דבר מלכות תולדות (א'): הבדלים בין גרסאות בדף

מ
החלפת טקסט – " " ב־" "
מ (סידור קטגוריה)
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ")
שורה 12: שורה 12:
'''1)''' לפי הפירוש הזה לשמות הפרשות השם לא מבטא את התוכן, שפרשת נח מבטאת מעשים טובים שעשה נח, אך שם הפרשה (נח) מבטא עניין של "תולדה" ו"לידה", ואילו פרשת תולדות תכנה הוא סיפור משפחתו של יצחק ולידתם ואילו השם מבטא מעשים טובים, ולפי זה יוצא שהשם של פרשת תולדות מבטא את התוכן של פרשת נח, ואילו השם של פרשת נח מבטא את התוכן של פרשת תולדות?!  
'''1)''' לפי הפירוש הזה לשמות הפרשות השם לא מבטא את התוכן, שפרשת נח מבטאת מעשים טובים שעשה נח, אך שם הפרשה (נח) מבטא עניין של "תולדה" ו"לידה", ואילו פרשת תולדות תכנה הוא סיפור משפחתו של יצחק ולידתם ואילו השם מבטא מעשים טובים, ולפי זה יוצא שהשם של פרשת תולדות מבטא את התוכן של פרשת נח, ואילו השם של פרשת נח מבטא את התוכן של פרשת תולדות?!  


'''2)''' פרשת נח נכתבה לפני פרשת תולדות, אז צריך להבין מה העניין של נח (לידת האדם - בחינת ה"עצם") לפני "תולדות" (מעשים טובים - בחינת "גילויים") בהוראה לפועל. וכן לפי זה יוצא שהעניין של המעשים הטובים (תולדות) הוא לא סתם מעשים טובים בדרגה נחותה, אלא בדרגה נעלית יותר שמגיעה דווקא על ידי הכנה והקדמה של העניין של"נח".  
'''2)''' פרשת נח נכתבה לפני פרשת תולדות, אז צריך להבין מה העניין של נח (לידת האדם - בחינת ה"עצם") לפני "תולדות" (מעשים טובים - בחינת "גילויים") בהוראה לפועל. וכן לפי זה יוצא שהעניין של המעשים הטובים (תולדות) הוא לא סתם מעשים טובים בדרגה נחותה, אלא בדרגה נעלית יותר שמגיעה דווקא על ידי הכנה והקדמה של העניין של"נח".  


ניתן לפרש שהתכלית של המעשים טובים (תולדות) יכולים להגיע רק אחרי עבודה של מנוחה (נח), אלא ההסבר הוא עמוק יותר. החילוק העיקרי בין פרשת נח לפרשת תולדות מקביל לחילוק בזמן שלפני [[מתן תורה]] ולזמן שאחרי [[מתן תורה]], פרשת נח מסמלת את מציאות עם ישראל איך שהוא קודם ל[[תורה]], ופרשת תולדות מקבילה לזמן של אחרי [[מתן תורה]] - עבודת בני ישראל בשייכות לקיום התורה ומצוות{{הערה|בסוף אות ג' ובתחילת אות ד' מסביר הרבי בפירוט למה זה כך}}.
ניתן לפרש שהתכלית של המעשים טובים (תולדות) יכולים להגיע רק אחרי עבודה של מנוחה (נח), אלא ההסבר הוא עמוק יותר. החילוק העיקרי בין פרשת נח לפרשת תולדות מקביל לחילוק בזמן שלפני [[מתן תורה]] ולזמן שאחרי [[מתן תורה]], פרשת נח מסמלת את מציאות עם ישראל איך שהוא קודם ל[[תורה]], ופרשת תולדות מקבילה לזמן של אחרי [[מתן תורה]] - עבודת בני ישראל בשייכות לקיום התורה ומצוות{{הערה|בסוף אות ג' ובתחילת אות ד' מסביר הרבי בפירוט למה זה כך}}.


{{ציטוט צף|כשם שבנוגע לתורה וישראל מוכיחים ממש"נ בתורה "צו את בנ"י" "דבר אל בנ"י" (שהתורה היא בשביל ישראל, ציווי לישראל) '''שישראל''' קדמו, יש להוכיח מזה גם בנוגע לנשמה וגוף, שכיון שציוויי התורה אינם שייכים לנשמה בהיותה בגן עדן, אלא ירידתה למטה להתלבש בגוף, עכצ"ל, '''שהגוף''' קודם, ובשבילו נבראת הנשמה (ועאכו"כ כל סדר השתלשלות).}}
{{ציטוט צף|כשם שבנוגע לתורה וישראל מוכיחים ממש"נ בתורה "צו את בנ"י" "דבר אל בנ"י" (שהתורה היא בשביל ישראל, ציווי לישראל) '''שישראל''' קדמו, יש להוכיח מזה גם בנוגע לנשמה וגוף, שכיון שציוויי התורה אינם שייכים לנשמה בהיותה בגן עדן, אלא ירידתה למטה להתלבש בגוף, עכצ"ל, '''שהגוף''' קודם, ובשבילו נבראת הנשמה (ועאכו"כ כל סדר השתלשלות).}}
*'''אותיות ד' - ה':''' כתוב בתנא דבי אליהו{{הערה|פרק י"ד}} שהתורה וישראל קדמו לעולם, ובזה גופא ישראל קדמו במעלתן תורה, ומביא משל ממלך בשר ודם שלקח עבד זקן שלימד את בניו חכמות ומנהגים טובים, כך גם התורה באה ללמד את בני ישראל (בניו של [[הקב"ה]]) את הדרך שבה ילכו. אך אף אם ישראל לא הולכים בדרך זו הקב"ה אוהב אותם, אך אהבה זו מגיעה מצד עצמותו '''שלו''' בתור אביהם של ישראל, אך בשביל שהאהבה תגיע מצד עצמותם של '''ישראל''' צריך שיהיה את העניין של קיום התורה והמצוות. וכמו שישראל קדמו לתורה, כך גם הגוף קדם במעלתו לנשמה - כי הנשמה (ובמילא כל [[סדר השתלשלות]]!) נבראה '''בשביל''' הגוף. ודבר זה נתן לראות בכך שהנשמה (שהיא חלק מה') יש בה אהבה בבחינת בן, שמגיע בטבעיות. אך הגוף נבחר מ'''עצמותו''' של הקב"ה{{הערה|הרבי מסביר (אות ה') שגם הנשמה נבחרה מעצמותו של הקב"ה, אך בכל זאת זה לא ממש מעצמותו כמו שזה בגוף}} וכאשר הנשמה מתלבשת בגוף היא מגלה את עצמותו של ה' שנמצא בו ועל-ידי כך מתגלה גם בחינת העצמות שנמצא גם בנשמה עצמה. לסיכום במציאות של ישראל בנשמה בגוף יש גם את בחינת העצמות (גוף - עצם), גם בן (נשמה - גילויים).
*'''אותיות ד' - ה':''' כתוב בתנא דבי אליהו{{הערה|פרק י"ד}} שהתורה וישראל קדמו לעולם, ובזה גופא ישראל קדמו במעלתן תורה, ומביא משל ממלך בשר ודם שלקח עבד זקן שלימד את בניו חכמות ומנהגים טובים, כך גם התורה באה ללמד את בני ישראל (בניו של [[הקב"ה]]) את הדרך שבה ילכו. אך אף אם ישראל לא הולכים בדרך זו הקב"ה אוהב אותם, אך אהבה זו מגיעה מצד עצמותו '''שלו''' בתור אביהם של ישראל, אך בשביל שהאהבה תגיע מצד עצמותם של '''ישראל''' צריך שיהיה את העניין של קיום התורה והמצוות. וכמו שישראל קדמו לתורה, כך גם הגוף קדם במעלתו לנשמה - כי הנשמה (ובמילא כל [[סדר השתלשלות]]!) נבראה '''בשביל''' הגוף. ודבר זה נתן לראות בכך שהנשמה (שהיא חלק מה') יש בה אהבה בבחינת בן, שמגיע בטבעיות. אך הגוף נבחר מ'''עצמותו''' של הקב"ה{{הערה|הרבי מסביר (אות ה') שגם הנשמה נבחרה מעצמותו של הקב"ה, אך בכל זאת זה לא ממש מעצמותו כמו שזה בגוף}} וכאשר הנשמה מתלבשת בגוף היא מגלה את עצמותו של ה' שנמצא בו ועל-ידי כך מתגלה גם בחינת העצמות שנמצא גם בנשמה עצמה. לסיכום במציאות של ישראל בנשמה בגוף יש גם את בחינת העצמות (גוף - עצם), גם בן (נשמה - גילויים).