פרנסה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(הוספת תוכן) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
עם זאת, מכיון שהאור עצמו הוא [[אור]] [[רוחניות|רוחני]], נאמר בגמרא כי פרנסתו של אדם נקצבת לו בכל יום ויום, שכן השפע היורד מלמעלה משתלשל מדרגה לדרגה עד לדרגות ה[[גשמיות]] בכל יום ויום לפי מעשיו וכאמור בגמרא "אדם נידון בכל יום", ולכן אם האדם נוהג כראוי הוא יקבל את השפע הראוי לו שירד לכלים הנצרכים, ולא - ישאר השפע לעולם העליון. | עם זאת, מכיון שהאור עצמו הוא [[אור]] [[רוחניות|רוחני]], נאמר בגמרא כי פרנסתו של אדם נקצבת לו בכל יום ויום, שכן השפע היורד מלמעלה משתלשל מדרגה לדרגה עד לדרגות ה[[גשמיות]] בכל יום ויום לפי מעשיו וכאמור בגמרא "אדם נידון בכל יום", ולכן אם האדם נוהג כראוי הוא יקבל את השפע הראוי לו שירד לכלים הנצרכים, ולא - ישאר השפע לעולם העליון. | ||
מסיבה זו על האדם לעשות [[השתדלות]] במעשיו כנגזר על ידי הבורא - "בזיעת אפיך תאכל לחם", שכן על האדם להמשיך במעשיו את האור לעולם ה[[עשייה]], ולא לא יועיל לו האור ה[[רוחניות|רוחני]] כדי לספק את צרכיו ה[[גשמיות|גשמיים]]. | מסיבה זו על האדם לעשות [[השתדלות]] במעשיו כנגזר על ידי הבורא - "בזיעת אפיך תאכל לחם", שכן על האדם להמשיך במעשיו את האור לעולם ה[[עשייה]], ולא לא יועיל לו האור ה[[רוחניות|רוחני]] כדי לספק את צרכיו ה[[גשמיות|גשמיים]]. | ||
לכן היה מנהגו של [[רב המנונא סבא]] להתפלל בכל יום על צרכיו{{הערה|עד כאן, מ[[דרך מצוותיך]] מצוות תגלחת מצורע.}} מכאן גם מוכיח [[הרבי]], שפרנסתו של האדם נקצבת לו באופן ניסי, וגם כאשר מזונותיו של רב המנונא היו על שולחנו ברשות היחיד שלו ובבעלותו הממונית - עד שיכול היה לקדש עימם אשה, זאת רק בנוגע לדיני הממונות שלו, אבל בנוגע לפרנסתו אין ה[[מזון]] שלו עד שהוא מתפלל עליו ועד אשר מברך עליו ברכה ואם אוכלו בלא ברכה נקרא מועל בהקדש וכל זאת מכיון שמזונותיו של האדם קצובים לו באופן ניסי ולא טבעי, כמו [[מן]]{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשל"ג]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4608&hilite=4bf5b39b-6f31-4e90-8160-d866cfc7ec84&st=%D7%A8%D7%91+%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%90&pgnum=40 ח"ב].}}. | לכן היה מנהגו של [[רב המנונא סבא]] להתפלל בכל יום על צרכיו{{הערה|עד כאן, מ[[דרך מצוותיך]] מצוות תגלחת מצורע.}} מכאן גם מוכיח [[הרבי]], שפרנסתו של האדם נקצבת לו באופן ניסי, וגם כאשר מזונותיו של רב המנונא היו על שולחנו ברשות היחיד שלו ובבעלותו הממונית - עד שיכול היה לקדש עימם אשה, זאת רק בנוגע לדיני הממונות שלו, אבל בנוגע לפרנסתו אין ה[[מזון]] שלו עד שהוא מתפלל עליו ועד אשר מברך עליו ברכה ואם אוכלו בלא ברכה נקרא מועל בהקדש וכל זאת מכיון שמזונותיו של האדם קצובים לו באופן ניסי ולא טבעי, כמו [[מן]]{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשל"ג]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4608&hilite=4bf5b39b-6f31-4e90-8160-d866cfc7ec84&st=%D7%A8%D7%91+%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%90&pgnum=40 ח"ב].}}. | ||
==מטרתה== | |||
המטרה של הפרנסה, היא שעל ידה האדם יגיע לאהבת ה'.{{הערה|[[לקוטי תורה]], פרשת נח, מאמר דבור המתחיל מים רבים.}} הפרנסה נקראת בשם שעבוד הפרנסה, ולמרות זאת אין בזה ענין שלילי, אלא המטרה היא שעל ידם יגיע היהודי לאהבת ה' - התבטלות עצמית.{{הערה|לקו"ש חלק א', נח סעיף א'.}} כשיתבונן שכל הענינים שיש בעולם הזה זה רק הארה ("זיו") מהקב"ה ושהוא בעצמו נעלה באין ערוך מהעולם - יגיע לאהבת ה'. | |||
==בעבודת ה'== | |||
העסק בפרנסה לא אמור להפיל את האדם בעבודת ה', והעצה לזה שהאדם לא יפול כשעוסק בעניני העולם, אומר הרבי - הוא שתמיד יהיה מונח בזה שלעולם אין מציאות,{{הערה|לקו"ש חלק א', נח סעיף ג'.}} | |||
ושכל המציאות האמיתית זה אלוקות. | |||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
גרסה מ־22:24, 10 בנובמבר 2021
פרנסה היא כינוי כללי לכל סיפוקיו הגשמיים של האדם, הנצרכים לחייו היומיומיים.
שפע הפרנסה נקצב בראש השנה, כי בו חוזר האור של השנה הקודמת ומתמשך שפע ואור חדש לשנה הבאה. ביום הכיפורים נקבע כמה יקבל כל אחד מתוך השפע, ולכן למרות שהשפע כבר נקצב ביום ראש השנה, יכול כל אדם בתפילתו לקבוע את אשר יקבל על ידי שיקבל חלק גדול או קטן מהחיות והאור הנשפע.
עם זאת, מכיון שהאור עצמו הוא אור רוחני, נאמר בגמרא כי פרנסתו של אדם נקצבת לו בכל יום ויום, שכן השפע היורד מלמעלה משתלשל מדרגה לדרגה עד לדרגות הגשמיות בכל יום ויום לפי מעשיו וכאמור בגמרא "אדם נידון בכל יום", ולכן אם האדם נוהג כראוי הוא יקבל את השפע הראוי לו שירד לכלים הנצרכים, ולא - ישאר השפע לעולם העליון. מסיבה זו על האדם לעשות השתדלות במעשיו כנגזר על ידי הבורא - "בזיעת אפיך תאכל לחם", שכן על האדם להמשיך במעשיו את האור לעולם העשייה, ולא לא יועיל לו האור הרוחני כדי לספק את צרכיו הגשמיים.
לכן היה מנהגו של רב המנונא סבא להתפלל בכל יום על צרכיו[1] מכאן גם מוכיח הרבי, שפרנסתו של האדם נקצבת לו באופן ניסי, וגם כאשר מזונותיו של רב המנונא היו על שולחנו ברשות היחיד שלו ובבעלותו הממונית - עד שיכול היה לקדש עימם אשה, זאת רק בנוגע לדיני הממונות שלו, אבל בנוגע לפרנסתו אין המזון שלו עד שהוא מתפלל עליו ועד אשר מברך עליו ברכה ואם אוכלו בלא ברכה נקרא מועל בהקדש וכל זאת מכיון שמזונותיו של האדם קצובים לו באופן ניסי ולא טבעי, כמו מן[2].
מטרתה
המטרה של הפרנסה, היא שעל ידה האדם יגיע לאהבת ה'.[3] הפרנסה נקראת בשם שעבוד הפרנסה, ולמרות זאת אין בזה ענין שלילי, אלא המטרה היא שעל ידם יגיע היהודי לאהבת ה' - התבטלות עצמית.[4] כשיתבונן שכל הענינים שיש בעולם הזה זה רק הארה ("זיו") מהקב"ה ושהוא בעצמו נעלה באין ערוך מהעולם - יגיע לאהבת ה'.
בעבודת ה'
העסק בפרנסה לא אמור להפיל את האדם בעבודת ה', והעצה לזה שהאדם לא יפול כשעוסק בעניני העולם, אומר הרבי - הוא שתמיד יהיה מונח בזה שלעולם אין מציאות,[5] ושכל המציאות האמיתית זה אלוקות.
קישורים חיצונייים
- האדמו"ר מביאלא (בני ברק) בחלוקת הדולרים, הדרך לפרנסה בהרחבה
- פרנסה לכל החיים ● סיפור לשבת -
הערות שוליים
- ↑ עד כאן, מדרך מצוותיך מצוות תגלחת מצורע.
- ↑ שיחות קודש תשל"ג ח"ב.
- ↑ לקוטי תורה, פרשת נח, מאמר דבור המתחיל מים רבים.
- ↑ לקו"ש חלק א', נח סעיף א'.
- ↑ לקו"ש חלק א', נח סעיף ג'.