מיכאל ליפסקר

הרב מיכאל ליפסקר

הרב מיכאל ליפסקר (מכונה גם בשם ר' מייקל, תרס"ז - ה' אייר תשמ"ה) היה שליח שנשלח למרוקו בשליחות אדמו"ר הריי"צ אך נשלח בפועל על ידי הרבי. הוא מונה כשליח למרוקו בכ' שבט תש"י וכיהן כמורם הרוחני של אלפי יהודים במקנס בפרט ובמרוקו בכלל. בשנותיו המאוחרות שימש כמנהל מטבח בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.

מנהל ומשגיח בתומכי תמימים

נולד בפולטבה בשנת תרס"ז לאביו הרב חיים צבי ליפסקר (פולטבה) ולאמו מרת בת שבע. למד בישיבות תומכי תמימים בקרעמנצ'וג בה למד אצל הרב יחזקאל הימלשטיין ובישיבת תומכי תמימים באסטשקוב בה שמע שיעורים בגמרא מהרב אברהם אליהו פלוטקין ובישיבת תומכי תמימים בנעוועל בה קיבל מהרב יהודה עבער . בעודו בחור, כיהן כמנהל ומשגיח בסניפי תומכי תמימים פולוצק וקייב ואף גייס תרומות לישיבות תומכי תמימים

מסירות נפש במצור לנינגרד

נשא את רעייתו טייבל בת החסיד הרב אליהו פאר. ובתקופות הקשות ברוסיה היה מהדמויות הבולטות בין אנ"ש בלנינגרד, שפעלו בעסקנות הכלל, ובין שאר פעולותיו בימי המצור על לנינגרד- יחד עם גיסו הרב ברוך שיפרין הביא אלפים לקבורה בקבר ישראל.

בעת המצור על לנינגרד במלחמת העולם השניה, מתו התושבים ברחובות בהמוניהם, ולא היה מי שיקבור אותם. ההערכות הן, כי לא פחות ממיליון תושבי לנינגרד גוועו ברעב בתקופת המצור, וביניהם רבות ממשפחות אנ"ש בעיר. יהודים רבים הביאו באופן לא מתואם את קרוביהם הנפטרים אל חצר בית הכנסת הגדול, ומשם נלקחו לקבורת ישראל. מי שנחלצו להביאם לקבורת ישראל, היו שני הגיסים הרב מיכאל ליפסקר והרב ברוך שיפרין, שהחליטו כי למרות המחלות המידבקות שהשתוללו, והסכנה להידבק מהנפטרים, הם ידאגו להביא את האלפים הרבים לקבורת ישראל.

הם דאגו לאסוף את הגופות לבית הכנסת הגדול, ובימי שישי היו שוכרים משאית גדולה, אותה היו ממלאים בשבעים-שמונים גופות ל"ע, ומעבירים לבית העלמין לקבורה, שם היו חופרים בור ענק שהפך עד מהרה לקבר אחים נוסף ל"ע.

אחד היחידים שזכו לקבורה בקבר יחיד באותם ימים, היה הרב יהושע נימוטין מחשובי רבני חב"ד באותה תקופה. הוא ורעייתו נפטרו מרעב בשלהי חודש שבט תש"ב. ר' ברוך שיפרין, ר' מיכאל ליפסקר והרב זלמן שמעון דבורקין דאגו לקוברם זה לצד זה בקבר יחיד, אלא שבמהלך המלחמה הסימנים למיקום הקבר אבדו, וכיום אין יודעים את מקום קבורתם.

שימש כמשפיע ומשגיח בישיבת תומכי תמימים כותאיס.

בשנת תש"ו ברח מרוסיה תחת זהות פולנית בדויה כחלק מתכנית בריחה מאורגנת של אלפי חסידים שנקראה בשם יציאת רוסיה תש"ו. לאחר נדודים במחנות, התיישב בפריז, שם זכה לשהות לצד הרבי כאשר בא ללוות את אימו הרבנית חנה שניאורסון בדרכה לניו יורק.

שליחות במקנס

במכתב הרבי שליט"א בכ' בשבט תש"י, עשרה ימים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ בי' שבט, כתב הרבי לרב ליפסקר שלפני ההסתלקות דיבר הרבי הריי"צ עימו על הצורך לפעול לחיזוק היהדות והחינוך היהודי במרוקו, וביקש לשלוח לשם את הרב ליפסקר. הרב ליפסקר קיבל את האגרת בסוף חודש שבט ואף שהופתע מההוראה לנסוע למדינה זרה לו לחלוטין, הסכים, ולאחר הודעתו לרבי על כך עמד איתו הרבי בקשר מכתבים בקשר להכנות לנסיעה.

הרב ליפסקר הגיע למקנס במרוקו בחודש אייר תש"י והחל בהקמת ישיבה ובמשך השנים פיתח מוסדות מפוארים לצד פעילות ענפה. במוסדות אותם הצמיח וניהל הרב ליפסקר למדו תורה תלמידים ותלמידות רבים תוך טעימה מתורת החסידות. לצד זאת הרב ליפסקר פיתח פעילות ענפה במסגרות מגוונות.

הרבי אף שיגר אליו מכתבים ומברקים רבים, ובהם הוראות כלליות ופרטיות הנוגעות אליו, לרבני העיר, למנהלי המוסדות, לתלמידים ולחברי הקהילה.

את הישיבה הקים בסיוע הרב רפאל ברוך טולידנו ובה למדו בחורים מקומיים ששקדו בלימודם בתורת הנגלה ובתורת חסידות-חב"ד, השתתפו בהתוועדויות ואף נטלו חלק בפעילות הפצת המעיינות, מנהל וראש הישיבה היה הרב מיכאל ליפסקר.

ההצלחה של הישיבה הביאה לגידול מהיר במספר התלמידים, עד שהבניין הראשון כבר היה צר מלהכיל את מספר התלמידים הגדול, ומאידך - התקציב של השלוחים לא היה גדול כדי לרכוש מבנים נוספים. לכן שכר הרב ליפסקר בניין גדול מאוד ששימש כאוצר לתבואה, ותוך זמן קצר דאג להתאימו לצרכי הישיבה, כולל ריצוף, חלונות ועוד עבודה רבה שבסופה נכנסו התלמידים לבניין בו היו כיתות הלימוד, בית הכנסת וגם חדרי השינה. רק הכיתות של הישיבה הקטנה נותרו במבנה הישן. בנוסף לכך בבניין החדש נבנה מקווה עבור תלמידי הישיבה, כדי שיתאפשר להם לטבול בתנאים אופטימליים.

מבנה הישיבה החדש היה מרכז ללימודי הישיבה, וגם מרכז לכל החגיגות והכינוסים של חב"ד במקנס. בבניין זה גם נאפו המצות לפסח, כפי שיסופר להלן בפרק נ"א, ובו גם התקיימו חתונות בנו ובתו של הרב ליפסקר.

הרב מיכאל ליפסקר הקים במקנס מוסדות לתפארת:

ישיבת אהלי יוסף יצחק

בית רבקה מיסודי ועד סמינר.

בית הספר לסופרות בו ייצרו וכתבו תפילין ומזוזות.

תפארת בחורים

הרב מיכאל ליפסקר פעל במקנס משנת תש"י ועד תשכ"ט וזכה להצלחה רבה בקירוב יהודים לשמירת תורה ומצוות ולדרכי החסידות, והצליח להשפיע על עשרות מהם להפוך לחסידי חב"ד נלהבים.

לאחר שחזר להתגורר בקראון הייטס, על אף תפקידו במשך השנים, חפץ להתפרנס מיגיע כפיו ועבד לפרנסתו כמנהל מטבח בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.

נפטר בגיל 78 בה' אייר תשמ"ה ונטמן בבית החיים ע"ש מונטיפיורי שבקווינס, בסמיכות לאוהל של אדמו"ר הריי"צ. את מקומו במטבח הישיבה מילא ר' יוסף יצחק וילימובסקי.

משפחתו

• חתנו, הרב עזריאל חייקין, שליח וראש ישיבת חב"ד באגאדיר, רבה הראשי של אוקראינה לשעבר.
• גיסו, הרב ברוך שיפרין.
• אחיו, הרב יעקב ליפסקר.
• אחיו, הרב אריה זאב ליפסקר.
• אחיו, הרב אליהו עקיבא ליפסקר

לקריאה נוספת

• שניאור זלמן ברגר, חב"ד במרוקו, תיעוד פעולות חב"ד במרוקו, חשוון ה'תשע"ז. פרקים כב, כד, נד.

קישורים חיצוניים

• הרב משה מרינובסקי, "בבתיהם של 90% מיהודי מרוקו תלויה תמונת הרבי" - באתר שטורעם (קישור שבור).
• תכתב זאת לדור אחרון - תולדות חייו בתשורה מנישואי נכדו, כ"ז סיוון תשע"ד
• כך יצא השליח הראשון שבועון בית משיח כ"ד חשון תשע"ז