הבאת המשיח

הרבי בשעת אמירת השיחה הידועה, בה עורר על הבאת המשיח

כחלק עיקרי מהאמונה היהודית בביאת המשיח והציפיה לכך, מוטלת על כל עם ישראל החובה והאחריות לפעול על ידי מעשיהם ועבודתם את הבאת המשיח, ובכוחם להצליח ואכן להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

אחריותו של כל יהודי להבאת המשיח - שהייתה קיימת לאורך כל שנות הגלות - מתחזקת במיוחד בדור הנוכחי, הדור האחרון של הגלות, ובמיוחד לקראת סיומו. תפנית חשובה באחריות זו הייתה באמירת השיחה הידועה שאמר הרבי בכ"ח ניסן תנש"א, ובה מסר אחריות זו לכל אחד ואחד.

מהות העבודה

ערך מורחב – עבודת הגלות

מטרתה הפנימית של הגלות היא שעל ידי הירידה בה וההתגברות על הקשיים והניסיונות בעבודת ה' יגלו בני ישראל אור אלוקי נעלה יותר, ובכך יביאו את הגאולה האמיתית והשלימה. ולכן לאמתו של דבר - כל עבודת בני ישראל בגלות מכוונת למטרה זו, הבאת המשיח.

פעולתו האישית של כל יהודי

מודעה לכינוס חרום להבאת המשיח שהתקיים בכפר חב"ד בעקבות השיחה הידועה

העבודה להביא את המשיח הינה עבודתו של כל יהודי ויהודי. אף שנשיא הדור יכול לעשות זאת בכוחות עצמו, למרות זאת, הוא משתף את כל אנשי הדור בעבודה זו.

עבודתו של יהודי פועלת לא רק את הבאת המשיח, אלא את כל הגילויים הנפלאים שיהיו בגאולה - כולל אלו שמצד עצמם הם למעלה מכל שייכות עם הנבראים ועבודתם.

כאשר יבוא המשיח הוא יודה לכל יהודי על עבודתו ופעולתו בזמן הגלות עבור הבאת הגאולה.

כוחו של כל יהודי להביא משיח

הרמב"ם פוסק:

צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו חציו זכאי וחציו חייב; וכן כל העולם, חצייו זכאי וחצייו חייב . .

עשה מצוה אחת - הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה

את דברי הרמב"ם אלו הביא הרבי בשיחותיו אינספור פעמים, וביאר אותם. הרבי מסביר את הכח שיש לכל יהודי על ידי פעולה אחת להביא את משיח, כיון שבפעולה זו הוא מגלה את עצם הנשמה שלו - בחינת היחידה, ועל כך חל הכלל ש"העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו"; וממילא ברור שגילוי זה פועל את הגילוי הכללי של העצם, בגאולה; ואדרבה, מתעוררת התמיהה לאידך גיסא - איך ייתכן שלאחר גילוי העצם כזה עוד לא באה הגאולה?

במקום אחר מדמה זאת הרבי לפצצת אטום, שאותה יכול להפעיל אפילו אדם קטן שאינו מבין ויודע מה מהותה, וברגע אחד לפעול הרס בכל העולם - ומרובה מידה טובה, שמכך ניתן להבין בשכל אנושי (ולא רק באמונה) כיצד יכולה פעולה אחת של יהודי להביא גאולה לכל העולם.

בדורנו זה, שהוא הדור של עקבתא דמשיחא והנמוך ביותר מבין כל אלו שקדמוהו - עלולה להתעורר עוד יותר השאלה כיצד דור נחות כזה יכול להביא את המשיח. על כך מבאר הרבי שזהו כמשל הננס על גבי ענק - שאף על פי שהננס רואה למרחק קצר, הרבה פחות מהענק, עם זאת כשיעמוד על כתפי הענק יוכל לראות למרחק, אפילו יותר מהענק. כך גם בדורנו מצטברים הכוחות שנפעלו בזכות עבודתם של כל הדורות הקודמים, ומספיקה פעולה אחת של דורנו להביא את המשיח.

ענין נוסף מציין הרבי, שדוקא בזכות היותנו הדור הנמוך ביותר לכן בכוחנו להעלות את כל הדורות שלפנינו, כיון שעל ידי העלייה של התחתון ביותר מתעלים ממילא כל החלקים שמעליו.

אחריותו של כל יהודי להביא משיח

שלט מקמפיין פרסום של ממ"ש, הקורא ליהודים לפעול להבאת המשיח

בנוסף לכך שבכוחו של כל אחד ואחת להביא את המשיח, הוא צריך לדעת שזוהי אחריות שלו, ולא להטיל את העבודה על אחרים; וכמו כן להתמקד בעבודה הפרטית שלו, במצב שבו הוא נמצא, ולא לחשוב מה היה יכול לעשות לו היה במקום ובמצב אחר - כיון שדוקא על ידי שיהפוך את עניניו הפרטיים לגאולה, הוא יביא את הגאולה הכללית.

אחריות זו הולכת ומתגברת ככל שמתקרבים יותר לגאולה. תפנית מיוחדת ומשמעותית אירעה באמירת השיחה הידועה על ידי הרבי בכ"ח ניסן תנש"א, שבה העביר את האחריות להבאת המשיח לחסידים, באמרו: "עשו כל אשר ביכלתכם - ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון - להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש! . . ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם".

בכמה וכמה שיחות התייחס הרבי בחריפות לגישה כביכול אין צורך לפעול כדי להביא את המשיח - כיון שזהו תפקידו של הקב"ה וממילא "חשבון" שלו, ואין כל דרישה הלכתית מיהודי לפעול במטרה להביא את המשיח. הרבי התייחס לכך כאל חשיבה גלותית של יהודי השקוע בעצמו ובמילוי רצונותיו, וזו הסיבה שאין לו את האכפתיות לכך שהשכינה ובני ישראל נמצאים בגלות, ומוכרחים לצאת ממצב זה במהירות הכי גדולה.

הרבי הדגיש שעבודה זו של הבאת המשיח אינה בסתירה לאיסור חז"ל "שלא ידחקו את הקץ" - כי אין מדובר בפעולות של השבעות מלאכים וכדומה, אלא בהוספה בקיום התורה ומצוות, רק שיש בזה כוונה לזרז את הגאולה.

עניני העבודה בגלות הממשיכים גילויים בגאולה

בספר התניא מבואר:

והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי, תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות

— תניא, תחילת פרק ל"ז

על יסוד זה מבאר הרבי פעמים רבות, שכל גילוי שיהיה לעתיד לבוא, נמשך על ידי העבודה הדומה לו בזמן הזה. למשל:

• על ידי לימוד החסידות בהבנה והשגה, וכן על ידי עבודת המסירות נפש שלמעלה מהשגה - ממשיכים את הגילויים שיגלה מלך המשיח בתור "רב" ובתור "מלך". על ידי הביטול, הקבלת עול והמסירות נפש שבעבודה בזמן הגלות, באופן שהעבודה אינה מצד השגתו ומציאותו של האדם אלא מצד האלוקות - פועלים שהגילויים דלעתיד יהיו באופן של בלי גבול ועם זאת יחדרו בבשר ובגוף הגשמי
• על ידי העבודה בשני הקוים - מלמטה למעלה ומלמעלה למטה (המתבטאים בעבודות של: תפילה ותורה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ועוד) - ממשיכים את הגילוי שיהיה לעתיד לבוא "ושמתי כדכד שמשותיך".
• על ידי קיום המצוות במעשה בפועל, והעבודה של קבלת עול, ממשיכים את הגילוי שיהיה לעתיד לבוא "מעשה גדול".
• על ידי גילוי היחידה כפי שאפשר כעת, ממשיכים את גילוי היחידה הכללית שיהיה בשלימות לעתיד לבוא.
• על ידי הקרבת קרבנות חג הסוכות בבית המקדש (וכן אמירת הפסוקים שכנגדם בזמן הגלות), שהם כנגד אומות העולם - ממשיכים את הגילוי שיהיה לעתיד לבוא "והיו מלכים אומניך".

ענינים מסוגלים להבאת המשיח

שיעור גאולה ומשיח ב-770. לימוד עניני גאולה ומשיח הוא "הדרך הישרה" להבאת הגאולה

אף שעל ידי כל ענין של תורה ומצוות מזרזים את הגאולה, ישנם ענינים מסויימים שלגביהם מבואר שישנה סגולה מיוחדת בהם להבאת המשיח. בכלל, מבין כל עניני התורה, מתייחדים הענינים הקשורים באופן ישיר לגאולה בכך שהם מזרזים עוד יותר את הגאולה.

להלן חלק מהענינים שעליהם מבואר שמזרזים את הגאולה:

ציפיה ותביעת הגאולה

ערכים מורחבים – ציפיה לגאולה, עד מתי

פעמים רבות עורר הרבי על חשיבות הציפיה לגאולה ותביעתה, והביא את דברי החיד"א על כך שהציפיה ובקשת הגאולה בכוחם להביא אותה:

אמרו בילקוט... אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי, כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי... ובזה פירש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה... מטבע ברכת "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום", דאומרו "כי לישועתך", אינו מובן: מה נתינת טעם היא? דאם מן הדין - נזכה בלא קיווי, והן לא - מה יועיל הקיווי? אבל על פי האמור
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אתי שפיר,
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין והכי פירושה: את צמח דוד וכו',
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין וכי תימא שאין לנו זכות, מכל מקום תצמיח, כי לישועתך קוינו, ויש לנו הקיווי, ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו

— מדבר קדמות מערכת ק' אות טז

הרבי ביקש לפרסם דברים אלו, וכן מקורות נוספים מגדולי ישראל על כוחה של בקשת הגאולה והציפיה אליה; ועד כדי כך שהתבטא שהדבר היחידי שאליו מחכים הוא עוד צעקה, תביעה ובקשה של יהודי "עד מתי".

לחיות גאולה

ערך מורחב – לחיות גאולה

הרבי הסביר בהרחבה כמה פעמים, שהדרך להביא את הגאולה היא על ידי שהאדם מעמיד את עצמו כבר כעת - על סף הגאולה - במצב ורגש של גאולה. בכך הוא בעצם מכניס את הגאולה אל תוך הגלות, ומגלה שהגלות אינה אלא למראית עין ובפנימיותה גם היא גאולה.

לימוד התורה

על לימוד התורה התבטא הרבי שהוא ה"דרך ישרה", "הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה", לפעול את התגלות וביאת המשיח. זאת בגלל מעלתה המיוחדת של התורה, שבכוחה לחבר אורות וכלים - שזהו תוכנה הפנימי של הגאולה - ולהכין את הדרך לתפקידו של משיח כרב וכמלך.

באותה הזדמנות, ובהזדמנויות נוספות, פירט הרבי חלקים מסויימים בתורה שלגביהם מבואר שיש בהם סגולה מיוחדת להבאת הגאולה:

• לימוד משניות: אמרו חז"ל "אין כל הגלויות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות". הסיבה לסגולתם המיוחדת של המשניות היא בגלל שבחלק המשנה בתורה מודגש יותר האחדות בין כל ישראל, ולכן היא מבטלת את סיבת הגלות - שנאת חינם. בתורת החסידות מבוארת מעלת המשניות בפנימיות הענינים - שהם שייכים לבחינת חכמה, שבכוחה נפעלת עבודת הבירורים, ועבודה זו מביאה לקיבוץ גלויות הפנימי - אסיפת ניצוצות הקדושה.
• לימוד פנימיות התורה, ובפרט לימוד החסידות: מעלת לימוד פנימיות התורה כדרך להבאת הגאולה מבוארת כבר בספר הזוהר, שבו נאמר: "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר. . יפקון ביה מן גלותא ברחמים" [=בחיבור זה שלך, שהוא ספר הזוהר . . יצאו בו מן הגלות ברחמים]. גם הרב חיים ויטאל כתב דברים חריפים על ההכרח ללמוד את פנימיות התורה, והדגיש שההמנעות מלימוד זה מעכבת את הגאולה. בתורת החסידות מודגשת יותר ויותר חשיבותו של הלימוד להבאת הגאולה וכהכנה אליה, ובתוספת ההבהרה - שלימוד פנימיות התורה באופן של הבנה כדרוש ללא חשש, יכול להיות רק באמצעות תורת חסידות חב"ד.
• לימוד עניני גאולה ומשיח: על לימוד זה בפרט התבטא הרבי שהוא "הדרך הישרה" להבאת המשיח - ובמיוחד כאשר הוא נעשה ברבים. הרבי ביקש לפרסם את הדברים.
• לימוד תורה אור ולקוטי תורה: על ידי ההחלטה ללמוד את שני ספרים אלו כל חלקיהם עד סיומם, ממהרים את המשכת הגאולה בפועל.
• חידוש חידושי תורה: על ידי שיהודי מחדש בתורה, הוא מוציא חלק בתורה שהיה עד עכשיו בהעלם ומגלה אותו; ובכך הוא מזרז את גילויים המושלם של כל חלקי התורה הנמצאים בהעלם, שיתגלו ב"תורה חדשה מאתי תצא" בגאולה.

הפצת המעיינות

ערך מורחב – הפצת המעיינות

קמפיין של מרכז את"ה בארץ הקודש לעידוד לימוד החסידות להבאת הגאולה

בראש השנה תק"ז ערך הבעל שם טוב עליית נשמה להיכל משיח, וכך סיפר:

ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?
והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

מאז הפכה הפצת המעיינות של תורת החסידות בכל מקום בעולם, על מנת להביא את המשיח, למטרה מרכזית בחסידות חב"ד, שהלכה והתגברה במשך הדורות - עד שבדורנו הפך לענין הכללי ביותר. בהמשך הודיע הרבי שכבר הסתיימה העבודה להפיץ את המעיינות, והם הגיעו לכל מקום - ולכן העבודה כעת היא להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו.

צדקה

ערך מורחב – צדקה

הרבי מחלק דולרים. על חלוקה זו התבטא הרבי שעל ידה מזרזים ומביאים את הגאולה מיד

על מצוות הצדקה אמרו חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", ועד שהרמב"ם פסק "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה". הרבי הזכיר זאת פעמים רבות - במיוחד כאשר חילק דולרים בסיום שיחותיו, והסביר שזה נעשה לזירוז הגאולה. הרבי אמר שבשעת נתינת הצדקה יש לכוון במיוחד על כך שהנתינה נעשית לזירוז הגאולה. הרבי התבטא אף ש"יתכן שהדבר היחיד שחסר להבאת הגאולה אינו אלא נתינת מטבעות אחדות לצדקה!...".

מצוות והנהגות נוספות

• אמונה וביטחון: חז"ל אומרים ש"אין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה . . לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה". הרבי אומר שכן יהיה גם בגאולה העתידה, שתגיע בזכות אמונתם ובטחונם של בני ישראל בגאולה. עם זאת תחדור האמונה גם בפנימיות על ידי לימוד תורת החסידות.
• שמחה: בכוחה של השמחה להביא את הגאולה, כיוון שהיא מבטאת את בטחוננו בגאולה, ובבטחון זה "מכריחים" כביכול את הקב"ה לממש אותו ולהביאה. הרבי הדגיש במיוחד את הצורך להוסיף בשמחה לא למטרה צדדית, אלא "שמחה בטהרתה" להבאת המשיח, שעל ידה בוודאי נצליח להביאו.
• אהבת ישראל: חז"ל אמרו שחורבן בית המקדש השני ותחילת הגלות האחרונה אירעו בגלל שנאת חינם. לאור זאת, מבאר הרבי פעמים רבות שהתיקון לכך שיביא את הגאולה הוא אהבת חינם. אך בשנת תנש"א הודיע הרבי שכבר ניתקנה סיבת הגלות, ועל כן אהבת ישראל המיוחדת בזמננו היא כבר טעימה מהאחדות שתהיה בגאולה - ולא כדי לתקן את הגלות.
• פריה ורביה: אמרו חז"ל ש"אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף", כלומר, שלמעלה ישנו אוצר הנשמות הנקרא "גוף" ונשמות אלו צריכות לרדת לעולם. הרבי חזר על כך פעמים רבות והדגיש לאור זאת את חשיבותו של לידת כל ילד יהודי, ושלילת תכנון משפחה.
• הודיה לה' על הניסים: חז"ל מספרים שהקב"ה ביקש לעשות את חזקיהו המלך משיח, אך הסיבה שלא עשה כך היא כיוון שחזקיהו לא הודה לה' על הניסים שעשה לו. הרבי הדגיש לאור זאת את החשיבות להודות לה' על הניסים המתרחשים לנו, ולפרסם אותם, על מנת להביא את הגאולה.

קישורים חיצוניים

• אפשר לזרז את ביאת המשיח באתר צעירי חב"ד