382
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:חשנז.jpg|שמאל|ממוזער|280px|הרב חיים שניאור זלמן קוזלינר]] | [[קובץ:חשנז.jpg|שמאל|ממוזער|280px|הרב חיים שניאור זלמן קוזלינר]] | ||
הרב '''חיים שניאור זלמן קוזלינר''' (ידוע בראשי התיבות של שמו ששימש ככינוי המחתרתי שלו: '''חז"ק''') ([[תרס"א]] - [[י"ג בתשרי]] [[תשמ"ו]]), היה מזכירו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ששימש בתפקידי מפתח בפעילות המחתרתית לשימור גחלת היהדות ברוסיה | הרב '''חיים שניאור זלמן קוזלינר''' (ידוע בראשי התיבות של שמו ששימש ככינוי המחתרתי שלו: '''חז"ק''') ([[תרס"א]] - [[י"ג בתשרי]] [[תשמ"ו]]), היה מזכירו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ששימש בתפקידי מפתח בפעילות המחתרתית לשימור גחלת היהדות ברוסיה ויחד עם רעייתו מרת ציפא (בת הרב [[חיים אלעזר גורליק]] פעלו רבות לטובת היציאה מרוסיה דרך העיר לבוב, ושניהם נאסור על ידי ה[[ק.ג.ב]] בעוון הפצת יהדות וארגון הברחת הגבול. לאחר עלייתם לארץ הקודש התיישבו ב[[נחלת הר חב"ד]] ור' חיים זלמן היה אחד מדמויות ההוד של הקהילה עד לפטירתו. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
בשל מאורעות המלחמה והמהפכה ברוסיה בשנת [[תרע"ז]] נאלצה ישיבת תומכי תמימים [[ליובאוויטש]] לעקור ולנדוד בין ערים שונות. ר' חיים זלמן נדד יחד עם שאר תלמידי הישיבה. | בשל מאורעות המלחמה והמהפכה ברוסיה בשנת [[תרע"ז]] נאלצה ישיבת תומכי תמימים [[ליובאוויטש]] לעקור ולנדוד בין ערים שונות. ר' חיים זלמן נדד יחד עם שאר תלמידי הישיבה. | ||
ב[[חודש תשרי]] [[תרפ"ד]] ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] מתלמידי התמימים לחזור ממקומות לימודם | ב[[חודש תשרי]] [[תרפ"ד]] ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] מתלמידי התמימים לחזור ממקומות לימודם ל[[רוסטוב]], שם הוקמה הישיבה מחדש. | ||
קירוב נדיר במיוחד זכה ר' חיים זלמן כאשר כבר בימי בחרותו שימש תקופה קצרה כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ שעה שהתגורר | קירוב נדיר במיוחד זכה ר' חיים זלמן כאשר כבר בימי בחרותו שימש תקופה קצרה כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ שעה שהתגורר ב[[לנינגרד]]. תפקידו המרכזי היה אחריות על הכספים של ישיבות 'תומכי תמימים'. ר' חיים זלמן שהיה איש סוד במהותו, מעולם לא סיפר אודות הימים בהם עבד בחדר אחד עם אדמו"ר הריי"צ. | ||
כשבאו לאסור את אדמו"ר הריי"צ בט"ו ב[[סיון]] [[תרפ"ז]], לא היה ר' חיים זלמן באיזור, בשל העובדה שחתונתו התקיימה בט"ו סיון. [[נישואין|נשא]] את רעייתו מרת ציפה, בת הרב [[חיים אלעזר גורליק]]. החתונה התקיימה ב[[רוגצ'וב]], עיר מגורי הכלה, ור' חיים זלמן היה בעיצומם של ימי ה'שבע ברכות' כאשר | כשבאו לאסור את אדמו"ר הריי"צ בט"ו ב[[סיון]] [[תרפ"ז]], לא היה ר' חיים זלמן באיזור, בשל העובדה שחתונתו התקיימה בט"ו סיון. [[נישואין|נשא]] את רעייתו מרת ציפה, בת הרב [[חיים אלעזר גורליק]]. החתונה התקיימה ב[[רוגצ'וב]], עיר מגורי הכלה, ור' חיים זלמן היה בעיצומם של ימי ה'שבע ברכות' כאשר נודע על המאסר, נקרא באופן מיידי, ר' חיים זלמן על ידי חשובי החסידים לשוב ללנינגרד כדי לסייע בפעולות השחרור. ר' חיים זלמן לא השתהה, ולמרות שהיה בעיצומם של ימי השבע ברכות, חזר ללנינגרד. על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ הופקד בידיו ה'פנקס השחור', כהגדרתו. בפנקס זה הייתה רשימת הרבנים, מגידי שיעורים, המשפיעים, המלמדים והבלניות בכל ערי ברית המועצות. | ||
למרות שר' חיים זלמן ידע כי [[המשטרה החשאית]] מתחקה אחר עקבותיו, המשיך לפעול למען המשך אחזקתם של ישיבות 'תומכי תמימים'. הוא עבר להתגורר ב[[נעוול]], שם הצטרף להנהלת הישיבה ובית מדרש לרבנים ושוחטים. הרדיפות אחרי ר' חיים זלמן הלכו ותכפו, ובפרט בהיותו אחד ממנהלי הישיבה. [[המשטרה החשאית]] הידקה את טבעת החנק סביבו. בדיוק באותם ימים נולד בנו בכורו [[מרדכי קוזלינר|מרדכי]], אחרון של פסח תרפ"ט. זמן קצר לאחר מכן נאלץ האב ה'טרי' לברוח מהעיר. כאשר חלף חודש מהלידה, החלה רעייתו ציפה לדאוג, שכן כבר הגיע הזמן לערוך '[[פדיון הבן]]' אך בעלה, שעליו מוטלת המצווה, נעלם כלא היה. לא חלף זמן רב והיא קיבלה מברק מוצפן מבעלה בו כתב: "מזל-טוב על הקנייה". או אז הבינה כי בעלה זכר את המצווה הנדירה המוטלת עליו, וממקום מסתורו ערך פדיון הבן כדת וכדין. | למרות שר' חיים זלמן ידע כי [[המשטרה החשאית]] מתחקה אחר עקבותיו, המשיך לפעול למען המשך אחזקתם של ישיבות 'תומכי תמימים'. הוא עבר להתגורר ב[[נעוול]], שם הצטרף להנהלת הישיבה ובית מדרש לרבנים ושוחטים. הרדיפות אחרי ר' חיים זלמן הלכו ותכפו, ובפרט בהיותו אחד ממנהלי הישיבה. [[המשטרה החשאית]] הידקה את טבעת החנק סביבו. בדיוק באותם ימים נולד בנו בכורו [[מרדכי קוזלינר|מרדכי]], אחרון של פסח תרפ"ט. זמן קצר לאחר מכן נאלץ האב ה'טרי' לברוח מהעיר. כאשר חלף חודש מהלידה, החלה רעייתו ציפה לדאוג, שכן כבר הגיע הזמן לערוך '[[פדיון הבן]]' אך בעלה, שעליו מוטלת המצווה, נעלם כלא היה. לא חלף זמן רב והיא קיבלה מברק מוצפן מבעלה בו כתב: "מזל-טוב על הקנייה". או אז הבינה כי בעלה זכר את המצווה הנדירה המוטלת עליו, וממקום מסתורו ערך פדיון הבן כדת וכדין. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
===מעצרו וגלותו=== | ===מעצרו וגלותו=== | ||
כמה שנים לאחר מכן עבר להתגורר בשולקובה, פרבר בפאתי מוסקבה. גם פה לא פגו החששות, ומדי פעם נערכו גלי מעצרים בקרב החסידים. ר' חיים זלמן ידע כי גם כאן הוא אינו בבית. | כמה שנים לאחר מכן עבר להתגורר בשולקובה, פרבר בפאתי [[מוסקבה]]. גם פה לא פגו החששות, ומדי פעם נערכו גלי מעצרים בקרב החסידים. ר' חיים זלמן ידע כי גם כאן הוא אינו בבית. | ||
ואכן, לילה אחד החשש התממש. דפיקות חזקות נשמעו בדלת הבית. אל הבית נכנסו אלמונים לבושים במעילים שחורים ששלפו את התעודות האדומות של הנ.קוו. ד. בו במקום הודיעו לר' חיים זלמן על מעצרו, והוציאוהו מהבית. | ואכן, לילה אחד החשש התממש. דפיקות חזקות נשמעו בדלת הבית. אל הבית נכנסו אלמונים לבושים במעילים שחורים ששלפו את התעודות האדומות של הנ.קוו. ד. בו במקום הודיעו לר' חיים זלמן על מעצרו, והוציאוהו מהבית. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
===ניסיון בריחה === | ===ניסיון בריחה === | ||
בשנת תש"א, לאחר פלישת הנאצים לרוסיה, עזבה משפחת קוזלינר ויצאה ברכבת עם בני משפחה נוספים לכיוון אוזבקיסטן הרחוקה. | בשנת [[תש"א]], לאחר פלישת הנאצים לרוסיה, עזבה משפחת קוזלינר את מקום מגוריהם ויצאה ברכבת עם בני משפחה נוספים לכיוון אוזבקיסטן הרחוקה. שם, ר' חיים זלמן, לימד בישיבת [[תומכי תמימים סמרקנד]] | ||
בשנות המלחמה גייסו השלטונות את כל הגברים לצבא. החיפושים אחר עריקים הוגברו, והמעצרים היו מעשה שבכל יום. ר' חיים זלמן עצמו אף הוא היה עריק. בכל פעם שבאו חיילים לביתו, הצליח לחמוק. פעם אחת דפקו החיילים על דלת ביתו. ר' חיים זלמן הבין שכבר מאוחר מלהימלט, ומי שהצילו אותו היו בנותיו. הן הורידו את המזרון מהמיטה והוא נשכב ומעליו הניחו מזרון ושמיכות נוספות. במהירות סידרו את המיטה בחזרה והחיילים שחיפשוהו שעה ארוכה, יצאו בידיים ריקות. | בשנות המלחמה גייסו השלטונות את כל הגברים לצבא. החיפושים אחר עריקים הוגברו, והמעצרים היו מעשה שבכל יום. ר' חיים זלמן עצמו אף הוא היה עריק. בכל פעם שבאו חיילים לביתו, הצליח לחמוק. פעם אחת דפקו החיילים על דלת ביתו. ר' חיים זלמן הבין שכבר מאוחר מלהימלט, ומי שהצילו אותו היו בנותיו. הן הורידו את המזרון מהמיטה והוא נשכב ומעליו הניחו מזרון ושמיכות נוספות. במהירות סידרו את המיטה בחזרה והחיילים שחיפשוהו שעה ארוכה, יצאו בידיים ריקות. | ||
| שורה 63: | שורה 61: | ||
בשנת [[תשי"ג]] מת הרודן סטאלין והשלטונות הרפו מעט מהדיכוי הקשה. אסירים פוליטיים ודתיים רבים שוחררו לביתם בטרם זמנם, ובהם היה גם ר' חיים זלמן קוזלינר. | בשנת [[תשי"ג]] מת הרודן סטאלין והשלטונות הרפו מעט מהדיכוי הקשה. אסירים פוליטיים ודתיים רבים שוחררו לביתם בטרם זמנם, ובהם היה גם ר' חיים זלמן קוזלינר. | ||
לאחר שחרורו התגורר עם בני משפחתו | לאחר שחרורו התגורר עם בני משפחתו ב[[צ'רנוביץ]]. בביתם התגורר במשך זמן ה[[משפיע]] ר' [[מענדל פוטרפס]]. כאשר נישאה בתו הצעירה [[וורה בורושנסקי]] ועברה להתגורר ב[[סמרקנד]], סמוך להורי בעלה, שיכנע אותו ר' מענדל לעבור לגור ליד אחד מילדיו. ר' חיים זלמן נענה להפצרותיו ועבר להתגורר בבית בתו בסמרקנד. כעבור זמן קצר הגיע גם ר' מענדל לסמרקנד, ור' חיים זלמן, בתו וחתנו אירחו אותו בביתם במשך תקופה ארוכה. | ||
במשך כל השנים גידל ר' חיים זלמן זקן, למרות שהדבר היה כרוך במסירות נפש. בתקופות בהן לא היה במחתרת, הירבה להתוועד עם החסידים ועודדם להמשיך לפעול על פי הוראות רבותינו נשיאינו למרות הקשיים האדירים הניצבים בדרך. | במשך כל השנים גידל ר' חיים זלמן זקן, למרות שהדבר היה כרוך במסירות נפש. בתקופות בהן לא היה במחתרת, הירבה להתוועד עם החסידים ועודדם להמשיך לפעול על פי הוראות רבותינו נשיאינו למרות הקשיים האדירים הניצבים בדרך. | ||