שמיטה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
== מקורות == | == מקורות == | ||
[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7564 רמב" | [http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7564 רמב"ם פ"ט מהלכות שמיטה ויובל] | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | ||
גרסה מ־04:47, 14 במרץ 2010
שמיטה היא כל שנה שביעית. בשנה זו נוהגי דיני הלכתיים רבים, מכח מצוות התורה להשבית את הקרקע בשנה השביעית.
שמיטת כספים
אחד מדיני השמיטה, היא מצוות התורה להשמיט כספים. על אף aאין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע. שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, תקנו חכמים שגם בזמן הזה תהא נוהגת מצווה זו כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל.
לווה שלווה מחבירו עד סוף שנת השביעית, ועברה עליו סיום שנת השביעית, מחויב המלווה להשמיט את החוב ולא לגבות את חובו.
מכיון שכאמור אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, לכן הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה. מסיבה זו עורר הרבי בשנת תשמ"ז לערוך פרוזבול אף בסיום שנת השביעית.
אך גם בשנת תשמ"ו עורר הרבי לפרסם בכל מקום אודות שנת השמיטה, ולערוך פרוזבול לפני ראש השנה של שביעית, והציע שיהיה זה מיד אחרי התרת נדרים.
פרוזבול
מצוה לפרסם דעת רבינו הזקן בשולחנו (הלכות הלוואה, לח) וזלה"ק: "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית לפני ראש־השנה של שביעית... מיד שקרא שמיטה לה' לא יגוש"[1]. אף על פי ש"עכשיו לא נהגו בפרוזבול במדינות אלו"[2], אך ממה שכתב שם[3] "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית" אפשר ללמוד שלא רק "כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול"[4], אלא יש לנהוג כן לכתחילה[5]. וכדי שלא ישכח לעשות את הפרוזבול, הטוב ביותר שיערבנו מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי שלושה אנשים כשרים המהווים בית־דין, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה"[6].
אפשר להנהיג שהרב יצרף אליו שני אנשים כשרים ויכתוב את נוסח הפרוזבול, ואז יוכלו להצטרף לפרוזבול על־ידי חתימה ועל־ידי שליח לחתימה וכו'[7].
מחמת חביבותם של דברי סופרים (בנדו"ד — תקנת הפרוזבול), ומחמת החביבות שבהליכה בדרכי אדמו"ר הזקן ופסקיו (בעשיית הפרוזבול בכלל, ובערב שביעית בפרט), כדאי להשתדל להלוות כסף לרעהו, כדי שיוכל לקיים את ענין הפרוזבול בסוף שביעית[8].
מקורות
הערות שוליים
- ↑ הערת כק אדמו"ר מה"מ הנדפסת בס' המנהגים, עמ' 86
- ↑ שו"ע אדמו"ר הלכות הלוואה, לה
- ↑ בסעיף לו
- ↑ כמש"ש בסעיף לה
- ↑ לקוטי־שיחות, כד, עמ' 316
- ↑ לקוטי־שיחות, ז, עמ' 356. וכך נהג הרבי מה"מ בערבי ראשי־שנים של שמיטה, והיה אומר את נוסח הפרוזבול אחר התרת־נדרים (פרט לערב ר"ה תשי"ב שאמר את נוסח הפרוזבול — מתוך שו"ע אדמו"ר הזקן — לפני התרת־נדרים).
- ↑ לקוטי־שיחות, כד, עמ' 316
- ↑ לקוטי־שיחות, שם