צמצום בבחינת מרובע

צמצום בבחינת מרובע הוא צמצום שהיה בעולם המלבוש. ש(תחילתו) למעלה מצמצום הראשון,. עניינו של צמצום זה המשכת האור להיות בגדר "מציאות". צמצום זה הוא מרובע, בניגוד לצמצום המכונה "צמצום הראשון" שהיה באור אין סוף, שהוא בבחינת עיגול. מקורו הוא בקבלת מהר"י סרוג ומבואר בספר תלמידו עמק המלך ואינו מובא בספרי ר' חיים ויטאל.

רקע

מבואר בכתבי האריז"ל כי ראשית התהוות העולמות הוא בצמצום הראשון, צמצום זה היה באור אין סוף בכדי לתת מקום ומציאות לעולמות, שהוא בלתי אפשרי כל זמן שנרגש ומאיר האור אין סוף. צמצום זה יצר את מה שמכונה בספרי הקבלה חלל ומקום פנוי - את האפשרות למציאות העולמות מהעדר הרגשת האור האלוקי. צמצום זה מתואר ברבים מספרי תלמידי האריז"ל, ר' חיים ויטאל מביא זאת בספריו עץ חיים, מבוא שערים ואוצרות חיים באריכות. כמו כן הוא מובא בספריהם של תלמידיו האחרים מקבלי הקבלה דרך תלמידו ר' ישראל סרוג. וזה לשון העמק המלך בתחילתו בתיאור צמצום הראשון:

יתברך שמו הגדול, קודם כל דבר, עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, כי אין מלך בלא עם.. ובאותו זמן לא היה מקום פנוי לעולמות .. כי הכל היה מלא מאור עצמותו יתברך, אשר הגביל אל תוכו, והיה מקמץ מיניה וביה. אחר כך.. שיער בעצמותו יתברך, רוחב ואורך העיגול, של חלול עמידת העולמות הנזכרים, ואותו האור שבתוך העיגול, צמצם וקבץ מיניה וביה, 'כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה' [מדרש רבה בראשית פרשה כ"א ה']. ואותו האור הנקמץ העלה למעלה, ונשאר מקום פנוי מהאור הראשון, אבל לא מכל וכל, כי הרושם של האור הראשון במקומו עומד ואינו זז משם.. וזהו הצמצום הראשון מאור עצמותו. נמצאו כל העולמות אחר כך, שהיו עומדים בעיגול זה העומד באור עצמותו יתברך..

— עמק המלך שער א' פ"א

בדבריו מבואר כי הצמצום שקדם לעולמות בכלל מכונה צמצום בבחינת עיגול, ומשמעותו, שהאור שבתוך העיגול נקמץ והתעלם, והעיגול עצמו "עומד באור עצמותו יתברך". בהמשך דבריו מבאר, כי לאחר צמצום זה ניתן המקום להתהוות העולמות, וחזר הקב"ה והאיר מאורו המשכה מצומצמת ומוגבלת להאיר את העולמות - אור הקו.

המלבוש וצמצומו

ערך מורחב – עולם המלבוש

אמנם בכדי להתאים את אור הקו למטרתו - להאיר את העולמות המוגבלים - נעשו כמה מיני צמצומים ועניינים. היות ואור הקו להיותו בגדר אור מצד טבעו העצמי הוא בתנועה של חזרה והעלאה למקורו, לכן לצורך ירידתו להתגלות בעולמות ולהאיר בהם הוא מתלבש באותיות ולבושים שמסגולתם להמשיך את האור למטה. לצורך כך התגלו אותיות הרשימו ברל"א שערים לאחרי הצמצום - כמבואר בספר עמק המלך (בניגוד לקבלת ר' חיים ויטאל שלא הוזכר העניין) - בכדי שעל ידי התלבשות אור הקו בהם יימשך האור להתלבש בעולמות. אותיות אלו הם עולם המלבוש שלאחרי הצמצום שעניינו להלביש אור הקו ולהמשיכו מטה. פעולה נוספת ישנה לעולם המלבוש על האור והיא הרחבת והתפשטות האור לפרטים רבים על ידי ריבוי האותיות (מצד עניין זה מרומז האור כשמתלבש בעולם המלבוש לאות "ה" הראשונה שבשם הוי"ה, שלאחרי המשכתו באופן של נקודה כהאות "י", הוא מתלבש במלבוש ומתפשט כהאות "ה".)

אמנם לצורך המשכת האור מעולם המלבוש הלאה לעולמות הוכרח להיות צמצום באור המלבוש גופא (עניין זה מרומז באות השלישית שבשם הוי"ה האות "ו" שעניינו המשכה מלמעלה למטה ובראשיתה נקודה כהאות "י" המורה על צמצום). צמצום זה נקרא בלשון המקובלים "קיפול המלבוש" או צמצום בבחינת מרובע. וזה לשונו שם בספרו:

אור המלבוש היה הולך ומתפשט בלי שום מניעה בתוך העיגול של טהירו עילאה.. והיה סוף אורו כל כך בהיר וזך כמעט כמו תחילתו, ולא היה כך כוונת המאציל העליון.. ולא היה גם כן מקום פנוי לעמידת העולמות כי הלבוש היה ממלא הכל... לכן העלים (העלה) הקב"ה אור חצי הלבוש התחתון אחורי חצי העליון..המקום הפנוי הזה הוא מרובע ונקרא אויר..

— עמק המלך שער שני פרקים א-ב

משמעות "קיפול המלבוש" מבואר בספר עמק המלך (פרק ס) שהמלבוש הוא אריגת הרל"א שערים של אותיות השייכים לצירופי האותיות של שמות ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. קיפול המלבוש עניינו שמ"ה וב"ן עומדים אחורי ע"ב וס"ג ומעלימים עליהם שלא יתגלו, אמנם היות ובשמות ע"ב וס"ג יחד (עם מילואם) יש עשרים אותיות, בעוד שם מ"ה וב"ן יחד הם רק תשע עשרה אותיות, יוצא שלאות "י" של מילוי "ה" אחרונה של שם ס"ג אין כיסוי, והוא דרגת האור המאיר לאחרי קיפול המלבוש וצמצומו.

תוצאת צמצום זה הוא יצירת מקום פנוי שמכונה "אויר קדמון". בשם זה מרומזים גם שני הרושמים שנשארו בו הן הרשימו מאור עצמותו (שלפני צמצום הראשון), והן רשימו מהאור של אותיות המלבוש לכן נקרא אויר שהוא אותיות "אור" ובתוספת "י" על שם שני רושמים אלו. צמצום המלבוש פעל המשכת כל העניינים שבו מהכח אל הפועל, בעולם המלבוש הציורים והעניינים שבאור הקו הם בכח והמשכתו לפועל הוא על ידי הצמצום, וזו משמעותה של נתינת מקום לעולמות שנפעל בצמצום זה דווקא.

לפני הצמצום

עניין ה"צמצום בבחינת מרובע" מובא בתורת החסידות בכמה מקומות, ומפשטות לשון המאמרים העוסקים בנושא וכן בספר עמק המלך משמע, שמכיון שעולם המלבוש הוא לאחרי "צמצום הראשון" ובו היה ה"צמצום בבחינת מרובע" הרי שצמצום זה הוא לאחרי "צמצום הראשון". באחת השיחות שאמר הרבי בשבת פרשת יתרו תשמ"ה ביאר הרבי כי ההגיון הפשוט מחייב שבכדי שיומשך עניין ה"מרובע" שלפני הצמצום חייב שיהיו לפניו כמה וכמה צמצומים. יש לציין כי לפעמים מבואר בחסידות שעולם המלבוש הוא לפני צמצום הראשון והוא אותיות ששיער בעצמו בכח בבחי' אחד (ולא קדמון) ולפי זה גם צמצומו הוא לפני צמצום הראשון כך מבאר הרבי בהערתו על המאמר החלצו, כי צמצום זה המבואר בעמק המלך הוא עצמו לפני צמצום הראשון, ובמקום אחר ציין לביאור זה מספר עבודת הלוי בשם ספר לימודי אצילות (למהר"י סרוג).

עניינו לפני הצמצום

ערך מורחב – צמצומים שלפני צמצום הראשון

למרות שהצמצום בדרך סילוק שקדם לצמצום בבחינת מרובע מכונה "צמצום הראשון". מבואר בספרי קבלה וחסידות שקדמו צמצומים לפני צמצום הראשון. והם צמצומים שנעשו באור אין סוף בכדי להמשיכו שיהיו בגדר מציאות אור. כלומר, תחילת מציאותו של אור אין סוף הוא בעודו כלול בעצמות ממש, ושם אינו בגדר מציאות אור כלל, ולצורך המשכתו שיהי אור מתגלה ומתפשט היה צמצום בדרך העכבה. בזה גופא ריבוי צמצומים עד לירידתו להיות אור שבערך העולמות לפי ערך, ולאחר מכן היה בו צמצום הראשון - צמצום בדרך סילוק.

תוארו: מרובע

מבואר בספר הזוהר כי ישנו הבדל בין אות מ"ם סתומה לאות סמ"ך, למרות ששניהם סתומות החילוק ביניהם שזה עיגול וזה מרובע. ועניינם הוא, שהעיגול מורה על דבר שאין בו אחיזה לעולמות, מה שאין כן במרובע יש קצוות וממילא יש אחיזה. והחילוק ביניהם באור, הוא הן לפני הצמצום והן לאחריו.

הצמצום שממשיך את האור הכלול בעצמותו להיות בהמשכת אור מכונה "מרובע", היות והוא ממשיך את שם הוי"ה כפי שהוא בעצמותו בבחינת היכולת ששם אינו בבחינת אותיות (והוא שם בבחינת "עיגול"), להיות בבחינת אור גלוי (אור המתפשט) עם ד' אותיות שם הוי"ה ולכן מכונה "מרובע".

וכן הוא גם לאחרי הצמצום כי האור שנשאר לאחרי "צמצום הראשון" הוא אור מקיף המובדל לגמרי מהעולמות, ולכן מכונה "עיגול". בניגוד לצמצום שבבחינת מרובע שהאור יש לו אחיזה בעולמות, כי עניינו הוא צמצום באור המלבוש שלאחרי הצמצום, שבו ישנם ד' אותיות הוי'ה שמהם השורש לד' השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

נשמות ישראל

שורשם של נשמות ישראל הוא למעלה מכל הצמצומים, לא רק למעלה מצמצום הראשון - צמצום שבבחינת עיגול, אלא גם למעלה מצמצום שלפניו שהוא בבחינת מרובע. היות וענינם העצמי של נשמות ישראל מתייחד ממש עם העצמות שהוא למעלה מכל גילוי והתפשטות הבאים על ידי צמצומים, ולכן גם מציאותם העצמי היא למעלה מירידה וצמצום בענייני העולם, וירידתם לעולם הוא צמצום ביחס למהותם האמתי.

גם עבודתם בעולם שהיא לברר ענייני העולם ששרשם בשבירת הכלים שבעולם התוהו נעוץ בעניין זה. שעבודתו של היהודי היא לגלות אשר למרות שבסדר השתלשלות שרשו של עולם התוהו קדם לעולם התיקון הנה בדרגות נעלים יותר שורש התוהו הוא בבחינת עיגול, ושורש עולם התיקון גבוה יותר שהוא מבחינת המרובע שלפני העיגולים.

קישורים חיצוניים

• ר' יעקב קאפיל - שערי גן עדן אורח צדיקים פרק ז עניין הצמצום שבבחינת מרובע.
• אדמו"ר הרש"ב - מאמר דיבור המתחיל "העושה סוכתו עדר"ת", ספר המאמרים תער"ב חלק א עמוד תטז, באתר ספריית חב"ד.
• הרבי שליט"א מלך המשיח - מאמר דיבור המתחיל "באתי לגני תשמ"ה", בספר התוועדויות תשמ"ה חלק ב עמוד 1097, ברוקלין נ"י, באתר היבורובוקס.