שידוך

השידוך הינו אחד השלבים המוקדמים בתהליך החתונה, והוא כולל חיפוש התאמה בין בני זוג פוטנציאליים, פגישות ובירורים, ועד להשלמת תהליך השידוך בהחלטה שאכן בני הזוג מתאימים וציון ההחלטה בחגיגה קטנה דוגמת לחיים או ווארט.

מטרת השידוך הינה להוסיף בצניעות של תהליך מציאת הזיווג, והוא נעשה על פי מנהג ישראל באמצעות אדם שלישי שמתווך בין הצדדים ולא בקשר יזום ישיר של החתן והכלה.

לשדכן או לשדכנית חלק חשוב בתהליך החתונה ונהוג לשלם להם ביד רחבה, ולזקוף להם את הזכות בהקמת הבית.

אופן העיסוק בשידוך

בצניעות ובמרץ

חיפוש ה"שידוך" צריך להיות מתוך צניעות, בדרכי תורה ויראת שמים – על ידי שדכן טוב, או ידידים וכדומה.

החיפוש צריך להיות בשמחה ובמרץ, וכפי שלימדונו חז"ל שאדם צריך להתייחס לשידוך כמו מישהו שמחזר אחר אבידה שאיבד, שאינו יושב במקומו וממתין בחיבוק ידים עד שהאבידה תגיע אליו, אלא הוא יוצא ממקומו ומחפש ברצינות ובמרץ.

גם אם ניסה להשתדך ולא הצליח, אין להיות בנפילת רוח וייאוש חס וחלילה, אלא יש לנסות עוד ועוד, מתוך אמונה ובטחון גמור בהקב"ה שיצליח למצוא את זיווגו.

חובה גדולה מוטלת על ההורים לדאוג לשידוך ילדיהם.

כאשר ההורים רואים שילדיהם מסרבים להשתדך – יש לנסות לשכנעם אך ורק בדרכי נועם.

על הנהלות המוסדות של התלמידים והתלמידות לסייע לתלמידיהם במציאת שידוכים.

נוהגים לעשות בדיקת "דור ישרים" קודם השידוך בכדי לוודא שהילדים יצאו בריאים.

העיקר והטפל

הנישואין הינם מאורע עיקרי ומרכזי בחיי האדם, מאורע המטביע את חותמו על כל מהלך החיים, ולכן:

יש להחליט על השידוך במתינות וביישוב הדעת, ולא בחיפזון.

גורם חשוב בהחלטה על השידוך הוא משיכת הלב. כלומר, שלא די בהבנת והסכמת השכל שהשידוך הוא טוב ומתאים לו, אלא צריך שתהיה גם נטיית ומשיכת הלב, או לכל הפחות הערכה שבהמשך הזמן יהיה משיכת הלב.

כאשר ישנם גורמים שונים המפעילים לחץ להסכים להצעת השידוך, כמו צער ועגמת נפש של ההורים וכדומה, גורמים אלו אינם צריכים להוות משקל מכריע בהחלטה על השידוך. כאשר אין נטייה בלב, ועל־אחת־כמה־וכמה כשאין הבנה והסכמה בשכל – אין להענות בחיוב להצעת השידוך.

לפני ההחלטה על השידוך צריכה להיות החלטה תקיפה ואיתנה של שני הצדדים – לבנות בית נאמן על יסודות התורה והמצוות.

אין לעכב שידוך בגלל בעיות כלכליות, כמו מציאת פרנסה, או דירה, אלא צריך להיות בבטחון גמור בהקב"ה שיעזור לו למצוא דירה ופרנסה בשפע ובהרחבה.

בעצת הורים וידידים

מענה הרבי משנת תשל"ה לנערה שהתלבטה בנוגע לשידוך, בה יעץ לה הרבי להיפגש עמו פעם נוספת, ולאחר מכן: באם גם אז יהי‘ איזה ספק – תדבר בזה גלוית לב עם ידיד ובהתאם להדיבור ושמיעת תגובת הידיד תחליט והשם יצליחה.

לפני ההחלטה על השידוך יש להתייעץ עם ההורים, או קרובי משפחה וידידים מבינים, ולא כדאי לייסד חיי משפחה בניגוד לדעת ההורים, ועם זאת, הורה הרבי שהורים לא ילחצו על הילדים בעניני שידוך.

במקרה שהבחור או הבחורה נמצאים רחוק מהוריהם, מעבר לים וכדומה, לא כדאי שהם יחליטו לבדם ללא התייעצות עם הוריהם, אלא רצוי שאחד ההורים יסע לשם על מנת לסייע בהחלטה על השידוך.

רצוי שלא יהיו הפרשי גיל גדולים בין החתן לכלה, אך אין מניעה שהכלה תהיה גדולה מהחתן.

כאשר ישנם שמועות על התנהגות לא טובה של המשודך בשנים עברו, צריך לדעת שעיקר הדגש בהחלטה על השידוך הוא המצב הנוכחי שבהווה וההחלטה התקיפה בנוגע לעתיד, ולא העבר.

ההחלטה על השידוך צריכה להיות של השכל והלב, ואין לעשות כל מיני חישובים וגימטריות של שמות וכדומה – כי אין לזה שום משמעות אמיתית. כמו כן – אין להחליט על שידוך על ידי הטלת גורל.

אין חשש להתחתן עם קרובי משפחה, ואפילו בני דודים יכולים להתחתן זה עם זה.

אין כל מניעה שהחתן והכלה יהיו מעדה ומוצא שונה, כמו אשכנזים וספרדים וכדומה.

כאשר שם החתן וחמיו שווים, או שם הכלה וחמותה שווים – יוסיפו שם לאחד מהם. והוספת השם צריכה להיות לפני פירסום השידוך ברבים.

הלכות והנהגות בשידוך

אח או אחות צעירים לפני המבוגרים

שידוך אח צעיר לפני אחיו המבוגר, או אחות צעירה לפני אחותה המבוגרת אפשריים אם האח או האחות המבוגרים הסכימו ומחלו מחילה גמורה, בלב שלם, לאח או לאחות הצעירים, ומה טוב שהמחילה תהיה בכתב או בפני עדים.

בכל זאת, כשהשתדך הצעיר לפני המבוגר (או הצעירה לפני המבוגרת), כדאי א. לדחות ככל־האפשר את מועד החתונה, שמא המבוגר ישתדך בינתיים, ב. ההורים ישלישו סכום כסף עבור הוצאות חתונת המבוגר.

שידוך אחות צעירה לפני אחיה אפשרי, שכן האחים והאחיות הם שני תורים נפרדים להשתדך, והם אינם תלויים זה בזה.

בירורים

כאשר מתקשרים לברר אודות הצעות שידוך, יש להיזהר מאוד בדברים שלא לספק מידע שאינו נחוץ ולהיכשל בלשון הרע, שלא להטעות את המשודכים במידע לא מדוייק, ופרטים הלכתיים נוספים.

בשל כך, יש להתמקד בעיקר בהצגת המעלות והחוזקות של המשודכים, ובמקום שיש ספק האם לספר על מידע כל שהוא יש להתייעץ עם רב.

פגישות השידוך

פגישות השידוך צריכות להיעשות בנחת ולא בבהילות, ולא ייתכן שבתוך שבוע בלבד יחליטו על דבר כה יסודי כהקמת בית בישראל.

כאשר יש ספק והתלבטות האם יש משיכת הלב, מייעץ הרבי לערוך הפסק זמן ולבדוק האם זה גורם לרוגע אצל המשודכים, או מעורר אצלם ציפיה מחודשת לשוב ולהיפגש.

בפגישות עצמם מורה הרבי לשוחח לא רק באופן כללי על חיי המשפחה, אלא לרדת לפרטים מעשיים כמו קביעות עיתים בשיעורי תורה, מיקום השיעורים וכמותם, אופן הלבוש, ועוד.

שידוך עם בת כהן

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מותר לישראל להשתדך עם בת כהן, אולם על החתן להיות בקי לפחות בתוכן אחת המסכתות הקטנות שבש"ס.

סגולות לשידוך הגון

1. לימוד התורה, ובמיוחד תורת החסידות.

2. נתינת צדקה, ובמיוחד במספר 18 (חי).

3. בדיקת התפילין והמזוזות.

4. החלטה תקיפה לבנות בית נאמן על יסודי התורה והמצוות.

5. להיות בשמחה ובבטחון גמור בהקב"ה שימצא את זיווגו, ולא להיות שרוי בעצבות או בייאוש ונפילת הרוח.

בקשת מחילה

כאשר מסיבה כל שהיא השידוך לא יצא לפועל, על המשודכים לבקש באמצעות צד שלישי מחילה זה מזה ויש להקפיד על זה מאוד כיון שאם נותרת קפידא, עלול הדבר להשפיע על הצדדים למשך כל ימי חייהם.

סגירת השידוך

מזל טוב

מנהג חסידים שלאחר הסכמת החתן והכלה להשתדך – פונים בבקשת ברכה והסכמה מהרבי, כיום על ידי כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש.

לאחר קבלת "ברכה והסכמה" מהרבי, מפרסמים את השידוך ברבים, ומאחלים מזל טוב.

הביטוי הנכון שיש לקרוא לחתן ולכלה הוא – "השתדכו", או "באו בקשרי השידוכים", ולא "התארסו", שכן "אירוסין" משמעותם "קידושין" והם נעשים רק בעת החתונה, ואילו לפני החתונה החתן והכלה הינם רק משודכים ולא מאורסים.

מסיבת הווארט (לחיים)

ערך מורחב – ווארט (לחיים)

לאחר ההחלטה על השידוך מתאספים יחד שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, יחד עם חברים וידידים, ועושים מסיבה והתוועדות של שמחה.

בעת המסיבה נוהגים לעשות "קנין", על העניינים הגשמיים שבשידוך, וההסכם נעשה רק בעל־פה – "מילה" (תרגום של "ווארט" מיידיש), ואין עושים תנאים ואין כותבים שטר.

בעת הווארט נהוג שהחתן חוזר על מאמר חסידות.

תשלום לשדכן

התשלום לשדכן הינו חובה הלכתית, ככל תשלום לעובד שביצע מלאכה ויש לשלם לו את התשלום המלא שדורש, ואף אם לא סוכם מראש, יש לשלם את המחיר שנהוג לשלם למלאכה זו באותו מקום.

מסיבה זו, כאשר השלמת השידוך היה כרוך במאמץ מיוחד וכדומה, יש להוסיף על הסכום.

בכל ספק בנוגע לגובה התשלום, אופן החלוקה בין הצדדים, או כאשר היו מעורבים בשידוך יותר משדכן אחד - ויש אצל רב מורה הוראה כיצד לנהוג.

מקובל לדרוש את ראשי התיבות של 'שדכן' לגנות: "שקר דובר כסף נוטל", אך אין שום היתר לשדכן לשקר, וביכולתו רק לכוון ולהדגיש את הצדדים החיוביים והחזקים באישיות של החתן והכלה.

מובא שאם השדכן מקפיד על שלא קיבל שכרו המגיע לו, יכול הדבר להזיק, חס ושלום, לבני הזוג, ולכן מקפידים לשלם לשדכן גם אם אינו דורש תשלום ואפילו אומר במפורש שאינו רוצה כסף, מכל מקום, חוששים שלא יהיה מזה היזק לזוג, וגם משתדלים לרצות בתשלום את אלו שסייעו לשידוך. ואם היו מספר שדכנים שהציעו את השידוך או כמה שסייעו לגמר השידוך – יש לברר אצל רב כמה ולמי מגיע תשלום.

קישורים חיצוניים

• הרב רוזנבלט, שו"ת הלכתי בנוגע לשידוכין, באתר חב"ד בישראל
• לקט מענות הרבי בכתי"ק בעניני שידוכים, בתוך תשורה משמחת הנישואין של משפחת ווילשאנסקי
• הרב בנימין קופרמן, כל השאלות על שדכנות שתמיד ביקשתם לברר - בשיעור מיוחד

קרדיט: חלק מהמידע בערך זה מבוסס על מאמר של הרב יוסף קרסיק באתר "חבד - אור אין סוף"