חכמות חיצוניות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(הרחבה) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
==האיסור וחומרתו== | ==האיסור וחומרתו== | ||
[[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע | [[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע לעוון [[ביטול תורה]]. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את ה[[מדות]] של האדם המדבר, אך לא את ה[[מוחין]] שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם ([[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]]){{הערה|תניא סוף פרק ח'.}}. | ||
[[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | [[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
הרבי הדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה, יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=102 שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | הרבי הדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה, יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=102 שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | ||
==לימוד | ==אצל רבותינו נשיאנו== | ||
[[אדמו"ר הזקן]] היה בקי בחכמות חיצוניות רבות. כבר בהיותו אברך צעיר נודע לתהילה בעקבות הצלחתו לתקן את שעון השמש באחוזת הנסיך ב[[וויטבסק]], על פי ידע מתוך הגמרא{{הערה|1=ראה רשימת [https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf דברי ימי חיי רבינו הזקן], ע' 20.}}. תלמידו, רבי [[יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל]], מעיד שהיה חכם בחכמת ה[[תכונה]], {{מונחון|תשבורת|הנדסה}}, [[רפואה]] ואלגברה, {{ציטוטון|ועוד כמה ענינים וחכמות אי אפשר להעלות על הכתב}}{{הערה|מכתבו שנדפס בהוספה לספר "שני המאורות" - קנג, ב.}}. הוא מסביר שאדמו"ר הזקן לא למד את החכמות, אלא הכיר את עניניהם מתוך [[תורת הקבלה]], וכאשר הבקיאים בחכמות אלו הסבירו לו את יסודותיהן, הצליח במהירות להבין מדעתו עוד סברות חדשות שלא נאמרו לו{{הערה|שם קנד, א.}}. | |||
[[אדמו"ר המהר"ש]] היה בקי בשפות, ובחכמת הרפואה, וכתב בעצמו מרשמים רפואיים{{הערה|1=ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (בעריכת [[כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א]]) ע' 21. ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6777.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ח"י, אגרת ו'תשעז]: "ידוע אשר כתב - בלשון החסידים ומסורת משפחתית - "רעצעפטין", כמובן לטינית בסגנון רופאים וכו', אף שפשיטא שלא למד באוניברסיטות וכיו"ב. וכן הי' בהספרי' שלו כמה ספרים בחכמת הרפואה ומהם גם שלא בלה"ק". וב[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/7/25.htm שיחת י"ג תשרי תשי"ב]: "לאדמו"ר מהר"ש הי' ידע רב בחכמת הרפואה, והי' כותב בעצמו "רעצעפטן" (מרשמים) לתרופות, ושולח לבית-המרקחת. - ב"אותו מקום" הי' לו מדף עם ספרים בלטינית, וכשנפנה לשם, הי' מעיין בהם, וכך למד חכמת הרפואה".}}. | |||
[[אדמו"ר הרש"ב]] אמר לתלמיד בליובאוויטש: {{ציטוטון|מדוע אתה לומד [[שיטת החקירה|חקירה]]? סבור אתה שגדולי ישראל אשר ידעו חכמות חיצוניות, ידעו זאת מספריהם החיצונים, חס ושלום? האמן לי, שישנה לי ידיעה בכל החכמות}} - וכאן פירט הרבי שמותיהם של מספר חכמות - {{ציטוטון|סבור אתה שלמדתי מספריהם? לא, אפילו לא את ה"[[מורה נבוכים|מורה]]". אלא, כאשר לומדים תורה, יודעים הכל}}{{הערה|ספר השיחות תורת שלום, ע' 1.}}. | |||
[[הרבי מלך המשיח שליט"א]] למד בילדותו שפות זרות בזמנים בהם שהה במקום שאסור ב[[לימוד תורה]]{{הערה|ימי מלך, א, ע' 137.}}. בנערותו למד לימודים כלליים נוספים עבור בחינות הבגרות, בזמן שלא גרע מאומה מלימודי הקודש הרבים שלו{{הערה|שם, ע' 158.}}. אחר [[חתונת הרבי והרבנית|נישואיו]], בתקופת מגוריו [[הרבי בברלין|בברלין]] ו[[הרבי בפריז (תרצ"ג-ת"ש)|בפריז]], למד לימודים אקדמיים בהוראת חותנו [[הרבי הריי"צ]]. הרבי התמקד בכיקר בלימוד מדעי הטבע, וידוע על תארים שקיבל בתחומי הנדסה ופיזיקה{{הערה|שם, ע' 380 ואילך. ע' 453 ואילך.}}. הרבי השתמש בידע שרכש באוניברסיטה על מנת להוכיח את דעתו ההלכתית בנוגע לשאלות הלכתיות-טכנולוגיות{{הערה|1=מכתב הרבי, נדפס ב[[יגדיל תורה (ירושלים)]] שנה שלישית גליון א (ט) ע' 8. וראה בהרחבה בימי מלך שם, ע' 408.}}. | |||
==לימוד במכללה== | |||
במענה לשני בחורים ששאלו את הרבי אם מותר ללמוד בקולג' (מכללה), השיב הרבי שעל הקול'ג [[חז"ל]] אומרים: ודברת בם - ולא ב[[דברים בטלים]] ולא בחכמות חיצוניות. ולכן, זה אפשרי בתנאי שזהו לימוד מקצוע כגון סנדלר, חייט או סוחר, והאדם לומד ספציפית את עיקר המקצוע ואינו מתייחס לטפל. אך כאשר אדם לומד בקולג' כדי להתמצא בתרבות ולהרחיב את הידע (וכלשון הרבי: "לדעת על שייקספיר איינשטיין וכו'"), חל איסור ללכת ללמוד שם. | במענה לשני בחורים ששאלו את הרבי אם מותר ללמוד בקולג' (מכללה), השיב הרבי שעל הקול'ג [[חז"ל]] אומרים: ודברת בם - ולא ב[[דברים בטלים]] ולא בחכמות חיצוניות. ולכן, זה אפשרי בתנאי שזהו לימוד מקצוע כגון סנדלר, חייט או סוחר, והאדם לומד ספציפית את עיקר המקצוע ואינו מתייחס לטפל. אך כאשר אדם לומד בקולג' כדי להתמצא בתרבות ולהרחיב את הידע (וכלשון הרבי: "לדעת על שייקספיר איינשטיין וכו'"), חל איסור ללכת ללמוד שם. | ||
הרבי סיפר אז על דו שיח בינו ובין אשה דתית שתכננה לשלוח את בנה לתיכון ואחר כך לקולג', כדי שיהיה "בן אדם" ויתמצא בהסיטוריה ובחכמות חיצוניות. הרבי שאל אותה בתגובה, אם היא יודעת מתי נולד [[רבא]], והיא ענתה לרבי: "מדוע לי לדעת? הרי לא פגשתי אותו מעודי", הרבי סיים וקבע שבצורה כזו הלימוד בקולג' אסורה לגמרי{{הערה| | הרבי סיפר אז על דו שיח בינו ובין אשה דתית שתכננה לשלוח את בנה לתיכון ואחר כך לקולג', כדי שיהיה "בן אדם" ויתמצא בהסיטוריה ובחכמות חיצוניות. הרבי שאל אותה בתגובה, אם היא יודעת מתי נולד [[רבא]], והיא ענתה לרבי: "מדוע לי לדעת? הרי לא פגשתי אותו מעודי", הרבי סיים וקבע שבצורה כזו הלימוד בקולג' אסורה לגמרי{{הערה|"בסוד שיח" ח"ב (הוצאת "ופרצת", תשנ"ב) ע' 11.}}. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־20:54, 26 בינואר 2021
לימוד חכמות חיצוניות (נקרא גם: לימודי חול) הוא לימוד ועיסוק בחכמות העולם, כגון חשבון, אסטרונומיה, רפואה, לשונות זרות ועוד - חכמות הנחשבות חיצוניות, להבדיל מחכמת התורה. באופן כללי, לימוד זה אסור על פי ההלכה, למעט באופנים מסויימים בהם הדבר מותר.
לימוד חכמות חיצוניות במוסדות חינוך נחשב לחמור יותר, בפרט לילדים צעירים. רבותינו נשיאינו פעלו ועודדו מיעוט ככל האפשר בלימוד לימודי חול, ופתיחת מוסדות חינוך שבהם ילמדו אך ורק לימודי קודש - חינוך על טהרת הקודש.
גדרם
חכמות חיצוניות אלו חכמות שאינם תורה, כדוגמת לימוד שפות חדשות, לימודי חול וכו', לצרכים שלא קשורים לתורה ומצוות.
האיסור וחומרתו
אדמו"ר הזקן כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כדברים בטלים בנוגע לעוון ביטול תורה. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את המדות של האדם המדבר, אך לא את המוחין שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם (חכמה, בינה ודעת)[1].
הרבי הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "מטמא" את המוחין - כשם שבדיני טומאה וטהרה, לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי קדשים וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות[2].
ההיתר
מההיתרים ללמוד חכמות חיצוניות הוא - על מנת להתפרנס מהחכמה, או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה, כפי שעשו הרמב"ם והרמב"ן ועוד גדולי ישראל רבים[3]. הרבי במכתב[4] מבאר ומונה 6 אופנים שונים של לימוד חכמות האומות באופן המותר.
א. לימוד מתוך התורה, בהיותה ה'מפה' של כל ה'בניין' - העולם כמובא במדרש[5]. - דין לימוד זה הוא לימוד תורה ממש.
ב. לימוד דברים שהתורה מצווה ללמדם. כדוגמת המצווה לחשב את זמן המולד על פי מסלולי הירח[6], ומצווה על בית דין לדעת דרכי עבודה זרה וכישוף על מנת לדון כראוי. - דין לימוד זה הוא מצווה.
ג. לימוד כשהוא במקום שאסור ללמוד תורה[7]. - דין לימוד זה הוא מצווה, אבל באופן שלישי.
ד. לימוד לצורך קיום מצווה[8] - לימוד זה דינו כהכשר מצווה.
ה. לימוד - במידה הדרושה ולא יותר - לצורך פרנסה[9], או שמתפרנס מהחכמות עצמן 'קרדום לחתוך בהן' - דין לימוד זה הוא הכשר והכנה לדבר היתר.
ו. לימוד אף בלא צורך, אם רק יודע להשתמש בהם אחר כך לעבודת ה' או לתורתו. - וזהו הטעם שעסקו בהם הרמב"ם והרמב"ן.
הרבי הדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה, יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי[10].
אצל רבותינו נשיאנו
אדמו"ר הזקן היה בקי בחכמות חיצוניות רבות. כבר בהיותו אברך צעיר נודע לתהילה בעקבות הצלחתו לתקן את שעון השמש באחוזת הנסיך בוויטבסק, על פי ידע מתוך הגמרא[11]. תלמידו, רבי יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל, מעיד שהיה חכם בחכמת התכונה,
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין תשבורת, רפואה ואלגברה, "ועוד כמה ענינים וחכמות אי אפשר להעלות על הכתב"[12]. הוא מסביר שאדמו"ר הזקן לא למד את החכמות, אלא הכיר את עניניהם מתוך תורת הקבלה, וכאשר הבקיאים בחכמות אלו הסבירו לו את יסודותיהן, הצליח במהירות להבין מדעתו עוד סברות חדשות שלא נאמרו לו[13].
אדמו"ר המהר"ש היה בקי בשפות, ובחכמת הרפואה, וכתב בעצמו מרשמים רפואיים[14].
אדמו"ר הרש"ב אמר לתלמיד בליובאוויטש: "מדוע אתה לומד חקירה? סבור אתה שגדולי ישראל אשר ידעו חכמות חיצוניות, ידעו זאת מספריהם החיצונים, חס ושלום? האמן לי, שישנה לי ידיעה בכל החכמות" - וכאן פירט הרבי שמותיהם של מספר חכמות - "סבור אתה שלמדתי מספריהם? לא, אפילו לא את ה"מורה". אלא, כאשר לומדים תורה, יודעים הכל"[15].
הרבי מלך המשיח שליט"א למד בילדותו שפות זרות בזמנים בהם שהה במקום שאסור בלימוד תורה[16]. בנערותו למד לימודים כלליים נוספים עבור בחינות הבגרות, בזמן שלא גרע מאומה מלימודי הקודש הרבים שלו[17]. אחר נישואיו, בתקופת מגוריו בברלין ובפריז, למד לימודים אקדמיים בהוראת חותנו הרבי הריי"צ. הרבי התמקד בכיקר בלימוד מדעי הטבע, וידוע על תארים שקיבל בתחומי הנדסה ופיזיקה[18]. הרבי השתמש בידע שרכש באוניברסיטה על מנת להוכיח את דעתו ההלכתית בנוגע לשאלות הלכתיות-טכנולוגיות[19].
לימוד במכללה
במענה לשני בחורים ששאלו את הרבי אם מותר ללמוד בקולג' (מכללה), השיב הרבי שעל הקול'ג חז"ל אומרים: ודברת בם - ולא בדברים בטלים ולא בחכמות חיצוניות. ולכן, זה אפשרי בתנאי שזהו לימוד מקצוע כגון סנדלר, חייט או סוחר, והאדם לומד ספציפית את עיקר המקצוע ואינו מתייחס לטפל. אך כאשר אדם לומד בקולג' כדי להתמצא בתרבות ולהרחיב את הידע (וכלשון הרבי: "לדעת על שייקספיר איינשטיין וכו'"), חל איסור ללכת ללמוד שם.
הרבי סיפר אז על דו שיח בינו ובין אשה דתית שתכננה לשלוח את בנה לתיכון ואחר כך לקולג', כדי שיהיה "בן אדם" ויתמצא בהסיטוריה ובחכמות חיצוניות. הרבי שאל אותה בתגובה, אם היא יודעת מתי נולד רבא, והיא ענתה לרבי: "מדוע לי לדעת? הרי לא פגשתי אותו מעודי", הרבי סיים וקבע שבצורה כזו הלימוד בקולג' אסורה לגמרי[20].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ תניא סוף פרק ח'.
- ↑ שיחת י"ג תמוז תשמ"ב.
- ↑ תניא סוף פרק ח'.
- ↑ אגרות קודש חלק ג', אגרת תצה.
- ↑ בראשית רבה בתחילתו.
- ↑ משנה תורה הלכות קידוש החודש פרק א' הלכה ז'.
- ↑ עיין באחרונים שולחן ערוך אורח חיים ריש סימן פ"ה. בדוגמת שמואל שלמד מסלולי גרמי השמים בזמן שנפנה לבית המים.
- ↑ כרב שלמד אצל רועה איזה מום קבוע ואיזה עובר.
- ↑ ראה דרך מצוותיך קד, ב.
- ↑ שיחת י"ג תמוז תשמ"ב.
- ↑ ראה רשימת דברי ימי חיי רבינו הזקן, ע' 20.
- ↑ מכתבו שנדפס בהוספה לספר "שני המאורות" - קנג, ב.
- ↑ שם קנד, א.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (בעריכת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א) ע' 21. באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ח"י, אגרת ו'תשעז: "ידוע אשר כתב - בלשון החסידים ומסורת משפחתית - "רעצעפטין", כמובן לטינית בסגנון רופאים וכו', אף שפשיטא שלא למד באוניברסיטות וכיו"ב. וכן הי' בהספרי' שלו כמה ספרים בחכמת הרפואה ומהם גם שלא בלה"ק". ובשיחת י"ג תשרי תשי"ב: "לאדמו"ר מהר"ש הי' ידע רב בחכמת הרפואה, והי' כותב בעצמו "רעצעפטן" (מרשמים) לתרופות, ושולח לבית-המרקחת. - ב"אותו מקום" הי' לו מדף עם ספרים בלטינית, וכשנפנה לשם, הי' מעיין בהם, וכך למד חכמת הרפואה".
- ↑ ספר השיחות תורת שלום, ע' 1.
- ↑ ימי מלך, א, ע' 137.
- ↑ שם, ע' 158.
- ↑ שם, ע' 380 ואילך. ע' 453 ואילך.
- ↑ מכתב הרבי, נדפס ביגדיל תורה (ירושלים) שנה שלישית גליון א (ט) ע' 8. וראה בהרחבה בימי מלך שם, ע' 408.
- ↑ "בסוד שיח" ח"ב (הוצאת "ופרצת", תשנ"ב) ע' 11.