צדיק

צדיק הוא כינוי לדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה'. על פי ביאור תורת החסידות מדובר באדם כזה שאין לו אף שמץ רע, וכל רצונותיו וכוחותיו מופנים אך ורק לקיום רצון ה', התבוננות בגדולתו ואהבתו.

מדרגת הצדיק

בתורת הנגלה

בגמרא והרמב"ם מתואר הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יהיו זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת אומרת, שהיהודי נקרא צדיק באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.

בתורת החסידות

בספר התניא מבאר אדמו"ר הזקן כי הגדרה זו איננה ההגדרה המהותית של הצדיק, אלא כינוי ("שם המושאל") לעניין השכר והעונש בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו "צדיק בדינו" לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.

אך לאמיתו של דבר, מהותו האמיתית של צדיק ("שם התואר והמעלה") היא יהודי שהצליח לנצח בשלימות את המלחמה עם הרע - כך שלא זו בלבד ובפועל אין הוא עובר על רצון ה', אלא אפילו באופן תיאורטי אין לו כל משיכה לעבירה, והיצר הרע שלו ונפשו הבהמית נהפכו לגמרי לטוב וכפופים לנפש האלוקית.

דרגות בצדיק

מדרגת "צדיק" הכללית מתחלקת בפרטיות לכמה מדרגות, שבכללות הינן שניים: "צדיק גמור" (הנקרא גם "צדיק וטוב לו), ו"צדיק שאינו גמור" (הנקרא גם "צדיק ורע לו").

צדיק שאינו גמור

צדיק שהצליח לגבור על הרע, והגיע למצב בו הרע כפוף לגמרי לטוב - נקרא "צדיק ורע לו", "צדיק שאינו גמור".

הסיבה לכך שנקרא כך, היא כיון שהרע בנפשו רק כפוף לטוב, אך לא נהפך לטוב. עובדה זו מוכיחה שבדקות, יש לו שייכות מסויימת לרע והוא אינו שונא אותו בתכלית - אלא שהיא בטלה ברוב. על שם אותו שמץ רע נקרא "רע לו". כמו כן, נקרא "צדיק שאינו גמור", כיון שאהבתו לה' אינה בתכלית - שהרי לו היה אוהב את ה' בשלימות, היה גם שונא את הרע בשלימות.

בתוך מדרגה זו עצמה ישנם רבבות מדרגות, על פי כמות ואיכות שמץ הרע שנשאר עדיין בנפש, ואופן ביטולו לטוב.

רוב הצדיקים שבכל הדורות, הם מדרגת "צדיק שאינו גמור".

צדיק גמור

צדיק שלא זו בלבד שהתגבר על הרע לגמרי, אלא הצליח גם להפכו לטוב - נקרא "צדיק וטוב לו", "צדיק גמור".

הסיבה לכך שנקרא כך, שהעובדה שהצליח להפוך גם את הנפש הבהמית לטוב, מוכיחה שהגיע לשלימות באהבת ה'. כיון שאין אצלו רע כלל וכולו נהפך לטוב, נקרא "טוב לו". וכן נקרא "צדיק גמור" על שם אהבתו המושלמת לה', שהיא דרגת אהבה בתענוגים.

על דרגה זו של צדיק גמור אומרת הגמרא "ראיתי בני עלייה והן מועטין", כיון שרוב הצדיקים אינם בדרגה זו.

הכח להיות צדיק

על מדרגת הצדיק מבואר בתניא כי בדרך כלל אין כל אדם זוכה לה, ורק נשמות מזוככות נבראו עם האפשרות והיכולת להיות צדיקים. ולכן עבודתו של יהודי רגיל מתמקדת בעיקרה בעבודת הבינוני, להלחם עם הרע ולנצחו גם אם לא בעומק הנפש, לפחות בפועל - בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה.

אמנם, גם מיהודי רגיל נדרש להתאמץ ולנסות להיות צדיק, שהרי בירידתו למטה "משביעין אותו תהי צדיק". ולכן עליו להתבונן גם באופן כזה שישפיע על הנפש ויעורר שנאה לרע, וזאת על ידי שיתבונן עד כמה מאוסים עניני העולם הזה; וכן לעורר אהבה לה', על ידי ההתבוננות בגדולתו. על ידי מאמצים אלו, ייתכן שיזכה: (א) להתרגל אט אט ולהשפיע על הנפש אהבה לה' ושנאה לרע כמו בעבודת הצדיק, (ב) שתתעבר בו רוח משרש נשמתו של צדיק ויזכה לעבודת צדיק אמיתית.

בדורנו

אמנם, בדורנו - לאחר כל הבירורים והזיכוכים שפעלו בני ישראל בעבודת הגלות - מחדש הרבי שבכוחו של כל יהודי להיות צדיק. וזה לשונו הקדוש:

החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחילת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק ב"סור מרע" – "אל תהי רשע", אלא גם "תהי צדיק". דאף על פי ש"אין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'" כיון שנמצאים למטה נשמה בגוף ונפש הבהמית בעולם הזה הגשמי והחומרי – אבל על ידי זה שישנו כח העצמות בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק"... וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבנ"י עברו במשך כל הדורות, יכול עכשיו כאו"א מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהיה בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.

— דבר מלכות, שבת פרשת אמור תנש"א

ההסבר לכך הוא שלכל יהודי ישנה מציאותו האמיתית, עצם הנשמה, שמצידה - הוא מאוחד עם הקב"ה לגמרי, ולכן כל יהודי הוא צדיק. וכאשר מגיעים לתקופת הגאולה האמיתית והשלימה, בה נשלמת העבודה, חוזרת ומתגלה מציאותו האמיתית של יהודי (שהייתה בהסתר, לצורך ירידת נשמתו לעולם הזה והעבודה בו). ובזמננו, בה העבודה נשלמת ומתחיל תשלום השכר, מתגלה כיצד יהודי מאוחד עם הקדוש ברוך הוא והוא למעלה מהגבלות העולם והנפש הבהמית.