משה חיים לוצאטו

קבר הרמח"ל

רבי משה חיים לוצאטו (מכונה הרמח"ל; ה'תס"ז - כ"ו באייר ה'תק"ו) היה רב, סופר, משורר ומקובל איטלקי.

תולדות חיים

צעירותו

נולד בפדובה שבאיטליה בשנת ה'תס"ז, לאביו רבי יעקב לוצאטו שהיה סוחר ותלמיד חכם ולאימו דיאמנטה. חינוכו כלל לימודי קודש לצד לימודים כלליים כמדעים ושפות באוניברסיטת פדובה. מגיל צעיר היה רבו רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד, ולימד אותו בעיקר תלמוד ופוסקים.

בשנת ה'תפ"ב (1722), כאשר הגיע הרמח"ל לגיל חמש-עשרה, עזב רבו רבי ישעיהו באסאן את פדובה. עם עזיבתו של רבו עבר רמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד קבלה בצוותא. רמח"ל התפרסם בכשרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס ואת כל כתבי האר"י וספר הזוהר.

שנת ה'תפ"ו (1726) הוסמך רמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בין התקנות היה לימוד רציף ובלתי פוסק בתורנות כל שעות היום בספר הזוהר בבית המדרש. בחבורתו של רמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי יקותיאל גורדון מווילנא (ששהה אז בפדובה במסגרת לימודי רפואה), רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.

בראש חודש סיון ה'תפ"ז (1727) חווה רמח"ל התגלות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים. רמח"ל תיאר התגלות זו: "נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא" (תרגום: לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש ירדתי)... "ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי"".

את הגילוי הראשון רדפו גילויים נוספים. אך את עובדת הגילויים הסתיר במשך כחצי שנה. וכשהיה מתגלה אליו המגיד היה מוריד את ראשו על השולחן ונראה כאילו הוא נח. ואחרי זמן מה רמח"ל שיתף בסוד את תלמידיו, ואחד הבולטים שבהם, הרב יקותיאל גורדון, גילה ברבים את קיום המגיד, והדבר עורר התלהבות ועורר הערצה כבירה לרמח"ל.

הפולמוס

הרב יקותיאל גורדון שיתף בחדשות אודות גילויי הרמח"ל את רבי יהושע העשיל, רבה של וילנא, ואת מרדכי יפה, תלמיד חכם עשיר שישב בווינה. גורדון תיאר באגרותיו אליהם את חסידותו וקדושתו של רמח"ל, וצירף למכתביו קטעים מתוך ה"זוהר תניינא" (זוהר שני) שגילה ה"מגיד" לרמח"ל.

מכתבו של הרב גורדון לוינה דלף והתפרסם, ועורר את חמתו של רבי משה חגיז, רב ירושלמי שפעל באירופה נגד שרידי השבתאות. הרב חגיז ראה את רמח"ל כנביא שקר וכממשיכה של השבתאות, ופנה באיגרות אזהרה לרבני ונציה הסמוכה לפדובה. רבני ונציה פנו לרבו של רמח"ל, הרב ישעיהו באסאן, ששהה ברג'יו, לקבלת חוות דעתו. הפולמוס הגדול שפרץ הקיף את מרבית רבני איטליה, ובסופו, בחודש אב ה'ת"ץ (1730) אולץ רמח"ל להפקיד את ארגז כתביו ולא לפותחו מבלי רשות רבו. כמו כן אולץ רמח"ל להצהיר בשבועה בפני רבני ונציה כי לא יעסוק בייחודים, בהשבעת מגידים, ובכתיבת ספרים בלשון הזוהר. רמח"ל עצמו התייחס לשבועה זו כאל שבועה שהוצאה בכפייה שהיא חסרת תוקף הלכתי.

במהלך ארבע השנים הבאות שרר שקט בין הצדדים. רמח"ל עסק בלימוד עם תלמידיו ובחיבור ספרים בעברית שאינם בשפה קבלית. בשנים אלו פיתח את משנתו העיונית וספריו אינם בלשון קבלית אלא בלשון פילוסופית.

בכ"א בשבט תצ"א נישא רמח"ל במנטובה עם צפורה פינצי, בתו של רב העיר רבי דוד פינצי. הוא שב להתגורר בפדובה, ובסוף ה'תצ"ד (1734) פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס באמסטרדם את ספרו "חוקר ומקובל", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר התיר הרב באסאן לרמח"ל להדפיסו, ורמח"ל עמד לצאת לאמסטרדם דרך ורונה ולוזאן. השמועה הגיעה במהירות לוונציה, ורבני העיר חוללו שערורייה סביב הטענות כי פרסום הספר מהווה הפרה של השבועה, כי רמח"ל פתח את ארגז כתביו והעתיק ממנו את ספריו, כי רמח"ל ממשיך בכתיבת חיבורים אסורים, ולבסוף אף הועלתה הטענה כי הוא עוסק בכשפים ובהשבעת כוחות הטומאה. מערכה זו עוררה הד ברחבי אירופה, ועוררה שנית את רבי משה חגיז נגד רמח"ל. רמח"ל הכחיש את כל ההאשמות נגדו, אך בעוברו בפרנקפורט בדרכו לאמסטרדם הובא רמח"ל בפני רב העיר, רבי יעקב פופרש כ"ץ, שאילץ את רמח"ל להודות בפני בית-דין כי הפר את שבועתו, ולהשבע עליה שנית. לאחר שעזב רמח"ל את פרנקפורט נשלחה - בהסכמתו - תיבת כתביו מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ, שדן את הכתבים לקבורה ואת מיעוטם לשריפה. עותקים בודדים של חלק מספרי רמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד להדפסתם שנים רבות לאחר מכן.

אחרית ימיו

בשנת ה'תק"ג (1743) עזב רמח"ל את אמסטרדם עם אשתו ובנו וכמה מתלמידיו בדרכו לארץ ישראל. הוא השתקע בעכו וידוע כי התגורר בסמוך לנמל. בעכו קיבל את רשות מלך הגליל, להקים בית כנסת, וכתב ספר תורה על גבי עור צבי, ובדיו שהתקין מתמיסת קליפות רימונים. על אף שעקב דהיית הדיו הפך ספר תורה זה פסול וחייב בגניזה מבחינה הלכתית, מוצג הספר כיום בבית הכנסת.

רמח"ל נפטר במגפה עם אשתו ובנו בכ"ו באייר ה'תק"ו. המסורת טוענת כי הוא נקבר בטבריה ליד קברו של התנא רבי עקיבא, אולם יש הטוענים כי רמח"ל נקבר בבית הקברות העתיק בכפר יסיף, מקום הקבורה המקובל עבור יהודי עכו, שלא נהגו לקבור את מתיהם בעיר עצמה.

יחס החסידות כלפיו

תנועת החסידות לא קיבלה רבות משיטתו במפורש, אך ישנן השקפות שמקורן בספריו. עם זאת, למרות שהמגיד הגדירו כספר "בהיר וטהור", היו אדמו"רים שהתנגדו לו ובפרט רבי יחיאל יצחק יהודה סאפרין מקאמרנא, שאף אסר את הלימוד בכתביו.

הספר קלח פתחי חכמה של הרמח"ל נדפס בהסכמתו של אחד מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש, הלא הוא רב ייבי. כמו כן המוציא לאור של הספר כותב ששמע מפי רב ייבי מאוסטרהא, בשם רבו המגיד ממעזריטש, שבני דורו של הרמח"ל לא השיגו כלל את חכמתו העצומה. כמו כן בסוף ספר ישמח משה מביא דברים נעלים בענין קדושת הספר, בשם המגיד ממעזריטש ורבי פנחס מקוריץ.

לעומת זאת, מסופר שארע שהמגיד ממזריטש לפני שאמר חסידות קרא כשורה מספרי הרמח"ל, ואמר לתלמידיו: "ראו את יתרון האור מן החושך". אדמו"ר הצמח צדק ציטטו ב' פעמים, ואדמו"ר המהר"ש ציטט אותו פעם אחת. אדמו"ר הצמח צדק גם היה בקיא בספר מסילת ישרים בעל פה

הרב עדין אבן ישראל מספר כי הרבי אמר לו כי במחלוקת הרמח"ל תמכו רבותינו נשיאנו בחכמי ונציה נגד הרמח"ל^{[דרוש מקור]}. עם זאת, כתב הרבי למהדיר ספרים שחקר את משנתו הדקדוקית והמוסרית של הרמח"ל לפרסם גם את דבר היותו מקובל.

באגרת שכתב הרבי ליהודי שהחל לגדל את זקנו, ציין הרבי למסילת ישרים. כמו כן, לבחור שאמר לרבי כי הוא אינו מתחבר ללמוד חסידות, המליץ הרבי ללמוד בספרי הקבלה של רמח"ל.

תפילתו

בספרו תקט"ו תפילות מביא תפילה נפלאה לעורר החיבור של קודשא ברוך הוא ושכינתיה כי "בְּכֹחַ חִידּוּשׁ הַחִיבּוּר בֵּין הַשְּׁכִינָה להקב"ה, יַעֲבוֹר הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם. וְזֹאת על ידי דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מקיווים, וַיִּמָּחוּ עֲווֹנוֹתֵיהֶם".

• וזו נוסחתה;

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁכִינָתְךָ, שֶׁהֲרֵי כָּל תִּקּוּנֶיהָ מְסוּרִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ נֶאֱמַר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", וְזֶה יָרֵחַ שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת, שֶׁבָּהּ "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי", לְהַעֲבִיר כָּל פְּגָמִים הָרִאשׁוֹנִים. וְכֵן יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם. הֲרֵי עַתָּה תָּשׁוּב תְּחַדֵּשׁ אוֹתָם, וזֶה בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁתִּכְרֹת לָהֶם, בְּקֶשֶׁר שֶׁהֵם נִקְשָׁרִים בְּךָ בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים, אֶחָד מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְאֶחָד מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. מִיָּד תַּעֲבִיר שֶקֶר מִן הָעוֹלָם, בַּעֲבוּר קֶשֶ"ר זֶה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה "אִמָלְאָה הָחֳרָבָה". מִיָּד "יִתְפָּרְדוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן", "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח", קִוּוּיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יַעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְהִתְקַשֵּׁר בְּךָ בְּקֶשֶׁר אֶחָד. וְאִם עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בִּמְחִצַּת בַּרְזֶל שֶׁהָיְתָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֲרֵי כֹּחַ הַקִּוּוּי "מְדַבֵּק" אוֹתָם בְּךָ, כַּאֲשֶׁר "יִדְבַּק" הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ. וְזֶה כֹּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", מִצַּד יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּךָ, "גּוֹי שׁוֹמֵר אֱמוּנִים", וְכָךְ אַתָּה תְּגַלֶּה לָהֶם אֱמוּנָה שֶׁלְּךָ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

ספריו

הרמח"ל כתב ספרים רבים ולא כולם הגיעו לידינו, כמו כן כתב גם ספרי חול ומחזות.

ספרי קודש

• אדיר במרום - פירוש עמוק לאידרא רבא, נמצא רק הפירוש לשני הדפים הראשונים של האדרא, כ-400 עמוד.
• מסילת ישרים - ספרו המפורסם ביותר של הרמח"ל. ספר מוסר המבוסס על מאמר במסכת עבודה זרה בדף כ.
• דרך השם - ספר המדבר על השקפה ויחס האדם לעולם על ידי קיום מצוות.
• דרך תבונות - ספר הדרכה מובנה בלימוד התלמוד.
• דעת תבונות - ספר דיונים בקבלה, בפרט בסודות ההשגחה והגאולה, ערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל. הספר ערוך בלשון שאינה קבלית.
• דעת תבונות ח"ב - ספר דיונים בקבלה, בתכונתו של האדם, ובתכליתו של האדם בעולמו, ערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל.
• ספר הכללים - ספר דעת תבונות ערוך כמהלך דברים (ולא כדו-שיח) בלשון קבלית.
• קל"ח פתחי חכמה - ספר יסודות בקבלה ערוך במאה שלושים ושמונה פרקים (בגימטריה קלח) ומכאן שמו. כל פרק פותח ב"התגלות" וממשיך בפירוש והסבר שלה.
• דרך עץ החיים - הקדמה לחשיבות לימוד חכמת האמת. יש אומרים שנכתב כהקדמה לספר קל"ח פתחי חכמה. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
• קנאת ה' צבאות - ספר הסברים בקבלה המסביר את הטעויות בשיטתו של שבתי צבי.
• דרך חכמה - תכלית לימוד תורה.
• משכני עליון - תאור של בית המקדש השלישי על פי הקבלה.
• מאמר הגאולה
• זוהר תנינא - "תנינא" = שני. ברובו אבד, מאמרים שכתב בלשון ספר הזוהר.
• עשרה אורות
• פנות המרכבה
• האילן הקדוש - תמצית קבלת האר"י בלשון המשנה, ובדיוק רב. על אף קוצר הלשון, ניסוחי הספר מישבים סתירות בתורת האר"י.
• מאמר הוויכוח - ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת.
• חוקר ומקובל - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
• מלחמת משה - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
• פתחי חכמה ודעת - כללים בקבלה. ערוך בלשון קצרה ודייקנית.
• בנין עולם
• סוד ה' ליראיו
• תקטו תפילות - תפילות שנמצאו בבית מדרשו, חלקם נראים כתרגום מארמית. על חלקם רמוז שמו של תלמידו יקותיאל גורדון.
• תיקונים חדשים - מקביל לתיקוני הזוהר (שנכתבו על הפסוק הראשון של התורה) על הפסוק האחרון של התורה. מכיל כ-70 תיקונים (פרקים).
• קיצור כוונות - מכיל סכום תמציתי של כוונת האר"י לתפילה ושיטה חדשה בכוונת התפילה.
• ספר עיקרי הדינים - לא נמצא. כנראה כללי פסיקה. ייתכן שנכתב עם רבי יעקב חזק.
• מאמר העיקרים - הינו מעין תמצית מספר "דרך השם", מאמר העיקרים כולל בתוכו את י"ג עיקרי האמונה.
• אגרות רמח"ל - קובץ חלופת האגרות בזמן הפולמוס סביב הרמח"ל. האגרות כוללים בתוכם ביאור של סוגיות סבוכות בתורת האריז"ל.
• ירים משה - מקבץ מהאגרות שכתב הרמח"ל.
• ספר השירים - ליקוט השירים והפיוטים מוגה מכת"י בצירוף מבואות והערות על ידי שמעון גינצבורג, השלים והוסיף מבוא בנימין קלאר, על כריכת הספר ציור דגלה של משפחת לוצאטו, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, ה'תש"ה.

ספרי חול

• לשון לימודים - ספרו הראשון - עוסק בעקרונות הכתיבה וההרצאה, בחלקו השני דן ביחס ללשון ומבליט את ייחודיותה של הלשון העברית.
• ספר המליצה - ספר זה נכתב כגרסה עברית ל"הרטוריקה" של אריסטו. בספר זה דן הרמח"ל על הרטוריקה ועל אמצעי השכנוע.
• ספר הדקדוק - ספר ביאורים והערות בדקדוק עברי נערך על ידי תלמידו.

קישורים חיצוניים

• מטרת הבריאה ותכלית האדם סקירה על שיטתו של הרמח"ל מול שיטתו של אדמו"ר הזקן בספר התניא, בתוך גליון מעיינותיך 48, אלול תשע"ו

חיבורים וספרים הנושאים שם זה

• ספר ממשה ועד משה - תולדות חייהם של הגאונים והצדיקים, הרב טייטלבוים, משה בן חיים צבי, 1915-2006, הרב הלברשטאם, משה בן יעקב, 1932-2006, הרב פריינד, משה אריה בן ישראל, 1904-1996, הרב שפירא, חזקיהו משה שמואל בן אריה, 1917-2006, הרב כ"ץ, משה זאב בן ירמיה, 1910-2006, הרב דושינסקיא, ישראל משה בן יוסף צבי, 1921-2003, נתחבר על ידי, אברהם אליעזר סופר, ירושלים, יריד הספרים, תשס"ז 2007.
• ספר ממשה עד משה - בין משנת הרמב"ם למשנת הרמב"ן, חיברו, לירן לוי.
• ספר ממשה עד משה - ספר היחס משפחת שיק מבעל מהר"ם שיק עד אבי זקנו של תוספות יו"ט חברו הרב ר' שלמה צבי שיק.

חכמים נוספים בשם משה שנשתבחו בתואר זה

בספר "הגות עברית באמריקה" (כרך א, ה'תשל"ב-1972) כותב על האימרה 'ממשה ועד משה לא קם כמשה' ששורה נכבדה של אישים בשם משה במשך הדורות לגביהם השתמשו במליצה זו. חלק מהם שזכו למליצה זו של "ממשה ועד משה לא קם כמשה" הם;

• רבי משה איסרלש הנקרא הרמ"א ובעל המפה על שולחן ערוך. הרב יאיר בכרך בשו"ת חוות יאיר כותב עליו שחס ושלום שטעה, וזו לשונו; ואם כן.. הרמ"א טעה.. והוא דבר תמוה כי ממשה ועד משה לא קם כמשה... (שו"ת חוות יאיר, סימן מג).
• רבי משה קזיס. רב איטלקי. בן המאה השש עשרה, מגדולי איטליה. חי במנטובה איטליה, וכתב חיבורים על כמה מסכתות התלמוד, בשנת תשכ"ג פרסם הרב אברהם סופר את ביאורו של רבי משה קזיס למסכת מדות. רבי מלכיאל אשכנזי כותב בהקדמתו לספרו "חנוכת הבית" על צורת בית המקדש (נדפס על ידי הרב אברהם סופר יחד עם ביאור מסכת מדות הנ"ל) על הרב משה קזיס "שממשה עד משה לא קם כמשה…" (מהדורת סופר הנ"ל עמ' 80-79).
• רבי משה מקיטוב תלמיד הבעש"ט. כתב הרב חיים מהורודנקה לאחיו הרב משה מקיטוב: ממשה עד משה לא קם כמשה ("מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו", הוצאת רב דוד פרנקיל, לבוב תרפ"ג, עמ' ו').
• רבי ישראל משה חזן, חבר בית הדין בירושלים ורב במקומות רומא, האי קורפו, איטליה, ואלכסנדריה מצרים. כותב עליו רבי אליהו חזן בספרו "זיכרון ירושלים": "הרב הגדול מוהר"ר משה ישראל חזן זצוק"ל אשכול המעלות והמדות, פאר השלימות (מעון) מעיין החכמות. ובצדק נוכל לומר כי מימות משה רבינו המימוני ז"ל לא קם עוד בישראל כמשה כליל בכל המדות הנאות: תלמודי מובהק, דרשן מופלא, בעל הגיון ישר, מליץ נחמד, פילוסוף, מאמין, בקי בלשונות וכתיבת העמים בשרשם ועיקרם, וכל המרבה לספר את כבודו ואת גודלו יוצא בגרעון".
• רבי משה חיים מבגדאד סבו של ריש גלותא דבבל הרב יוסף חיים בעל הבן איש חי. לפי מסורת עממית, בצעירותו הוא נחלק בהלכה עם רבה של בגדאד רבי יחזקאל אליה, ולאחר שנשיא הקהילה היהודית בבגדאד התערב לטובתו של רבי יחזקאל, נאלץ רבי משה חיים הצעיר לעקור עם משפחתו לעיר בצרה שבדרום עיראק. יהודי בצרה שהכירו בגדולתו של הרב הצעיר שנקלע לעירם שמחו על בואו ומינו אותו לרב העיר. לאחר כמה שנים הסתפקו חכמי בגדאד בעניינה של עגונה אחת, והם פנו לחכמי ירושלים שיחוו את דעתם בסוגיה. רבי משה חיים ששמע על הדיון כתב פסק ארוך ומנומק ושלח אותו לחכמי ירושלים, שהתפעלו מגדולת רבה של בצרה, ושלחו חזרה לבגדאד את תשובתו של רבי משה חיים בצירוף הסכמה נלהבת לדבריו שבה שיבחו אותו וכתבו עליו ממשה עד משה לא קם כמשה. לאחר שראו חכמי בגדאד את הערכתם של חכמי ירושלים לרבי משה חיים הם קראו לו לחזור לבגדאד ולכהן כרב העיר.
• רבי משה קורדוברו הרמ"ק מקובל תושב צפת מקורבו וידידו של האר"י הקדוש. רבי שבתי שפטל בן עקיבא הלוי הורוביץ, רב, רופא ומקובל אשכנזי בפראג, מחבר הספר שפע טל בסוף הקדמת ספרו כתב על הרמ"ק; "הרמב"ם ורבינו משה קורדווירו - ממשה עד משה לא קם כמשה; זה (הרמב"ם) - בפילוסופיה אלוקית וזה (הרמ"ק) - בקבלה אלוקית, זכו וזיכו את הרבים".
• רבי משה כוכוז. רב וחכם מהאי קרים. שימוש במליצה זו אצל הקרימצ'אקים (יהודי האי קרים הוותיקים). אחד ממנהיגיהם כותב; "החכם הנבון הגביר היקר ונעלה "כבוד הרב משה כוכוז" עשה רבות למען הדפסת סידור תפילתם בעיר קלעא בשנת תצ"ח. בהקדמה לסידור "התנצלות המגיה" נאמר בשבח רבי משה כוכוז… ואפריון נמטייה ליה. וברכות ה' יחולו עליה, וממשה ועד משה לא קם בגלילותינו כמשה…
• רבי משה סופר הלוי מפשוורסק מחבר הספר אור פני משה שמקצועו היה סופר סת"ם ותלמיד הבעש"ט. כן העידו החוזה מלובלין ורבי נפתלי מרופשיץ שממשה עד משה לא קם כמוהו ממש.
• רבי ישראל משה דושינסקיא רב ירושלמי אדמו"ר וראש ישיבה וגאב"ד מטעם בד"ץ העדה החרדית ירושלים, על מצבתו נכתב: ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל.
• רבי משה חיים לוצאטו המכונה רמח"ל. ראש ישיבה, ומקובל, מחבר ספרים, ורב איטלקי. חי בפדובה איטליה ועלה לארץ ישראל ומנוחתו כבוד בטבריה ויש אומרים בעכו. חיבר חיבורים רבים המפורסמים שבהם ספרי הנהגה מוסר וחסידות הנלמדים בכל עולם הישיבות ונכתבו עליהם עשרות פירושים וביאורים והם הספרים מסילת ישרים ודרך השם. המו"ל ספר "דרך עץ החיים" לרמח"ל (דפוס ז'ולקוב, תק"ל, נדפס יחד עם ספר "מסילת ישרים") משבח בהקדמתו את רמח"ל וכותב, בין היתר, שיש בידו עדות נאמנה מגאוני ק"ק אמסטרדם שמימות משה עד משה לא קם כמשה…. ועוד חכמים ופרנסים נוספים אשר שמם משה כמשה מונטיפיורי מקים שכונות רבות בירושלים, ועוד.
• רבי משה מטראני המכונה המבי"ט מצפת. בראש ספרו "קרית ספר", שנדפס בחייו (ויניציאה שנת ה'שי"א) נתפרסם שיר לכבודו. בו נאמר בין היתר: "…וממשה בר מיימון/הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו מזומן/ממשה (הרמב"ם) עד משה (המבי"ט)/לא קם כמשה/הולך תמים ופועל צדק/מחזיק כל בדק".
• רבי משה אלשיך המכונה האלשיך הקדוש מצפת ממקורבי האר"י הקדוש ומרן הרב יוסף בן אפרים קארו הבית יוסף. בשער של הדפוס הראשון של שו"ת רבי משה אלשיך (ויניציאה, שנת ה'שס"ה) נדפס: "ותהי ראשית מלאכתו יום ה' ראש חודש תמוז סימן ממשה ועד משה לא קם כמשה (המלה כמשה נדפסה באותיות גדולות יותר. הגמטריא שלה היא שס"ה)".
• רבי משה פיינשטיין מניו יורק אמריקה ארצות הברית בעל האגרות משה והדברות משה שהיה ראש מתיבתא תפארת ירושלים. ב"קול בורו-פארק" , שבט ה'תשמ"ז, כותב הרב ב. ויינברגר בדברי הספדו על הרב משה פיינשטיין: ממשה (רבי משה סופר – החת"ם סופר) עד משה (רבי משה פיינשטיין - האגרות משה), לא קם כמשה.

לקריאה נוספת

• האדמו"ר מחב"ד בביאור אמירה זאת השגורה בפי העם על הרמב"ם