גוף: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
גוף הוא החלק הגשמי של האדם שבו שוכנת | '''גוף''' הוא החלק הגשמי של האדם, שבו שוכנת ה[[נשמה]] בהיותה בעולם הזה ה[[גשמי]]. | ||
הבחירה | הבחירה ב[[יהודי]] היא דוקא מצד הגוף, שהרי על הנשמה לא נופל לשון בחירה, שהרי אין ערוך בין נשמתו של היהודי לנשמתו של ה[[גוי]]. ודווקא מצד הגוף שבו אין חילוק בין יהודי לגוי הוא בחירת העצמות. | ||
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי תורת החסידות מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון הרמב"ם "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא" | בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"<REF>הל' דעות ד, א.</REF>. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו" <REF>שמות כג, ה.</REF>, שפירושו: כי תראה את חומריות הגוף - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף. | ||
אמנם, בתורת החסידות מבואר היטב שהגוף הוא משכא דחויא, וחיותו היא מנפש הבהמית שבגוף (אצל | אמנם, בתורת החסידות מבואר היטב שהגוף הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מנפש הבהמית שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם הגוף הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת הגוךף בדרך חסידות חב"ד, היא דוקא בהתבוננות רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף. | ||
הגוף שורשו באלוקות מבחינת פני אדם שבמרכבה. | הגוף שורשו באלוקות מבחינת פני אדם שבמרכבה. | ||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | ||
גרסה מ־00:33, 14 באפריל 2010
גוף הוא החלק הגשמי של האדם, שבו שוכנת הנשמה בהיותה בעולם הזה הגשמי.
הבחירה ביהודי היא דוקא מצד הגוף, שהרי על הנשמה לא נופל לשון בחירה, שהרי אין ערוך בין נשמתו של היהודי לנשמתו של הגוי. ודווקא מצד הגוף שבו אין חילוק בין יהודי לגוי הוא בחירת העצמות.
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי תורת החסידות מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון הרמב"ם "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"[1]. וכביאור הבעש"ט על הפסוק "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו" [2], שפירושו: כי תראה את חומריות הגוף - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.
אמנם, בתורת החסידות מבואר היטב שהגוף הוא משכא דחויא, וחיותו היא מנפש הבהמית שבגוף (אצל הבינוני, מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם הגוף הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת הגוךף בדרך חסידות חב"ד, היא דוקא בהתבוננות רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.
הגוף שורשו באלוקות מבחינת פני אדם שבמרכבה.