הכותל המערבי

הכותל המערבי, הוא קיר החומה החיצוני של הר הבית. ממקום זה ואילך מתחילה קדושת בית המקדש לפי דרגות שונות.

איסור תחיבת היד בין אבני הכותל

לטמא אסור להכנס להר הבית, ולכן יש להזהר שלא לתחוב את היד בין אבני הכותל, מכיון שיש הטמאים, כגון נדות ויולדות שאסורים להכנס למקדש באיסור לא תעשה, והאיסור חל גם על הכנסת היד לכותל, שיש האומרים שהיא איסור דאורייתא, מפני שהיא הנקראת בלשון חז"ל "ביאה במקצת", מכיון שנפסק להלכה שביאה במקצת שמה ביאה, ויש חולקים כי הוא איסור מדרבנן והעונש הוא מכת מרדות.

על טמא מת אין איסור להכנס להר הבית בכללותו, כי אם למקומות מסוימים בתוך הר הבית אשר האיסור שם כרוך בעונש כרת.

[כמובן שאין לסמוך באיסורים חמורים כל כך על הנאמר כאן, ויש לשאול רב מוסמך.]

מקום עליית התפילות דרך הכותל, או דרך חברון

בשיחה עם רבי שמעון נתן נטע בידרמן מלעלוב, הקשה הרבי סתירה: האדמו"ר האמצעי כותב כי התפילות עולות דרך חברון, והפלא שבדבר, מכיון שיש בשולחן ערוך פסק דין מפורש בנוגע לתפילה, שאם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ואם היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים, שנאמר והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת, היה עומד בירושלים יחזיר פניו כנגד המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה.

רבי שמעון רצה לתרץ כי יתכן שיש חילוק בין זמן הבית לזמן הזה, אבל הרבי דחה את דבריו שהרי פסק הדין נוגע גם בזמן הזה וכן נוהגים הן החו"ל להחזיר פניהם נגד א"י והן בא"י להחזיר הפנים כנגד ירושלים. ולכן רצה הרבי לתרץ בדוחק שהתפילות מגיעות תחילה לחברון ומשם לירושלים שהיא קדושה גדולה יותר.

בהמשך השיחה, אמר רבי שמעון בשם זקנו רבי דוד מלעלוב כי האבות נמצאים בליל שבת קודש בכותל המערבי.

על דבריו של רבי שמעון כי כלב הלך להשתטח בחברון הגיב הרבי בפשטות שיתכן שזה היה בדרכם של המרגלים ולכן הלך לשם, מלבד שסגולה זו של קברי אבות ישנה דווקא בחברון.