ויואל משה

ויואל משה הינו ספרו של האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים שיצא בשנת תש"כ בו הוא פורש משנתו האנטי ציונית ומתנגד למדינת ישראל ולהשתתפות בבחירות לכנסת.

תוכן הספר

הספר מחולק לשלוש מאמרים:

• מאמר ראשון: במאמר הראשון מביא רבי יואל טייטלבוים את טענתו של אדמו"ר הרש"ב לפיה אסורה להקים מדינה בארץ ישראל משום איסור שלוש השבועות, וכן אסור להשתתף בבחירות משום שאסור להתחבר לרשעים, לטענתו הציונות היא הגורם לצרות שהיו לעם ישראל (כגון השואה) במאה השנים האחרונות והוא אף כותב אליה ש:"אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השניה, תכריע המדינה את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו".
• מאמר שני: במאמר זה הוא טוען שמצוות ישוב ארץ ישראל תקפה רק בבזמן שעם ישראל שומר תורה ומצוות, ולפיכך אינה תקפה כהיום.
• מאמר שלישי: מאמר זה הינו תשובה לרבי פנחס הירשפרונג לשאלתו האם ללוד במוסודת בית יעקב בשפה העברית, במאמר מתנגד רבי יואל טייטלבוים לכך ופורש את משנתו כלפי השפה.

היחס מחב"ד

הספר עצמו מיוסד על דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך ועל טענות אדמו"ר הרש"ב, והרבי אף קרא בו, הרבי גם התרעם על כך שחסידי סאטמר נמענים ללמוד את תורת חב"ד, בעוד בספר "ויואל משה" מסתמך המחבר על דברי אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.

קונטרס מענה חכם

בקונטרס מביא המחבר שכהיום אין תוקף בכלל לאיסור שלוש השבועות, ומביא שכל הההתנגדות של רבי יואל טייטלבוים היא משום זה כפירה בהקב"ה שהם מנסים כאילו להביא גאולה בלי תשובה (אלא ע"י הקמת מדינה), ועל זה הוא מתרץ שהקמת המדינה הייתה בשביל להינצל מהגוים וא משום הם רצו להביא את הגאולה.

הוא גם דוחה את הטענות של ה"יואל משה" לפיהם עליית בני ישראל וכיבוש ישראל והקמת מלוכה נחשבים ניסיון יציאה מהגאולה, ומביא שמדובר רק במקרים הדבר נעשה נגד דעת האומות ורוב בני ישראל עולים, אולם במקרה זה שעם ישראל קיבל אישור מהאומות (והוא גם עדיין משועבד לאומות) ורוב בני ישראל לא עלו אין בכך בעייה, וטוען גם שלא הגיוני לומר שעם ישראל הצליח להיגאל בלי הקב"ה ע"י הקמת מדינה.

המחבר גם כותב שיש להתרחק מהציונות וזאת משום שכוונתם כן הייתה שהם יהיו חופשיים וכעין "עצמאות" וגאולה, אולם מותר להשתתף בבחירות לכנסת משום שכל עוד אתה לא מודה לכך אין בעייה.

בהמשך גם מבאר המחבר את הסיבה שחב"ד מקרבת אנשים "ציונים רשעים" ומסביר שהאיסור "להתחבר לרשע" זה במקרה שהרשע הוא העיקר ואתה טפל עליו, אבל במקרה שאתה העיקר ואתה מקרב אותו לתורה ומצוות אין בעייה.

בסוף הקונטרס מובא גם מכתבים של גדולי אודות ההיתר להשתתף בבחירות.