משתמש:פולע/התייסדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
שורה 27: | שורה 27: | ||
===הפיצול השני=== | ===הפיצול השני=== | ||
רבי [[אברהם מקאליסק]] היה שולח שלוחים ל[[רוסיה]] כדי שיאספו כסף בשביל יהודי [[ארץ ישראל]], אותם שלוחים היו מציקים ל[[אדמו"ר הזקן]] רבות, וכשאר היו חוזרים בחזרה לרבי [[אברהם מקאליסק]] היו מלשינים על [[אדמו"ר הזקן]].{{הערה|שם=בית רבי|[[בית רבי]], עמ' 120 - 132}} | |||
אחד מחסידי [[אדמו"ר הזקן]] שעלה ל[[ארץ ישראל]] הגיע לרבי [[אברהם מקאליסק]] כדי ללמוד אצלו, אולם אותו חסיד לא רווה מרבי אברהם ותכנן לחזור בחזרה ל[[רוסיה]] ל[[אדמו"ר הזקן]], רבי אברהם שחיבב את אותו חסיד, הזהיר אותו מפני הסכנות שבדרך, אולם אותו חסיד ענה שהוא לא מפחד מפני דהוא חסיד של אדמו"ר הזקן. הדברים עוררו קנאה אצל רבי [[אברהם מקאליסק]] ובעקבות כך בשנת [[תקס"ב]] הוא יצא נגד [[אדמו"ר הזקן]].{{הערה|שם=בית רבי}} | |||
שלוחיו של רבי [[אברהם מקאליסק]] הגיעו לרבי [[ברוך ממז'יבוז]] ,רבי [[מרדכי מלכוויץ]] ורבי [[אשר מסטולין]] ודברו נגד [[אדמו"ר הזקן]], בעקבות כך הצטרפו גם הם לרבי [[אברהם מקאליסק]] נגד [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|שם=בית רבי}} | |||
==היחסים בין שני הצדדים== | ==היחסים בין שני הצדדים== | ||
רבי [[ברוך ממז'יבוז]] אמר באחת הפעמים שמי שיפגע ב[[אדמו"ר הזקן]] מובטח לו שיהיה לו [[גן עדן]], אחד מחסידיו של רבי סרוך ששמע זאת חיכה להזדמנות בה היה אדמוה"ז לבדו ואז זרק עליו אבן ופגע בו, אדמוה"ז בתגובה הביט בו ולפתע החל אותו חסיד לרעוד, החסיד בתחילה סבר זה יעבור לו, אולם לאחר שראה שזה לא קרה הוא רץ לרבי ברוך שירפא אותו, כאשר סיפר החסיד שהוא זרק אבן על אדמוה"ז כשאר ציווה אותו, השיב לו רבי ברוך: "את אשר הבטחתי אקיים, אולם את מה שקיבלת לא אטול ממך", ואכן החסיד נשאר כל ימיו רועד, כאשר הדבר עבר גם לבניו ונכדיו.{{הערה|שם=אוצר|[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]], עמ' 488}} {{הערה|רבי [[זלמן לייב אסטולין]] סיפר שחותנו רבי [[חיים בנימין ברוד]] הכיר את נכדיו של אותו איש ואף ראה אותם רועדים {{הערה|שם=אוצר}}}} | רבי [[ברוך ממז'יבוז]] אמר באחת הפעמים שמי שיפגע ב[[אדמו"ר הזקן]] מובטח לו שיהיה לו [[גן עדן]], אחד מחסידיו של רבי סרוך ששמע זאת חיכה להזדמנות בה היה אדמוה"ז לבדו ואז זרק עליו אבן ופגע בו, אדמוה"ז בתגובה הביט בו ולפתע החל אותו חסיד לרעוד, החסיד בתחילה סבר זה יעבור לו, אולם לאחר שראה שזה לא קרה הוא רץ לרבי ברוך שירפא אותו, כאשר סיפר החסיד שהוא זרק אבן על אדמוה"ז כשאר ציווה אותו, השיב לו רבי ברוך: "את אשר הבטחתי אקיים, אולם את מה שקיבלת לא אטול ממך", ואכן החסיד נשאר כל ימיו רועד, כאשר הדבר עבר גם לבניו ונכדיו.{{הערה|שם=אוצר|[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]], עמ' 488}} {{הערה|רבי [[זלמן לייב אסטולין]] סיפר שחותנו רבי [[חיים בנימין ברוד]] הכיר את נכדיו של אותו איש ואף ראה אותם רועדים {{הערה|שם=אוצר}}}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} |
גרסה מ־14:09, 10 בינואר 2021
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | |||
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. |
התפצלות החסידות (תקנ"ז) | |
---|---|
תאריך התחלה | תקנ"ז |
מייסדי הענפים | רבי אברהם מקאליסק, אדמו"ר הזקן |
התפצלות החסידות הוא מהלך בו התפצלה החסידות בזמן אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ז.
רקע
לאחר עליית רבי מנחם מענדל מוויטבסק לארץ ישראל, פנה רבי מנחם מענדל לאדמו"ר הזקן שימש כמנהיג החסידים ברוסיה יחד עם רבי ישראל מפולוצק ורבי יששכר בער מליובאוויטש[1], ע"פ כן סירב אדמוה"ז לקבל עליו את עול הנשיאות.
לרבי מנחם מענדל מויטבסק הצטרף רבי אברהם מקאליסק ששלח מכתב לאדמוה"ז בו הוא מפציר בו להתמנות לנשיא:"והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'".
לאחר הפצרות רבות קיבל אדמוה"ז עליו את עול הנשיאות בשנת תקמ"ו, בשנת תקמ"ח נפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק החילף אותו בהנהגת החסידים בארץ ישראל, כקודמו גם רבי אברהם מקאליסק שלח מכתבי עידוד לאדמו"ר הזקן וכן תמך בתקנותיו.[2]
אדמו"ר הזקן היה שולח בחזרה מכתבים לרבי אברהם מקאליסק בו הוא משבחו ומכנהו:"יושבי ארה"ק ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי",[3] ו:"הרב הכהן הגדול מאחיו".[4]
רבי ברוך ממז'יבוז בעת שקיבל את ספר התניא התבטא אף שזהו "ספר השכל".[5]
הפיצולים
הפיצול הראשון
בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא שהיה באותם ימים חידוש עצום, לאחר הוצאת הספר כתב רבי אברהם מקאליסק מכתב לאדמו"ר הזקן] בו הוא תוקף את ספרו, ולטענתו הוא סטה מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק:"שהיו נשמרים ונזהרים מאד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים",[6] לטענתו החסידים צריכים להתנהג ב"יראת שמים" פשוטה, ואילו סודות התורה אותם חשף אדמוה"ז בספר התניא יש להגביל לבני עלייה בלבד.
את שיטתו ביסס רבי אברהם על הפסוק:"וצדיק באמונתו יחיה",[7] עליה כותב במכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב:"מה יגיעות יגעתי עמו במכתבים שונים להעמידו על אחת וצדיק באמונתו יחיה".[8] בשנת תק"ס שלח אדמוה"ז מכתב לרבי אברהם מקאליסק בו הוא מתנצל על האיחור בכתיבת על המכתב (מפני מאסרו), ומסביר את שיטתו בעניין זה.[9]
רבי לוי יצחק מברדיטשוב שלח מכתב לרבי אברהם מקאליסק בו הוא משבח את אדמו"ר הזקן ומתבטא ש"כולנו אכלנו מתוך קערה אחת אך
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין הליטאי לקח את השמנונית ואת העיקר"[10].בעקבות כך הוציא רבי אברהם מקאליסק מכתב בו הוא מתחרט מהביקורת על אדמו"ר הזקן[11].
הפיצול השני
רבי אברהם מקאליסק היה שולח שלוחים לרוסיה כדי שיאספו כסף בשביל יהודי ארץ ישראל, אותם שלוחים היו מציקים לאדמו"ר הזקן רבות, וכשאר היו חוזרים בחזרה לרבי אברהם מקאליסק היו מלשינים על אדמו"ר הזקן.[12]
אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שעלה לארץ ישראל הגיע לרבי אברהם מקאליסק כדי ללמוד אצלו, אולם אותו חסיד לא רווה מרבי אברהם ותכנן לחזור בחזרה לרוסיה לאדמו"ר הזקן, רבי אברהם שחיבב את אותו חסיד, הזהיר אותו מפני הסכנות שבדרך, אולם אותו חסיד ענה שהוא לא מפחד מפני דהוא חסיד של אדמו"ר הזקן. הדברים עוררו קנאה אצל רבי אברהם מקאליסק ובעקבות כך בשנת תקס"ב הוא יצא נגד אדמו"ר הזקן.[12]
שלוחיו של רבי אברהם מקאליסק הגיעו לרבי ברוך ממז'יבוז ,רבי מרדכי מלכוויץ ורבי אשר מסטולין ודברו נגד אדמו"ר הזקן, בעקבות כך הצטרפו גם הם לרבי אברהם מקאליסק נגד אדמו"ר הזקן[12]
היחסים בין שני הצדדים
רבי ברוך ממז'יבוז אמר באחת הפעמים שמי שיפגע באדמו"ר הזקן מובטח לו שיהיה לו גן עדן, אחד מחסידיו של רבי סרוך ששמע זאת חיכה להזדמנות בה היה אדמוה"ז לבדו ואז זרק עליו אבן ופגע בו, אדמוה"ז בתגובה הביט בו ולפתע החל אותו חסיד לרעוד, החסיד בתחילה סבר זה יעבור לו, אולם לאחר שראה שזה לא קרה הוא רץ לרבי ברוך שירפא אותו, כאשר סיפר החסיד שהוא זרק אבן על אדמוה"ז כשאר ציווה אותו, השיב לו רבי ברוך: "את אשר הבטחתי אקיים, אולם את מה שקיבלת לא אטול ממך", ואכן החסיד נשאר כל ימיו רועד, כאשר הדבר עבר גם לבניו ונכדיו.[13] [14]
הערות שוליים
- ↑ מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב
- ↑ בית רבי, ט"ו, א
- ↑ אגרות קודש לאדמוה"ז, אגרת כ"ז
- ↑ אגרות קודש לאדמוה"ז, אגרת ל, ל"ג
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד, ח"ג, עמ' 314
- ↑ אגרות קודש לאדמוה"ז נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.
- ↑ מכות כד,א
- ↑ אגרות בעה"ת אגרת ק
- ↑ מכתב זה אבד במשך השנים
- ↑ תורת שלום, ספר השיחות, עמ' 51 - 52
- ↑ תולדות חב"ד בארה"ק, ד, "וצדיק באמונתו יחיה ושיטת חב"ד"
- ↑ 12.0 12.1 12.2 בית רבי, עמ' 120 - 132
- ↑ 13.0 13.1 אוצר החסידים, עמ' 488
- ↑ רבי זלמן לייב אסטולין סיפר שחותנו רבי חיים בנימין ברוד הכיר את נכדיו של אותו איש ואף ראה אותם רועדים [13]