף אהבה ויראה ללומד.

לעומת זאת במאמריו של אדמו"ר האמצעי תורת הקבלה לא מובאת כלל.

כששיבח אדמו"ר המהר"ש את מאמריו של ר' אייזיק מהומיל התבטא שלכל משל ממשליו של ר' אייזיק יש מקור בקבלה.

אף שתורת החסידות כוללת בתוכה קבלה ומבוססת על קבלה היא לא באה כאמצעי לפרש את הקבלה, אדמו"ר הרש"ב ביטא זאת בפתגמו: "העולם סובר שהחסידות היא פירוש על הקבלה. זו טעות; הקבלה היא פירוש על החסידות". הרבי הסביר זאת, שענינה של החסידות היא ידיעת אלוקות והיא מבארת בכל ענין את הקשר עם עצמותו של הקב"ה, ואילו הקבלה מבארת כל נושא כיצד הוא במקומו הפרטי בסדר ההשתלשלות - בספירות וכד'. לכן גם הקבלה היא אחד מארבעת חלקי פרד"ס התורה - חלק ה"סוד", ואילו החסידות אינה חלק פרטי אלא היא פנימיותם של כל ארבעת החלקים. לכן, הקבלה היא פירוש על החסידות, ולא להיפך.

מסיבה זו עוסקת החסידות גם בענינים נעלים יותר מאלו שבקבלה. כדברי אדמו"ר הזקן, כאשר הרב זלמן מקורניץ ביקש ממנו לומר חסידות על ספר עץ חיים: "זלמן דורש ממני שאומר מאמרי חסידות על עץ חיים. במה עוסק עץ חיים? בסדר ההשתלשלות, אך אנו ברוך ה' עוסקים בלמעלה למעלה מזה". כמו כן, כאשר היה מתחיל לומר חסידות, היה אדמו"ר הזקן נוהג לומר: "קבלה היא שמות וגילויים [של הקב"ה], אבל חסידות היא "נגילה ונשמחה בך", בעצמות".

ביחד עם זה, לעומת תורת הקבלה שמבארת את המעלות הנפעלות בעולמות העליונים בזכות עבודת האדם, מבארת תורת החסידות דוקא את המעלה שנמצאת בענינים גשמיים ובעבודה בעולם הזה הגשמי.

לימוד הקבלה דרך לימוד החסידות

בגילוי תורת החסידות, באה לידי ביטוי האפשרות לכל יהודי ללמוד את החלק הפנימי שבתורה כמו בתורת הקבלה, אך מבלי ההגבלות החלות על לימוד זה. לכן בדורנו, החיוב ללמוד את פנימיות התורה, וכן התממשותם של דברי האריז"ל שבדורות אלו מצוה לגלות את חכמת הקבלה, חל על לימוד תורת החסידות. ברבים ממכתביו מבסס הרבי את חובת לימוד החסידות על החיוב ההלכתי ועל דברי האריז"ל אלו.

בטעם הדבר שדוקא בדורות האחרונים התגלתה החסידות, המאפשרת לימוד פנימיות התורה מבלי ההגבלות הקשורות לקבלה, נאמרו שני הסברים: א) בגלל התגברות החושך שבדורות אלו של עקבתא דמשיחא, ישנו הכרח בכח מיוחד מהתורה להתגבר על החושך ולהתעורר בעבודת ה'. ב) בגלל ההתקרבות לביאת המשיח שאז יעסוק העולם כולו בידיעת ה', וישנו צורך בהכנה לכך.

ההגבלות על לימוד הקבלה גם בזמננו

הרב יחזקאל הלוי אשלג משוחח עם הרבי בחלוקת דולרים על לימוד הקבלה (ל' בשבט תש"נ)

גם בזמננו, לאחר גילוי החסידות, חלות ההגבלות על לימוד הקבלה, למי שאינו לומד זאת דרך תורת החסידות.

הצמח צדק מביא ש"ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ספרי הקבלה, כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן מתגשם מאד על ידי לימוד זה, כשנותן ציור בעניות דעתו לאלקותו ית' לפי מדות פרטיים". אזהרה זו חלה גם בימינו למי שלומד את הקבלה שלא לפי תורת החסידות, אך הלומד לפי החסידות נשמר מחשש זה.

כמו כן, הלומד לפי החסידות נשמר גם מהאזהרה שלא ללמוד את הקבלה בדרכים עצמאיות, כיון שרבותינו נשיאינו קיבלו איש מפי איש מפי הבעל שם טוב שקיבל מאחיה השילוני, ומוסמכים לבאר את עניני הקבלה, מה שאין כן בלימוד בדרכים חדשות. מסיבה זו הסתייג הרבי מלימוד פירוש "הסולם" על הזוהר של הרב יהודה לייב אשלג, ש"כפי הנשמע הנה סלל דרך לעצמו בלימוד עץ חיים והזהר, ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות".

כאשר עבר הרב יחזקאל אשלג לפני הרבי בחלוקת הדולרים, וביקש ממנו לחתום על קול קורא שכל עם ישראל ילמדו את תורת הקבלה עבור הבאת הגאולה - השיב לו הרבי, כי מקובל בחב"ד שחסידות חב"ד בנויה על פי יסודות הקבלה, אך בשיטה של חכמה בינה דעת, וממילא מי שלומד תורת חב"ד לומד גם קבלה. כשהאדמו"ר הכפיל את בקשתו, השיב הרבי שבתור נכד של אדמו"ר הזקן אינו יכול לחתום על פתק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב"ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו"ר והביא ראיה מלשון אדמו"ר הזקן שכותב "דברי הבעש"ט לפי קבלת האריז"ל", ומשמע מזה שלימוד החסידות אינו קבלה ממש; אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו"ר הזקן כותב בפירוש באגרת הקודש אחרת, לא ייתכן שסתר את דבריו במקום אחר.

עם זאת נמצאו בעבר חסידי חב"ד אשר עסקו גם בלימוד תורת הקבלה ישירות. ידוע במיוחד הגאון החסיד רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי (שכתב ספרים רבים על פי תורת הקבלה, ורק בודדים הגיעו לידינו). וכן גם היה ידוע כבקיא בתורת הקבלה הרב מנחם זאב גרינגלאס, שהיה משפיע ישיבת תות"ל מונטריאול, קנדה, ולהבחל"ח הרב יצחק גינזבורג ראש ישיבת עוד יוסף חי.

לקריאה נוספת

• מנחם ברונפמן, המקובלים והרבי, שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

קישורים חיצוניים

• האם יוצאים ידי חובה בלימוד תורת החסידות במקום קבלה? הרבי בשיחה לאדמו"ר מאשלג
• הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י באתר בית חב"ד
• בין קבלה לחסידות, באתר חב"ד בישראל