הכנות לתקיעות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==לימוד [[דא"ח]] והלכה==
-כ״ק מו"ח [[אדמו"ר הריי"צ]] היה מצווה להתוקע, ללמוד בימי ראש־השנה בבוקר את המאמר ״להבין ענין תקיעת שופר״, אשר בסידור שעם דא״ח<ref>ס׳ המנהגים ושם: הטעם יש לומר בפשיטות, מפני שבדרוש הזה מבוארות כוונות התקיעות. ומובן מעצמו שזהו בנוסף על חיוב ידיעת הלכות תקיעת־שופר כמבואר בפוסקים</ref>.
+כ״ק מו"ח [[אדמו"ר הריי"צ]] היה מצווה להתוקע, ללמוד בימי ראש־השנה בבוקר את המאמר ״להבין ענין תקיעת שופר״, אשר בסידור שעם דא"ח<ref>[[ספר המנהגים]]. ושם: הטעם יש לומר בפשיטות, מפני שבדרוש הזה מבוארות כוונות התקיעות. ומובן מעצמו שזהו בנוסף על חיוב ידיעת הלכות תקיעת־שופר כמבואר בפוסקים.</ref>.
 ==״יכין עצמו לתקוע״==
@@ שורה 92: / שורה 92: @@
 ==פסוקי קר״ע שט״ן==
-אמירת הפסוקים שלפני התקיעות ושלאחר התקיעות [אצל מוהרש״ב] היו בניגון מיוחד. בפסוק ״קולי שמעה״ הי׳ אומר: ״כחסדך ה׳״, ומפסיק, ואחר־כך ממשיך ״כמשפטיך חייני״.. פעם אחת קרה שבפסוק ״ערוב עבדך״ וגו׳, אחרי המלים ״ערוב עבדך לטוב״ אמר: ״איי געוואלד — אל יעשקוני זדים״<ref>׳ליובאוויטש וחייליה' עמ׳ 28</ref>.
+אמירת הפסוקים שלפני התקיעות ושלאחר התקיעות [אצל מוהרש״ב] היו בניגון מיוחד. בפסוק ״קולי שמעה״ הי׳ אומר: ״כחסדך ה׳״, ומפסיק, ואחר־כך ממשיך ״כמשפטיך חייני״.. פעם אחת קרה שבפסוק ״ערוב עבדך״ וגו׳, אחרי המלים ״ערוב עבדך לטוב״ אמר: ״איי געוואלד — אל יעשקוני זדים״<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]] עמ׳ 28.</ref>.
-[בר״ה תרצ״ט] בעת התקיעות, אמר [מוהריי״צ] את המזמורים והפסוקים שלפני התקיעות (דבר פלא היה, אשר בפסוק ״מן המיצר״ במקום ענני (בע' ונ' קמוצות) אמר ענני (בע' ונ' צרויות)<ref>ממכתב הרה״ח ר״י פייגין הי״ד, ס׳ השיחות תרצ״ט, עמ׳ 291</ref>.
+בר״ה [[תרצ"ט]] בעת התקיעות, אמר [מוהריי״צ] את המזמורים והפסוקים שלפני התקיעות (דבר פלא היה, אשר בפסוק ״מן המיצר״ במקום ענני (בע' ונ' קמוצות) אמר ענני (בע' ונ' צרויות)<ref>ממכתב הרה״ח ר״י פייגין הי"ד, [[ספר השיחות]] [[תרצ"ט]], עמ׳ 291/</ref>.
-בפסוקים שקודם תקיעת־שופר, במלים ״ענני במרהב״ היה אדמו״ר מה"מ אומר ״במרחב״ בבי״ת דגושה ובחי״ת קמוצה (כפי שהוא במחזור ובסידור תורה־אור, ולא כבתהלים ובשאר סידורים שהבי״ת רפויה והחי״ת פתוחה).
+בפסוקים שקודם תקיעת־שופר, במלים ״ענני במרהב״ היה אדמו״ר מה"מ אומר 'בַּמרחָב'' בבי״ת דגושה ובחי״ת קמוצה (כפי שהוא במחזור ובסידור תורה־אור, ולא כבתהלים ובשאר סידורים שהבי״ת רפויה והחי״ת פתוחה).
-תיבת ״מרחב״ האמורה בפסוק זה, הנה לפי ספרי הדקדוק מנוקד [במרחב] בניקוד קמץ, ועל־פי הקבלה המקובלת הנה צריכים לומר במרחב בניקוד פתח<ref>ס׳ המאמרים תרצ״ז, עמ׳ 153</ref>.
+תיבת 'מרחב' האמורה בפסוק זה, הנה לפי ספרי הדקדוק מנוקד [במרחב] בניקוד קמץ, ועל־פי הקבלה המקובלת הנה צריכים לומר במרחב בניקוד פתח<ref>[[ספר המאמרים]] [[תרצ"ז]], עמ׳ 153.</ref>.
 בפסוק ״כי במצוותיך האמנתי״, היה אדמו״ר מה"מ אומר תיבת ״האמנתי״ במ״ם פתוחה (כפי שהוא במחזור ובסידור תורה-אור, ולא בקמץ כבתהלים ובשאר סידורים).
@@ שורה 112: / שורה 112: @@
 ==הקראת התקיעות==
-מקריא התקיעות — מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור<ref>ס׳ המנהגים</ref>.
+מקריא התקיעות — מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור<ref>[[ספר המנהגים]].</ref>.
 אמר הרבי: ענין ה״מקריא״ בתקיעת־שופר מפורש בשו״ע אדמו״ר<ref>תקפה, י: נוהגין.. מקריא סדר התקיעות לפני התוקע מלה במלה.. ומנהג יפה הוא</ref>, וכך גם נהגו בכל בתי־הכנסת של חסידי חב״ד. כשהייתי ב[[רוסטוב]] אצל [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]], ראיתי לראשונה תקיעות ללא ״מקריא״ [=היינו ללא מקריא בדיבור]<ref>[[המלך במסיבו]], א, עמ׳ רלה.</ref>.
@@ שורה 124: / שורה 124: @@
 כ״ק אדמו״ר הריי״צ סידר התקיעות בעצמו... והקריא על־ידי הוראה באצבע בסידור<ref>[[ס׳ השיחות]] [[תש"ה]], עמ׳ 3.</ref>.
-בראש־השנה דשנת תשי״ב: התקיעות תקע ר׳ מענדל טעננבוים, וכ״ק אדמו״ר שליט״א אחז את אצבעו על הסידור, וכאשר היה ״תקיעה״ אחז באצבעו על ה״שברים״, ״שברים״ על ה״תרועה״ כו׳ כמו מקריא<ref>[[יומן]] [[תשי"ב]]. [[כפר חב"ד]], גל׳ 491, עמ׳ 70.</ref>.
+בראש־השנה דשנת תשי״ב: התקיעות תקע ר׳ מענדל טעננבוים, וכ״ק אדמו״ר שליט״א אחז את אצבעו על הסידור, וכאשר היה ״תקיעה״ אחז באצבעו על ה״שברים״, ״שברים״ על ה״תרועה״ כו׳ כמו מקריא<ref>[[יומן]] [[תשי"ב]]. [[כפר חב"ד]], גל' 491, עמ׳ 70.</ref>.
 הרה״ח רבי [[אברהם חיים נאה]] ע״ה רצה להסביר, כי רק כשהאדמו״ר הוא התוקע מורין לו באצבע, אבל בשאר אדם מקריאין בדיבור. והשיבו כ״ק אדמו״ר מה"מ:
-בטח ידוע לו שבשנים הקודמות, הנה כמה וכמה שנים של אדמו״ר מוהרש״ב לא היה האדמו״ר התוקע כי אם המקריא, וכן בשנים האהרונות של כ״ק מו״ח אדמו״ר [מוהריי״צ], ולא היו מקריאים אלא באצבע, אבל לא בדיבור<ref>אגרות־קודש, ח"ה עמ׳ קט.</ref>.
+בטח ידוע לו שבשנים הקודמות, הנה כמה וכמה שנים של אדמו״ר מוהרש״ב לא היה האדמו״ר התוקע כי אם המקריא, וכן בשנים האהרונות של כ״ק מו״ח אדמו״ר [מוהריי״צ], ולא היו מקריאים אלא באצבע, אבל לא בדיבור<ref>[[אגרות קודש]], ח"ה עמ׳ קט.</ref>.
-אצל הרבי מה"מ היה הרה״ה ר׳ [[שמואל לוויטין]] ע״ה המקריא, ואחר פטירתו (בי״א [[אלול]] [[תשל"ד]]), תקע הרבי כמה שנים ללא מקריא. ביום השני של ר״ה שנת [[תשל"ט]] רמז הרבי להרה״ח ר׳ מענדל טננבוים ע״ה שיגש ויקריא, והקריא עד שנת [[תשנ"ב]].
+אצל הרבי מה"מ היה הרה״ח ר׳ [[שמואל לוויטין]] ע״ה המקריא, ואחר פטירתו (בי״א [[אלול]] [[תשל"ד]]), תקע הרבי כמה שנים ללא מקריא. ביום השני של ר״ה שנת [[תשל"ט]] רמז הרבי להרה״ח ר׳ מענדל טננבוים ע״ה שיגש ויקריא, והקריא עד שנת [[תשנ"ב]].
 בשנים שהרבי תקע ללא מקריא, נהג לעתים להורות לעצמו ביד שמאלו, והתזיק את השופר רק בימינו.
 ==הערות שוליים==