מילון חסידי:אנ"ש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(הסרת כפילות)
שורה 10: שורה 10:
בהקשרים מסויימים, המינוח אנ"ש בא להבדיל בין אברכים נשואים ובעלי בתים לבין [[תמים|תמימים]] - בחורי ישיבה. לדוגמא, [[הערות התמימים ואנ"ש]].
בהקשרים מסויימים, המינוח אנ"ש בא להבדיל בין אברכים נשואים ובעלי בתים לבין [[תמים|תמימים]] - בחורי ישיבה. לדוגמא, [[הערות התמימים ואנ"ש]].


מקור המילה הוא מהפסוק ב[[תהילים]] - {{ציטוטון|גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ}} (פרק מ"א פסוק י').
== אצל רבותנו נשיאנו ==
[[הרבי]] ביקש שעל הקובץ [[הערות התמימים]] יהיה רשום "הערות התמימים ו'''אנ"ש'''" כדי שלא יהיה נראה שהקובץ מיועד לחלק מסוים מהחסידים.
[[הרבי]] ביקש שעל הקובץ [[הערות התמימים]] יהיה רשום "הערות התמימים ו'''אנ"ש'''" כדי שלא יהיה נראה שהקובץ מיועד לחלק מסוים מהחסידים.


=== מוסדות ששמם מכיל את המילה אנ"ש ===
מקור המילה הוא מהפסוק ב[[תהילים]] - {{ציטוטון|גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ}} (פרק מ"א פסוק י').
*[[הערות התמימים ואנ"ש]]
*[[ועד אברכי אנ"ש]]
*[[אנ"ש (אתר)]]
 
=== בעבר ===
*[[חומת אנ"ש]]


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מילון חסידי]]
[[קטגוריה:מילון חסידי]]
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]

גרסה מ־16:06, 6 ביולי 2022

הביטוי אנ"ש (= אנשי שלומינו) הוא מינוח המציין קהילה פנימית. אצל חסידי חב"ד הביטוי משמש ככינוי לקהילה החב"דית.

הביטוי מופיע כבר בכתביו של אדמו"ר הזקן[1] וכך השתמשו בביטוי כל רבותינו נשיאנו.

הרבי, כנשיא של כלל ישראל ולא רק של אנ"ש[2], כתב שאלו שאינם מעודדים פעולות המתנהלות על פי רוחו של נשיא הדור הרי אינם בגדר אנ"ש באמת[3].

במשך השנים הוקמו מוסדות הנושאים את הביטוי כדוגמת חומת אנ"ש, תפארת אנ"ש, אתר אנ"ש, ועד אברכי אנ"ש ועוד.

בהקשרים מסויימים, המינוח אנ"ש בא להבדיל בין אברכים נשואים ובעלי בתים לבין תמימים - בחורי ישיבה. לדוגמא, הערות התמימים ואנ"ש.

הרבי ביקש שעל הקובץ הערות התמימים יהיה רשום "הערות התמימים ואנ"ש" כדי שלא יהיה נראה שהקובץ מיועד לחלק מסוים מהחסידים.

מקור המילה הוא מהפסוק בתהילים - "גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ" (פרק מ"א פסוק י').

הערות שוליים

  1. באגרת הקדש שנדפסו בספר התניא ועוד.
  2. אגרות קודש כרך י"א עמ' צג.
  3. לקוטי שיחות כרך י"ט עמ' 260.