דבר מלכות במדבר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "”" ב־""") |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
הרבי המשיך ולימד עליהם זכות, שבאמת אין ה' יכול לבוא אליהם בטענות מאחר ונולדו כ אנשים גלותיים: {{ציטוטון|ובאמת אין זה באשמתו, מכיון שבני ישראל נמצאים בגלות כבר במשך אלף שנה ויותר, וכבר קרוב לאלפיים שנה - וזוהי הסיבה האמיתית לדיבורים כאלו; איך יכול הקב"ה לבוא אליו בטענה - היתכן שעושה ליצנות ממשיח צדקנו, בשעה שהקב"ה עצמו מחזיקו בגלות משנולד, ונעשה אחר-כך [[בר מצוה]] בגלות, ואחר כך היה ענין ה[[נישואין]] עם ה[[שבע ברכות]] כו' בגלות...}}. | הרבי המשיך ולימד עליהם זכות, שבאמת אין ה' יכול לבוא אליהם בטענות מאחר ונולדו כ אנשים גלותיים: {{ציטוטון|ובאמת אין זה באשמתו, מכיון שבני ישראל נמצאים בגלות כבר במשך אלף שנה ויותר, וכבר קרוב לאלפיים שנה - וזוהי הסיבה האמיתית לדיבורים כאלו; איך יכול הקב"ה לבוא אליו בטענה - היתכן שעושה ליצנות ממשיח צדקנו, בשעה שהקב"ה עצמו מחזיקו בגלות משנולד, ונעשה אחר-כך [[בר מצוה]] בגלות, ואחר כך היה ענין ה[[נישואין]] עם ה[[שבע ברכות]] כו' בגלות...}}. | ||
על כך יש איזכור קטן בסיום השיחה המוגת, שהרבי אומר {{ציטוטון|וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא '''הרי אנו | על כך יש איזכור קטן בסיום השיחה המוגת, שהרבי אומר {{ציטוטון|וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא '''הרי אנו "אנשי גלות"''' ר"ל}}. | ||
==סיכום== | ==סיכום== | ||
גרסה מ־12:51, 7 באפריל 2021
דבר מלכות במדבר היא השיחה שנאמרה בשבת פרשת נשא, ערב חג השבועות וביום השני של חג השבועות תשנ"ב, והוגהה על ידי הרבי בשפת היידיש.
השיחה מדברת על הבלבול שיכול להיות מריבוי הענינים שיש לפעול בהם, ושכאשר הם נסובים סביב נקודה אחת של אלוקות, נעשית מנוחה בכל הענינים.
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.
רקע
באותה התקופה הלך הרב עמנואל שוחט לתהלוכה לשכונת בורו פארק, וכשהגיע שם לבית הכנסת החל ללעוג הגבאי על שאומרים על הרבי שהוא משיח, והודיע לו שאם לא יגנה אמונה זו לפני הקהל - לא יתן לו רשות דיבור בבית כנסת. כמובן שהרב שוחט סירב ונאלץ לעזוב את המקום.
כשחזר ל770, סיפר על כך לרב דוד רסקין שהעביר את זה לרב חודוקוב, והרב חודוקב העביר את הסיפור ישירות לרבי.
בשיחה התבטא הרבי בחריפות, נגד אלו שעושים ליצנות ממשיח ("חרפו עקבות משיחך")[1].
הרבי המשיך ולימד עליהם זכות, שבאמת אין ה' יכול לבוא אליהם בטענות מאחר ונולדו כ אנשים גלותיים: "ובאמת אין זה באשמתו, מכיון שבני ישראל נמצאים בגלות כבר במשך אלף שנה ויותר, וכבר קרוב לאלפיים שנה - וזוהי הסיבה האמיתית לדיבורים כאלו; איך יכול הקב"ה לבוא אליו בטענה - היתכן שעושה ליצנות ממשיח צדקנו, בשעה שהקב"ה עצמו מחזיקו בגלות משנולד, ונעשה אחר-כך בר מצוה בגלות, ואחר כך היה ענין הנישואין עם השבע ברכות כו' בגלות...".
על כך יש איזכור קטן בסיום השיחה המוגת, שהרבי אומר "וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא הרי אנו "אנשי גלות" ר"ל".
סיכום
| " | כולל ופשוט - הביטול דכל ההעלמות והסתרים דגלות, וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא הרי אנו "אנשי גלות" ר"ל, ונמצאים ב"מצב־גלותי" - שכל זה יתבטל, ויתהפך (ע"י תשובה אמיתית) | " |
| " | "חיילי בית דוד" קאי על התמימים, ודוגמתו בכאו"א מישראל – שכל יהודי הוא "תמים" בכל עניניו, עאכו"כ בעניני משיח ומלכות בית דוד והגאולה שבסיום הרמב"ם – "כמים לים מכסים" | " |
- אותיות א' - ג' יש ללמוד הוראה מהקביעות המיוחדת שבשנה זו (תשנ"ב) א. מהרצף של שבת וחג השבועות. ב. שבת היא פרשת במדבר. ג. חג השבועות הוא ביום ראשון, התחלת מעשה בראשית. הקשר בין חג השבועות לשבת, שלכן מתן תורה היה בשבת, הוא: מנוחה. הן השבת והן התורה מביאות מנוחה לעולם, שמצד עצמו חסר מנוחה; וזאת מכיון שגדרו של העולם הוא זמן ומקום - התחלקות ושינוי, שגורמים אי מנוחה. כשהשבת והתורה מגלות שכל העולם קיים למטרה אחת - אלוקות, הפרטים שבעולם מתעלים ומגיעים אל המנוחה.
- אותיות ד' - ו' חוסר המנוחה יכול להיות גם בענינים של תורה ומצוות: במצוות ישנם פרטים רבים, ועל היהודי להרגיש בכל הפרטים את הנקודה האחת: רצון שלמעלה מהתחלקות. וגם באהבת היהודי לקב"ה שישנם שני קוים רצוא ושוב, אך תפקידו הוא להרגיש שאין כאן שני קוים אלא נקודה אחת: רצון ה' שלמעלה משני הקוים. הרגשת הנקודה היא כאשר היהודי בביטול ורוצה להגיע לעצם, שאז מגיע לנקודה שמתבטאת בכל הפרטים.
- אותיות ז' - ח' מתן תורה הוא תהליך המשקף את התשוקה להגיע לעצם. בני ישראל לא חיפשו את הפרטים אלא הגיעו לביטול גמור של "נעשה ונשמע". ועל ידי זה קיבלו את גילוי עצם המלך, שחודר גם בכל הפרטים. גם ההכנה למתן תורה ענינה ההתעלות שאחרי כל הפרטים בעבודת מ"ט ימי הספירה - אל שער הנ' - כתר, הנקודה שלמעלה מהפרטים.
- אותיות ט' - י"ג לאור ביאור זה, מובנת ההוראה מפרטי קביעות השנה: יום השבת הסמוך ליום מתן תורה - מדגיש את המנוחה, הנקודה האחת, המתגלית על ידי השבת והתורה. ומתן תורה ביום ראשון, התחלת הבריאה - מדגיש שהמנוחה חודרת בכל פרטי העולם. גם פרשת במדבר מדגישה שהמנוחה של התורה חודרת בתוך המדבר, מקום המסמל היפך מנוחה. המעשה הוא העיקר: יש להוסיף בלימוד התורה, לימוד פנימיות התורה, אמירת פרקי אבות, לימוד שיעורי החת"ת והרמב"ם ושאר השיעורים הפרטיים; ובמיוחד - לחדש חידושי תורה, לכתבם ולפרסמם. וזה יביא את המנוחה האמיתית בגילוי משיח צדקנו.
קישורים חיצוניים
- השיחה ב: אידיש • לשון הקודש • בלתי מוגה • גרסת טקסט.
הערות שוליים
- ↑ יש לציין, שהרבי תקף את זה שהוא לעג על כך ש"אומרים על הרבי הוא משיח", ואמר על כך הרבי שהוא "עושה לעג ממשיח".
| שיחות הדבר מלכות | ||
|---|---|---|
בראשית
|
בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות (א'), תולדות (ב') • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • חנוכה • מקץ • ה' טבת • ויגש • ויחי | 
|
שמות
|
שמות • וארא (א'), וארא (ב') • בא • נשי ובנות ישראל • בשלח • חמשה עשר בשבט • יתרו • כ"ב שבט • משפטים (א'), משפטים (ב') • תרומה • תצווה (א'), תצווה (ב') • כי תשא • ויקהל | |
ויקרא
|
ויקרא • צו • י"א ניסן • ערב פסח (א'), ערב פסח (ב') • אחרון של פסח (א'), אחרון של פסח (ב') • כ"ו ניסן • כ"ח ניסן • שמיני • תזריע מצורע • אחרי קדושים • אמור • בהר בחוקותי | |
במדבר
|
במדבר • שבועות (א'), שבועות (ב') • נשא • בהעלותך (א'), בהעלותך (ב') • שלח • כ"ח סיון • קרח (א'), קרח (ב') • חוקת • בלק • פינחס • מטות מסעי | |
דברים
|
דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • ערב ראש השנה (א'), ערב ראש השנה (ב') • נצבים וילך וראש השנה • ראש השנה, סוכות ושמחת תורה • שמחת תורה | |
הוספות
|
יחידות עם הרב מרדכי אליהו (ו' מרחשוון תשנ"ב) • קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל • שיחת ב' ניסן תשמ"ח | |