הגאון מווילנא: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 13: | שורה 13: | ||
סיבת ההתנגדות שורשה, בפחד מפני משיח השקר [[שבתאי צבי]] ששאריות תלמידיו עדיין המשיכו לפעול באירופה. המתנגדים חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות. | סיבת ההתנגדות שורשה, בפחד מפני משיח השקר [[שבתאי צבי]] ששאריות תלמידיו עדיין המשיכו לפעול באירופה. המתנגדים חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות. | ||
אנשים בוילנא בעלי השפעה העידו בפני הגר"א שהחסידים ביטלו את הצומות, רוקדים במעורב וכופרים [[ | אנשים בוילנא בעלי השפעה העידו בפני הגר"א שהחסידים ביטלו את הצומות, רוקדים במעורב וכופרים ב[[אמונה]]. הגר"א שלא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם - הוציא כמתבקש חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל [[המגיד ממעזריטש]]. | ||
[[אדמו"ר הזקן]] בא יחד עם רעו רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדך מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. | [[אדמו"ר הזקן]] בא יחד עם רעו רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדך מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. | ||
גרסה מ־05:49, 20 באפריל 2010
הגאון רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר מוילנא זצ"ל, (נולד בט"ו ניסן ת"פ - נפטר י"ט תשרי תקנ"ח), הידוע בכינויו הגר"א, מגדולי הדור בליטא, בתקופתה של תחילת התייסדות החסידות, ומראשי ההתנגדות לחסידות.
תולדות חייו
הגר"א נולד בעיירה סעלץ שבליטא, כבר בצעירותו נודע כעילוי ובגיל 6 דרש בבית המדרש דרשה בדרך הפלפול והפליא את השומעים.
לאחר חתונתו יצא הגר"א לגלות כמנהג באותם שנים, בה התהלך בעילום שמו על מנת שלא לקבל כבוד, מפני שכבר נודע בעולם כעלוי וגאון.
לאחר שנים מספר התיישב בוילנא, שם היה לומד בבדידות רוב שעות היממה, ומאוחר יותר הנהיג את ה'קלויז' המפורסם.
ההתנגדות לחסידות
עם התפשטות תורת החסידות, קמו לה מתנגדים בטענה אשר החסידות מביא חלישות ביראת שמים ואף מעודדת ביטול מצוות כתיקונן. סיבת ההתנגדות שורשה, בפחד מפני משיח השקר שבתאי צבי ששאריות תלמידיו עדיין המשיכו לפעול באירופה. המתנגדים חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות.
אנשים בוילנא בעלי השפעה העידו בפני הגר"א שהחסידים ביטלו את הצומות, רוקדים במעורב וכופרים באמונה. הגר"א שלא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם - הוציא כמתבקש חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל המגיד ממעזריטש.
אדמו"ר הזקן בא יחד עם רעו רבי מנחם מנדל מויטבסק לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדך מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים.
לפי גרסא אחרת[1] כאשר ראה הגאון את פניו הקדושות של אדמו"ר הזקן, הוא קפץ מבעד לחלון, מכיון שחשש שלא יוכל לעמוד בפני קדושתו של אדמו"ר הזקן ויעזוב את דרכו.
מסופר כי בהזדמנות מסוימת רצה הגר"א לנסוע להמגיד ממזריטש, וכאשר כל תחנוניהם של מקורביו לא עזרו, קראו הם לאמו של הגר"א, אשר נשכבה לפני גלגלי העגלה כדי שלא יוכל לנסוע למגיד.
יש מהחוקרים הטוענים כי חתימת הגר"א על החרם מזויפת.[2]
מיד לאחר פטירתו התחדשו הרדיפות אחר החסידים ביתר שאת, שבעקבותה נאסר אדמו"ר הזקן, במוצאי חג הסוכות תקנ"ט, דבר שהוביל לי"ט כסלו. מכך יש המוכיחים, כי דווקא המצאותו של הגר"א מנעה מהמתנגדים להחריף את צעדיהם.[3]
תלמידו המובהק של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, היה ידידם של אדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי.
הערות שוליים
- ↑ הרב יוסף דוב סולובייצ'יק ז"ל.
- ↑ כרם חב"ד.
- ↑ כרם חב"ד.