תקנת המשקה

בש"פ שמיני, שבת מברכים חודש אייר תשכ"ג , בעקבות מאורע בלתי רצוי שהתרחש כתוצאה משתיית ה'משקה' יתר על המדה, יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א בתקנה לכלל אנ"ש, ובפרט לאלו שקודם לגיל ארבעים ובייחוד לתלמידי התמימים, למעט בשתיית ה'משקה' (ישנם כאלה אבל הטוענים כי הגזירה הינה 'אתערותא דלעילא' ובלי כל קשר לאף אחד מהחסידים).

במשך השנים הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א את "הגבלת המשקה" שוב ושוב, ואף פעמים דיבר בחריפות על הזהירות הנדרשת מהשתייה יתר על המידה.

פרטי התקנה

א. התקנה היא לאלו שקודם לגיל ארבעים ובייחוד לתלמידי התמימים. ועל כלל אנ"ש בכלל למעט בשתיית משקה.

ב. ההגבלה היא לאמירת ארבע פעמים "לחיים". (בשנים הראשונות הייתה ההגבלה רק על שלש פעמים, אבל החל משנות המ"מים הראשונים שינה זאת הרבי לארבע).

ג. החשבון של ארבע פעמים היא דוקא על כוסיות קטנות באופן שכולן יחד עולים רק למידת "רביעית".

ד. החשבון של ארבע פעמים היא רק לאחד שלא ישתכר מזה, אבל אם יש חשש שישתכר אפילו במדה קטנה של משקה אז אסור לשתות אפילו מדה קטנה.

ה. אסור לקדש על משקה, כי אם על יין (או על הפת), וגם בשעה שעושים קידוש על יין, אסור לשתות עד סוף הכוס, לא יותר מרוב כוס – (חוץ מארבע כוסות של פסח שאותם צריך לשתות כוס שלימה).

ו. היין של הקידוש (של שבת או של יום טוב) אינו חלק מחשבון הארבע פעמים.

ז. ההגבלה עומדת כל השנה ללא יוצא מן הכלל, כולל שמחת תורה.

ח. היתר השתיה (אפילו רק ארבע פעמים) היא לא בכל הזמנים, כי אם בשמחה של מצוה (ובתנאי שאין דרך אחרת לפעול את השמחה).

ט. במקרה של ספק - אין להיכנס לספיקות אלא יש להחמיר ופשוט לא לשתות.

י. חייבים לשמור לא רק על עצמו אלא גם על השני.

היתר השתיה

א. בנוגע לאלה שהגיעו מרוסיה אמר הרבי: אלה שבאו מרוסיה – זה חלק מהדברים שהביאו משם ולא בנקל לבא בטרוניא. אבל מחדש אין צורך בזה וא"צ לשתות בקבוקים שלמים, מספיק כמה כוסיות.

ב. הרבי התיר את השתיה יתר מן המידה ב'קידוש' בליל שמיני עצרת בסוכתו של הרב שלום ישעיה דייטש, שבקראון הייטס. (לאחר פטירתו המשיך בנו הרב זלמן יהודה דייטש לערך ה'קידוש')

פורים

בהמשך להשיחה משבת פרשת שמיני תשכ"ג אמר הרבי כי בנוגע ליום אחד בשנה – פורים, איני רוצה להתערב, וזאת בגלל שני טעמים: א) משום שבפורים צריך הרי לאחוז ב"עד דלא ידע", וכאשר אוחזים ב"עד דלא ידע" ודאי שלא תהיה ה'דעה' של היצר הרע לשכנעו לקחת משקה. ב) והוא העיקר: היות ועד פורים מסתמא כבר יבוא משיח ואז הרי יהי' "כולו משקה" – ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.

למעשה, בפורים הראשון אחר החל תקנת "הגבלת המשקה" – בהתוועדות פורים תשכ"ד אמר הרבי, שבאותו יום ו"במסיבה זו" בטלה ההגבלה של שלוש כוסות.

אבל בהתוועדות די"ב תמוז תשכ"ה תיקן כי הגבלת המשקה הוא גם בפורים: בין בשבת ובין ביום טוב ובין בי"ב תמוז ובין י"ט כסלו ובין שמח"ת ובין פורים, עם כל הענינים שאפשר להורות בהם היתר. החיוב של ד' כוסות של הסדר הוא דבר אחד, והחיוב של יין לקידוש והבדלה הוא עוד ענין, אבל מה שקשור עם התוועדות הוא ג' כוסות לכל היותר וכל השלש יחד לכל היותר עניין של רביעית.

כמובן שמאז, הי' שתיית משקה יותר מההגבלה בפורים, חמורה ומופרכת לגמרי כמו בשאר ימות השנה. איסור השתייה הי' ידוע לכולם ולא הי' מקום לחשוב ולחפש התירים. אדרבה הייתה מפורסמת שיטת הרבי כי ה"חייב אדם לבסומי" של הבחורים הוא ביינה של תורה.

האיסור

הרבי אף הדגיש שוב ושוב במשך השנים כי הגבלת המשקה עומד בתקפה גם בפורים.

א. בשבת פרשת פרה תש"ל אמר כי אפשר להשלים עדיין את החיוב של "עד דלא ידע", אבל הדגיש שלא יהי' זה מהבחורים.

ב. בפורים תשל"א אחר שביקש שמישהו "ימסור נפשו" לקיים "עד דלא ידע", אמר: "ההצעה ד"לא ידע" יקיימו אחד, שתים, שלוש – אבל לא מהבחורים – כאמור ["הגבלת המשקה"] במקומה עומדת"

ג. בכ"ז סיון תשל"ז אמר לא' התמימים ביחידות ששאל: א) תיקון על ענין שתיית משקה יותר מהשיעור בפורים ובשמחת תורה, ב) האם "הגבלת המשקה" היא גם בנוגע לפורים: בנוגע לשאלתך אודות התקנה של המשקה – הנה ידוע שהתקנה בתקפה, כולל פורים ושמחת תורה. היות וכתבת שאתה עברת על התקנה, הרי התיקון לזה הוא, להשתדל להשפיע על שניים או יותר, שעדיין אינם אוחזים מהתקנה – שיקיימו את התקנה.

ד. בפורים תשמ"ב אמר: מן הראוי שה"ציבור" כולו יבחר מישהו שימסור נפשו (בכח) ויקיים את החיוב ד"עד דלא ידע" בפועל, ועי"ז יוציא י"ח את הציבור כולו. כנראה יהיו כאלו שירצו להתיר לעצמם לשתות יותר מד' פעמים – ולכן, חוזרים ומדגישים שאין הכוונה אליהם!.

ה. בשבת פרשת תצוה תש"נ אמר: אלא גם בנוגע להתוועדויות במשך המעת לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד"עד דלא ידע", אבל, עם ההגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים.

ו. ביחידות באחד השנים אמר להתמים דורון אייזנמן (כיום שליח במירטל ביטש, דרום קרוליינה) כי הגבלת המשקה עומדת בתוקפה הן בפורים והן בשמחת תורה.

וכן הי' עוד כמה פעמים.

ההיתר

אולם הי' ארבע שנים שהרבי צוה שבפורים צריך להיות "עד דלא ידע" כפשוטו, ולומר "לחיים" ללא הגבלות.

א. פורים תשכ"ו – צוה לרוקן את כל הבקבוקים שהי' אז ב-770, והכריז כי "כל הפושט יד נותנים לו"!.

ב. פורים תשל"ט – צוה לשתות כמה פעמים, והוסיף כי "כל המרבה הרי זה משובח"!

ג. פורים תשמ"א – אמר לנצל את הזמן לומר לחיים ללא הגבלות.

ד. פורים תשמ"ט – אמר לקיים "עד דלא ידע" כפשוטו מבלי לחפש "היתירים" ו"פשרות".

המסקנה

אבל מלבד שנים אלו, לא ידוע על איזה היתר מפורש – שיוריד את התקנה המפורשת– בנוגע לפורים, ולכן בפשטות שבשאר השנים קיימו התמימים את ה"חייב אינש לבסומי" ביינה של תורה, ולא כפשוטו. (גם בשאר השנים היו כאלה ששתו יתר על המידה בפורים, אבל לא הי' זה מצד היתר של הרבי)

בשיחת ליל ג' דסליחות תשנ"א אמר: ובודאי יחליטו גם לערוך (עוד בלילה זה) "א שטורעמדיקן פאַרבריינגען", וההתוועדות תהי' דוקא בשמחה גדולה, ועד למעמד ומצב ד"עד דלא ידע" (עכ"פ אצל אחד מהמתוועדים, והוא יוציא בזה את כל המשתתפים) – אם כי עם ההגבלות כו', שהרי סוף סוף אין זה פורים ("ס'איז דאָך פאָרט ניט פורים")....

ישנם משפיעים הטוענים כי בזה שהדגיש כי "היום [ליל ג' דסליחות] אסור השתיה כי הרי סוף סוף אין זה פורים" שבעצם בזה הוריד הרבי את הגבלת המשקה בפורים. אבל הרבה משפיעים אומרים כי אין זה ראיה כלל להיתר כל שהיא, ואשר לכן איסור השתיה יתר מהמידה אסור גם בפורים.

כמובן אשר על כל אחד לשאול את המשפיע שלו בנידן.

ראו גם

• משקה.
• משקה המשמח (קובץ).

קישורים חיצונים

• דיון מרתק ועיון בשיחות הקודש בנוגע להנהגה בחג הפורים