16,089
עריכות
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (הסרת קישורים עודפים, הרחבה) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
'''דבר מלכות ויקהל'''היא [[שיחה]] שאמר [[הרבי]] ב[[שבת]] קודש [[כ"ה אדר]] [[תשנ"ב]]. | '''דבר מלכות ויקהל''' היא [[שיחה]] שאמר [[הרבי]] ב[[שבת]] קודש [[כ"ה אדר]] [[תשנ"ב]]. | ||
בשיחה מבאר הרבי את המעלה של [[אהבת ישראל]], ושל האתחדות עם [[הקב"ה]] על ידי אמירת [[מודה אני]]. | בשיחה מבאר הרבי את המעלה של [[אהבת ישראל]], ושל האתחדות עם [[הקב"ה]] על ידי אמירת [[מודה אני]]. | ||
שורה 6: | שורה 6: | ||
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות [[דבר מלכות]]. | שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות [[דבר מלכות]]. | ||
==רקע== | ==רקע== | ||
שיחה זו | הרבי נכנס ל[[התוועדות]] ב1:43, ולאחר שירת "[[ויהי בימי אחשוורוש]]" החל הרבי בשיחה א' שארכה 45 דקות, לאחר מכן שר הקהל "שובה ה'" ואחרי זה אמר הרבי שיחה ב' שארכה 10 דקות, לאחר מכן שר הקהל "ויהי בימי אחשוורוש" ולאחר מכן אמר הרבי שיחה ג' שארכה מספר דקות, לאחר מכן החל הרבי ב[[חלוקת כוס של ברכה]] תוך עידוד שירת [[ניגון ההקפות לרבי לוי יצחק]] אביו, ולאחר מכן אמר הרבי שיחה ד' שארכה גם היא מספר דקות. הרבי יצא מהתוועדות בשעה 3:23. | ||
יומיים לאחר מכן ב[[כ"ז אדר]], חווה הרבי [[הסטרוק הראשון|אירוע מוחי]]. | |||
שיחה זו היא השיחה האחרונה ששמענו לעיני בשר מ[[הרבי]], הנוהג היה שהרבי היה מגיה את כל השיחה, אך שיחה זו הגיה הרבי את ראשי הדברים שלה בלבד, וכשעתיים לאחר [[מוצאי שבת]], דבר שעורר את תמיהתם של החסידים, אך הובן למפרע כאשר אירע המאורע של [[הסטרוק הראשון|כ"ז אדר]] כיומיים לאחר מכן{{הערה|מאחורי השיחות, עמ' 47, בהוצאת [[חדור בד"ם]].}} . | |||
==תוכן השיחה== | ==תוכן השיחה== | ||
הרבי בשיחה הסביר בפנימיות הדברים את הקביעות של אותה [[שנה]] בה [[פרשת ויקהל]] ו[[פרשת פקודי]], לא היו מחוברים, שבכך מתבטא השלימות של פרשת ויקהל בפני עצמה, שהיא לגלות את ה[[אחדות]] בבריאה ובין [[בני ישראל]]. הרבי הוסיף שקודם שהאדם פועל אחדות בינו לבין חברו, עליו לפעול אחדות בינו לבין [[הקב"ה]], דבר המתבטא בכך שמיד "כשניעור משנתו" הוא אומר [[מודה אני]]. | הרבי בשיחה הסביר בפנימיות הדברים את הקביעות של אותה [[שנה]] בה [[פרשת ויקהל]] ו[[פרשת פקודי]], לא היו מחוברים, שבכך מתבטא השלימות של פרשת ויקהל בפני עצמה, שהיא לגלות את ה[[אחדות]] בבריאה ובין [[בני ישראל]]. הרבי הוסיף שקודם שהאדם פועל אחדות בינו לבין חברו, עליו לפעול אחדות בינו לבין [[הקב"ה]], דבר המתבטא בכך שמיד "כשניעור משנתו" הוא אומר [[מודה אני]]. |