אליהו יהודה לייב רבינוביץ (חייקין): הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
מ (←פתיח) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''אליהו יהודה לייב רבינוביץ (חייקין)''' ([[ח' ניסן]] [[תרנ"ב]]-[[ט"ז אדר]] [[תשט"ז]]) היה איש ספר, משפיע בקהילת חב"ד ב[[ירושלים]]. | הרב '''אליהו יהודה לייב רבינוביץ (חייקין)''' ([[ח' ניסן]] [[תרנ"ב]] - [[ט"ז אדר]] [[תשט"ז]]) היה איש ספר, משפיע בקהילת חב"ד ב[[ירושלים]]. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
גרסה מ־19:50, 10 במאי 2021
הרב אליהו יהודה לייב רבינוביץ (חייקין) (ח' ניסן תרנ"ב - ט"ז אדר תשט"ז) היה איש ספר, משפיע בקהילת חב"ד בירושלים.
תולדות חיים
נולד בח' ניסן תרנ"ב[1] לאביו הרב הלל חייקין ולאמו מרת חיה שרה, ונקרא בשעת הברית על שם אבי סבו, הרב אליהו לייב שיפמן שזכה להיות מהמשמשים בקודש אצל אדמו"ר הצמח צדק.
בשנת תרד"ע את מרת אלטע אסתר בת הרב אברהם חיים בונימוביץ, ראש ישיבת המקובלים בית א-ל, כאשר מאביו נבצר להשתתף בחתונה.
לאחר החתונה קבע את מגוריו בירושלים בשכונת המגורים החדשות מחוץ לעיר העתיקה, וזמן קצר לאחר מכן החליף את שם משפחתו לרבינוביץ.
נודע כאיש ספר, ומידי שבת היה נוהג להתלוות באופן קבוע לרב שלמה יוסף זוין ולשוחח עמו בדברי תורה לאחר התפילה, היה עולה עמו לביתו ומתיישב עמו להתוועדות רעים קצרה, ורק לאחר מכן חוזר לביתו.
בהתוועדויות של חסידי חב"ד בירושלים, נמנה על ראשי המדברים ונודע כנואם רהוט בעל חיות ודבריו שנאמרו בלהט פנימי, נכנסו אל לב השומעים.
בזמן מסע אדמו"ר הריי"צ לארץ הקודש אחסן בביתו כורסא מיוחדת עבור הרבי והביא אותה לכל מקום בו ביקר הרבי.
לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ התקשר לרבי ונהג שללוח מכתבים תכופים בהם דיווח על פעילויותיו בהפצת יהדות וחסידות, והיה מהתומכים הנלהבים בהקמתו של סניף צעירי אגודת חב"ד ירושלים[2].
לאורך השנים סבל מחולשת לב, עד שהיה אסור עליו בהוראת הרופאים לשתות יין ומשקאות משכרים, ובתקופה האחרונה לחייו גברה חולשתו עד לפטירתו בט"ז אדר תשט"ז.
משפחתו
- בתו, מרת שולמית יקיר
הערות שוליים
- ↑ על אף שברישומי כולל חב"ד מופיעה שנת לידתו כתר"נ, כנראה שנפלה בה טעות והתאריך המדוייק הוא תרנ"ב.
- ↑ באסיפת היסוד של הארגון קבלו זקני החסידים שמקימים ארגון על ידי אברכים צעירים ולא על ידי זקני החסידים, והוא השיב להם שכאשר רוצים להביא גאולה צריכים לעשות זאת בכוחות צעירים דווקא, כפי שהיה ביציאת מצרים שהתורה הקדימה נערים לזקנים, "בנערינו ובזקנינו נלך".