27,062
עריכות
מ
החלפת טקסט – "[[אגרת הקודש - פרק " ב־"[[אגרת הקודש - "
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (החלפת טקסט – "תשנ"א" ב־"תנש"א") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "[[אגרת הקודש - פרק " ב־"[[אגרת הקודש - ") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
הרב ר' מאיר שלמה היה גאון גדול ב[[נגלה]] וב[[חסידות]], אוהב שלום ובורח מן הכבוד, היה גם [[בעל מנגן]] נפלא, ובעל חוש גדול בנגינה. כשהיה מנגן - היו צלילי הניגון חודרים לתוך מעמקי הלב וגם לב אבן היה נמוח. ואף חיבר כמה מניגוני חב"ד, אחד מהם הוא הניגון "[[רחמנא דעני]]". (הניגונים מופיעים ב[[ספר הניגונים]] וחלקם הושרו בדיסק שיצא על ידי בן עירו שמואל בצלאל אלטהויז). וכן [[ניגון ר"ג]]. | הרב ר' מאיר שלמה היה גאון גדול ב[[נגלה]] וב[[חסידות]], אוהב שלום ובורח מן הכבוד, היה גם [[בעל מנגן]] נפלא, ובעל חוש גדול בנגינה. כשהיה מנגן - היו צלילי הניגון חודרים לתוך מעמקי הלב וגם לב אבן היה נמוח. ואף חיבר כמה מניגוני חב"ד, אחד מהם הוא הניגון "[[רחמנא דעני]]". (הניגונים מופיעים ב[[ספר הניגונים]] וחלקם הושרו בדיסק שיצא על ידי בן עירו שמואל בצלאל אלטהויז). וכן [[ניגון ר"ג]]. | ||
רבי מאיר שלמה נתקף פעם בעצמו במחלת הטיפוס –מחלה שהפילה חללים רבים בתקופה ההיא שלא הצליחו למצוא לה את התרופה המתאימה. מכיון שכך ובכדי למנוע התפשטותה נוהגים היו השלטונות להוציא את החולים למחנה הסגר מבודד הרחק מהעיר באין תרופה למחלתן היו אומללים אלה מתפתלים ביסורהם עד צאת נשמתם ר"ל. פרט לרופא אשר היה מבקר אצלם אחת ליום ונותן להם תרופה להשקיט כאביהם. לא הייתה לאיש שום גישה אליהם. וכך היו נופחים את נשמותיהם בודדים וגלמודים בימיהם ושנותיהם האחרונות עלי אדמות. ככל השאר נלקח אף הוא - רבי מאיר שלמה למחנה ההסגר המרוחק מהעיר בודד ומבודד וחסר אונים. בהוודע הדבר לידידו הנאמן ר' [[אשר גרוסמן|אשר גראסמאן]]. מיהר למחנה ההסגר וספר [[תניא]] בידו, באין אפשרות להכנס לחדרו נעמד ר' אשר ליד הפתח. והחל לקרוא בקול רם את [[אגרת הקודש - | רבי מאיר שלמה נתקף פעם בעצמו במחלת הטיפוס –מחלה שהפילה חללים רבים בתקופה ההיא שלא הצליחו למצוא לה את התרופה המתאימה. מכיון שכך ובכדי למנוע התפשטותה נוהגים היו השלטונות להוציא את החולים למחנה הסגר מבודד הרחק מהעיר באין תרופה למחלתן היו אומללים אלה מתפתלים ביסורהם עד צאת נשמתם ר"ל. פרט לרופא אשר היה מבקר אצלם אחת ליום ונותן להם תרופה להשקיט כאביהם. לא הייתה לאיש שום גישה אליהם. וכך היו נופחים את נשמותיהם בודדים וגלמודים בימיהם ושנותיהם האחרונות עלי אדמות. ככל השאר נלקח אף הוא - רבי מאיר שלמה למחנה ההסגר המרוחק מהעיר בודד ומבודד וחסר אונים. בהוודע הדבר לידידו הנאמן ר' [[אשר גרוסמן|אשר גראסמאן]]. מיהר למחנה ההסגר וספר [[תניא]] בידו, באין אפשרות להכנס לחדרו נעמד ר' אשר ליד הפתח. והחל לקרוא בקול רם את [[אגרת הקודש - י"א|סימן יא באגרת הקודש]] הפותחת במילים "להשכילך בינה", באגרת זו מבואר כי אין רע יורד מלמעלה. ועל האדם לשמח בכל עת ושעה באמונתו בה' המטיב עמו בכל רגע וכו' והמאמין לא יחוש משום יסורין בעולם וכי הכל טוב בתכלית וכו'. בתום הקריאה עזב ר' אשר את המקום וחזר לביתו, כך חזר ונשנה המחזה במשך שלושים יום רצופים מידי יום ביומו היה יוצא מן העיר אל המחנה הסגור וקורא בקול רם את הפרק התניא הנ"ל, בסופו של דבר יצא מהחולי וסיפר שלאחר ששמע הפרק התניא הנ"ל הרגיש כי מצבו הולך ומשתפר, והרגשתו יותר טובה. | ||
==הסתלקותו== | ==הסתלקותו== | ||