מלחמת ששת הימים – הבדלי גרסאות

שבוע ימים לאחר מכן, בבוקרו של יום שני כ"ו באייר תשכ"ז, פרצה המלחמה שהיוותה את התממשות אחת מנבואותיו הידועות "נצחון גדול ובניסים ונפלאות".  

פחד, מתח וחרדה עמוקה אפפו את אזרחי ישראל. כל צבאות ערב חברו יחדיו בכוונה מוצהרת, שהושמעה שוב ושוב - לכבוש את ארץ ישראל ולהשליך את יושביה אל הים! החרדה הגדולה לא הייתה רק מנת חלקו של העם היושב בציון. כל עם ישראל, בכל תפוצות הגולה, עצר את נשימתו. גם מעצמה כארצות הברית הורתה לאזרחיה לעזוב את אזור המזרח התיכון כדי להציל את נפשם. כולם, כולם היו משוכנעים שהגרוע מכול עומד להתרחש...  

נשיא מצרים התגרה בישראל שוב ושוב. הוא כרת ברית וחתם הסכמים עם מדינות ערביות נוספות, למלחמה כוללת של כל האומה המוסלמית כנגד ישראל הקטנה. שונאי ישראל הטילו מצור כמעט הרמטי והפילו על כל תושבי ישראל אימה ופחד. רק מי שהיה כאן באותם ימים מסוגל לתאר אותן...  

רבים מתושבי ישראל שהיתה בידם האפשרות, נמלטו לארצות חוץ, בתקווה להציל את נפשם. על הבריחה ההמונית ניתן ללמוד מכותרת שנכתבה באחד העיתונים "האחרון שעוזב, שלא ישכח לכבות את האור בשדה התעופה" - דבר המעיד על הבהלה העצומה שאחזה ביהודי ארץ ישראל.  

בשעה קשה זו, נשמע קולו הצלול והזך של מנהיג הדור ונשיאו - לא לעזוב! הרבי הבטיח לכולם כי נסים ונפלאות יתרחשו לעם ישראל, וכי אין לפחד או לחשוש. דבריו של הרבי היו נראים תלושים מן המציאות לנוכח המצב המדיני, אך הרבי חזר על עמדתו בנחישות שוב ושוב.  

ברוב המקרים, דבריו אלו של הרבי נאמרו באופן פרטי, לאנשים ששאלוהו מה לעשות. כך אמר גם למשפחה בברוקלין שביקשה ברכה בעבור קרוביהם בארץ הקודש השיב: "אין דעתי נוחה כלל וכלל מהבהלות והגזמות וה' ישמרכם בתוככי כל אחינו בית ישראל שליט"א בכל מקום שהם ובפרט במקום אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד".  

להורים ששאלו אם בנם השוהה בארץ ימהר לשוב לביתו בארצות הברית, ענה הרבי: "פשוט שאין לפחד ולא יפחידוהו וגם לא את עצמם ויקוים ונתתי שלום בארץ וגו'".  

אולם המצב האיום והתחזיות הקודרות בכלי התקשורת ב[[ארץ ישראל]] ובחו"ל לא נתנו להירגע. גם ב[[כפר חב"ד]] האווירה הייתה מתוחה. באופן לא צפוי נתקבל בכפר חב"ד מברק מיוחד מהרבי, וכה היו דברי קודשו: "[[ועד כפר חב"ד]] והרב בראשם שליט"א זכו ונמצאים בתוככי רבבות אלפי ישראל בארץ הקודש אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד ובוודאי ובוודאי לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' ישמור אותם וכל בני ישראל שליט"א מעתה ועד עולם. המצפה לבשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה, הנראה והנגלה בקרוב".  

הפעם הראשונה שהרבי דיבר על כך בפומביות, בקול גדול ונחוש באוזני רבבות אנשים, היה ביום ל"ג בעומר, שבוע לפני פרוץ הקרבות. באותו יום - ל"ג בעומר תשכ"ז - נערכה בשדרות "איסטערן פארקוויי" [[תהלוכת ל"ג בעומר]] המסורתית לכבוד יום הילולא של רשב"י. עשרות אלפי ילדים שצעדו במפגן של קידוש שם שמים, עצרו בשדרה מול 770 והמתינו למוצא פיו של הרבי.  

כמו בכל תהלוכה, גם הפעם נשא הרבי נאום בפני אלפי הילדים והוריהם שנכחו במקום. בקול צלול ותקיף, פתח הרבי בלימוד לקח והוראה לכל ילד מישראל, בכל הדורות, מחיי התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי. בתוך דבריו השמיע הבטחה ברורה כי לא ינום ולא ישן שומר ישראל, והמצב הקשה שבו נתון עמו ישראל, סופו שיסתיים בניצחון גדול, בנסים ובנפלאות.  

הרבי אף הוסיף ואמר לילדי ישראל כי יש להם הכוח לסייע לעם ישראל במצב הקשה: מוטלת עליכם זכות מיוחדת, לעזור להם על ידי שתלמדו פסוק נוסף ב[[תורה]], ועל ידי שתקיימו עוד [[מצווה]] ועוד מצווה. לא להזניח שום הזדמנות בזה, וגם תעסקו במצות 'ואהבת לרעך כמוך'. להשפיע על ידידיכם וקרוביכם והמשפחה, שגם הם יסייעו ככל האפשר להפיץ תורה ומצוות. הרי כפי שאמר רבי שמעון בר יוחאי: זה מציל כל יהודי בכל מקום בו נמצא, מן הקשיים בהם נמצא. וזה מביא לו ברכת הקב"ה במידה גדולה. וישועה והצלחה, ויקוים אז מה שקראנו בפרשת אתמול: 'וישבתם לבטח בארצכם'. שיהודי ארץ הקודש ישבו בביטחון: 'ונתתי שלום בארץ', שהקב"ה יהיה לאלקים שלנו, ולכל בני ישראל בכל מקום בו נמצאים".  

מסתבר כי הזכות נפלה לידיו של החסיד הרב [[יוסף וינברג]]. באחד הערבים נזדמן עם רעייתו לחתונה שהתקיימה באחד מבתי המלון היוקרתיים בניו-יורק. באמצע החתונה, כשהתזמורת ניגנה בעוז והמלצרים החלו מגישים את האוכל אל השולחנות, קם הרב ויינברג ממקומו ואמר לאשתו:  

 

"אני לא יכול לשבת פה, כאשר המצב בארץ ישראל כה מתוח. צריך לברר האם שלחו את דברי הרבי לארץ ישראל".  

 

הרב ויינברג נסע ל-[[‏770]], וכשהגיע לשם שאל את הנוכחים:

 

"נו? ה[[שיחה]] של הרבי נשלחה לארץ הקודש?"

 

"כן", הייתה התשובה. "הרב ה' שלח".  

 

 

"בדואר". אמרו לו, "הוא שלח בדואר".  

בכל זאת, היו מעט מתנדבים אמריקנים שנסעו כדי לעזור במלחמה ולנסות להציל את הארץ. ביניהם היה גם הרב חיים סולובייצ'יק (בנו של הגאון רבי יוסף בער), והרב ויינברג ביקשו שייקח את הקלטת לארץ ישראל.  

 

"מה זה"? שאל הרב סולובייצ'יק.

 

"זו בשורה טובה לתושבי ארץ ישראל!" נענה הרב ויינברג. "אתה מוביל את הבשורה הטובה של הניצחון לארץ ישראל".  

הקלטת אכן הגיעה לידי חסידי חב"ד ב[[ירושלים]]. החסידים התאספו אז להתכנסות מיוחדת שהתקיימה בבית הכנסת חב"ד שבשיכון חב"ד בירושלים כדי להאזין לסרט ההקלטה. מאות הנוכחים שמעו היטב את הקול הקדוש של הרבי, קול גדול, ברור ומבטיח: "הקדוש ברוך הוא כבר מגן על ארץ הקודש ועל אחינו ואחיותינו הנמצאים בתוכה. וישועה במידה מוגדלת קרובה מאוד לבוא".  

את ההתרגשות הגדולה שאחזה בציבור כולו לא ניתן לתאר. הגאון הרב חיים שמואלביץ, ראש ישיבת 'מיר' המפורסמת, ששמע אף הוא את דברי קודשו של הרבי אמר כי הם "החיו אותו".  

שכשהקב”ה מנהיג מלחמה מתבטל האויב לגמרי ואז ‘לא נפקד ממנו איש’ שכולם נשארים בשלמות, והסגולה לזה היא המצוה שהוקשה לכל התורה כולה מצוות תפילין שעליה מובא בגמרא: א) “כל המניח תפילין מאריך ימיו” ב) “וראו כל עמי הארץ כי שם ד’ נקרא עליך ויראו ממך וכו’” אלו התפילין שבראש.  

בד בבד החל הרבי בפעילות נמרצת למען יישוב השטחים ששוחררו במלחמה זו ונגד הכוונה למסרם לגויים. על הדו-שיח שניהל הרבי בנושאים אלה עם אותו עיתונאי מסופר בשיחות-קודש שם:

הרבי שליט"א מלך המשיח המשיך ואמר: לא הייתי במצרים ולא דברתי עם נאצר, אבל אני בטוח שאצל נאצר היה מונח בפשטות ("איז געווען אפגעלייגט) שסיני הוא של ישראל, ולא חלם שיקבל זאת בחזרה, וכן אותו דבר בכל העולם כולו, אלא שישראל גופא נתנה מקום לסברא כזאת. וזו שגיאה גדולה אשר אי-אפשר לתקנה, ואם מפני שמפחדים מרוסיה - אז אמריקה צריכה לפחד מרוסיה ולא ישראל.

[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=1508 קטעי עיתונות מערב המלחמה בו מבשרים עיתוני ישראל כי הרבי מליובאוויטש מבטיח ניצחון גדול לישראל ויש להשאר בארץ הקודש]