מקומו של עולם: הבדלים בין גרסאות בדף
(הפניה לדף רוחות העולם) תגית: הפניה חדשה |
(הסרת ההפניה לדף רוחות העולם) תגית: הסרת הפניה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מקור הביטוי '''מקומו של עולם''' הוא במדרש רבה{{הערה|ויצא פס"ח.}}, שם אומר ר' הונא בשם ר' אמי "מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו". כוונת המדרש שם '''אינה''' להגדיר או להסביר מהי מהות מקום העולם '''עצמו''', אלא מהו '''שורש''' העולם, מהי הדרגה באלוקות שהיא ה"מקום" '''שבתוכו''' נמצא העולם. ל"מקום" במובן זה ישנם כמה ביאורים - בתלות על איזה "עולם" מדברים. ככל שמדובר על עולם בבחינה נעלית יותר מובן שה"מקום" המהווה שורש אליה הוא גבוה יותר. | |||
==הביאורים השונים בעניין מקומו של עולם== | |||
אדמו"ר הצ"צ מביא{{הערה|אוה"ת נביאים, יחזקאל עמ' תב ואילך.}} את הדיעות השונות בזה בתורת הקבלה, וכדלקמן (בסדר דמלמעלה למטה): | |||
'''האר"י ז"ל{{הערה|בשער ח' ( שער אדם קדמאה) רפ"ט, ובשער או"א פמ"ו דע"ט מע"ב}} ועמק המלך'''{{הערה|בש"א רפ"א דף א סע"א.}} פירשו, שהכוונה במקומו של הקב"ה היא ל'''אור אין סוף''' הסובב את המקום הפנוי{{הערה|מקום החלל שלאחר הצמצום הראשון.}}. | |||
'''הפרדס''' פירש{{הערה|בערכי הכינויים, ערך מקום}} שמקומו של הקב"ה הוא '''כתר''' (היינו, אריך אנפין), ונקרא מקומו של עולם כי הוא שורש הנאצלים ומקיף להם. | |||
'''המאורי אור''' פירש{{הערה|אות מ' סעיף ק"ח.}} שמקומו של עולם הוא '''ספירת הבינה'''. היינו, "מקומו" הוא אותיות מקום וא"ו: המקום עצמו הוא הוא ספירת הבינה, ובינה היא מקום מחצב ז"א (שהם שש הקצוות המגדירים את בחינת המקום ברוחניות). | |||
'''הרמבם''' פירש{{הערה|במורה נבוכים פרק ח' ועוד.}}, שהקב"ה נקרא "מקום" משום שהוא מקור ושורש העולם, וכן הסכים אדמו"ר הזקן{{הערה|ד"ה כי על כל כבוד חופה ועוד.}}. | |||
==ראה גם== | |||
לגבי גדר מקום העולם '''עצמו''' ראה בערך [[רוחות העולם]]. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | |||
גרסה מ־22:51, 15 ביולי 2023
מקור הביטוי מקומו של עולם הוא במדרש רבה[1], שם אומר ר' הונא בשם ר' אמי "מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו". כוונת המדרש שם אינה להגדיר או להסביר מהי מהות מקום העולם עצמו, אלא מהו שורש העולם, מהי הדרגה באלוקות שהיא ה"מקום" שבתוכו נמצא העולם. ל"מקום" במובן זה ישנם כמה ביאורים - בתלות על איזה "עולם" מדברים. ככל שמדובר על עולם בבחינה נעלית יותר מובן שה"מקום" המהווה שורש אליה הוא גבוה יותר.
הביאורים השונים בעניין מקומו של עולם
אדמו"ר הצ"צ מביא[2] את הדיעות השונות בזה בתורת הקבלה, וכדלקמן (בסדר דמלמעלה למטה):
האר"י ז"ל[3] ועמק המלך[4] פירשו, שהכוונה במקומו של הקב"ה היא לאור אין סוף הסובב את המקום הפנוי[5].
הפרדס פירש[6] שמקומו של הקב"ה הוא כתר (היינו, אריך אנפין), ונקרא מקומו של עולם כי הוא שורש הנאצלים ומקיף להם.
המאורי אור פירש[7] שמקומו של עולם הוא ספירת הבינה. היינו, "מקומו" הוא אותיות מקום וא"ו: המקום עצמו הוא הוא ספירת הבינה, ובינה היא מקום מחצב ז"א (שהם שש הקצוות המגדירים את בחינת המקום ברוחניות).
הרמבם פירש[8], שהקב"ה נקרא "מקום" משום שהוא מקור ושורש העולם, וכן הסכים אדמו"ר הזקן[9].
ראה גם
לגבי גדר מקום העולם עצמו ראה בערך רוחות העולם.